עבודה זרה

עבודה זרה היא מצות לא תעשה, השניה במנין המצוות שבתורה והדיבר השני מעשרת הדברות: "לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני". במצות לא תעשה זה, מחוייבים גם הגוים, אם כי בפחות מגבלות מהיהודים.

על אף שעל כל המצוות הדין הוא שאם כפו והכריחו אותו לעבור על עבירה מסוימת יעבור ואל יהרג, וזאת מכיון שהתורה מצווה אותנו "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", שונים הם שלושת העבירות החמורות והם עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, עליהם הדין "יהרג ואל יעבור". המקור לכך הוא הפסוק "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך" ודורשים חז"ל "אפילו נוטל את נפשך", שבשלושה מצוות אלו בהם תלויה עיקר אהבתו של הקדוש ברוך הוא, מחויבים לקיים את ה"ואהבת" אפילו אם זה כרוך ב"בכל נפשך", שנוטל את נפשך.

לא רק במצוות אלו עצמן חומר האיסור הוא עד כדי כך ש"יהרג ואל יעבור", אלא אף בדברים שהינם שייכים לעבודה זרה ואינם גוף ועיקר האיסור, אלא גוררים את האדם לאיסור או שיש בהם שמץ מהאיסור, גם הם ב"יהרג ואל יעבור". הן באיסור עבודה זרה, והן בשני האיסורים האחרים.

תוכן המצווה

איסור עבודה זרה שקול כנגד כל המצוות. הרבי מבאר שלושה ענינים שונים שיש באיסור עבודה זרה כנגד כל המצוות:

א) כיון שמצות איסור עבודה זרה קשורה עם האמונה בה' (שהרי "העובד עבודת כוכבים כופר בהקב"ה". שהרי היא היסוד לכל המצות (דבלי האמונה במְצַוֶה המצוות לא יצוייר ענין המצות). ב) נוסף לזה הרי גם מצות עבודה זרה מצד עצמה (בתור מצוה פרטית) שקולה ככל המצות כולן, על דרך שמצינו בעוד מצות (כמו ציצית, שבת כו'). ג) ענין נוסף בע"ז, שבאיסור עבודה זרה ישנו אותו התוכן שיש בביטול כל המצות כולן. כמו שהעובר על כל המצות "פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים", אף מצוה זו "פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים".

אדמו"ר הזקן מסביר מדוע עבודה זרה היא יסוד כל התורה כולה, כידוע מה שנאמר ששני דברות הראשונים - 'אנכי' ו'לא יהיה לך', - הם כללות כל התורה כולה, כי דבור אנכי כולל כל רמ"ח מצות עשה. ולא יהיה לך כולל כל שס"ה מצות לא תעשה, שמסיבה זו שמענו אנכי ולא יהיה לך לבד מפי הגבורה.

מסביר אדמו"ר הזקן שהסיבה לכך היא, משום שמהות עבודה זרה הוא אי הביטול לבורא העולם, ההרגשה וההחשבה העצמית ליש, היפך הביטול הגמור לפני הקדוש ברוך הוא כפי שהוא האמת, וזה הוא יסוד כל התורה כולה.

ומסיבה זו - מסביר אדמו"ר הזקן - נקראת הסטרא אחרא בשם "אלהים אחרים", שהיא עבודה זרה ממש וכפירה באחדותו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, כי מאחר שאור וחיות דקדושה הוא בבחינת גלות בתוכה, אינה בטילה כלל לגבי קדושת הקב"ה, ואדרבה מגביה עצמה כנשר לומר אני ואפסי עוד וכמאמר "יאור לי ואני עשיתני".

לכן אמרו רז"ל שגסות הרוח (גאווה) שקולה כעבודה זרה ממש, כי עיקר ושרש עבודה זרה הוא מה שנחשב לדבר בפני עצמו נפרד מקדושתו של מקום, ולא כפירה בה' לגמרי, כדאיתא בגמרא שהסטרא אחרא קוראים להשי"ת "אלהא דאלהיא", אלא שגם הם מחשיבים עצמם ליש ודבר בפני עצמו, ובזה מפרידים את עצמם מקדושתו של מקום ב"ה, מאחר שאין בטלים לו יתברך כי אין קדושה עליונה שורה אלא על מה שבטל לו יתברך. עד כאן הסבר אדמו"ר הזקן.

הרבי על ביקור האפיפיור

לאחרי אחד מביקור רבנים אצל האפיפיור, דיבר הרבי בכאב על "מאורע מבהיל", שנסעו "נציגים של עם ישראל" אל האפיפיור, כיבדו אותו והתרפסו בפניו שוודאי שגם על דברים אלו יהרג ואל יעבור. הרבי אמר שחייבת להיות מחאה על כך. אמנם היתה בשעתו מחאה, אך לא באופן המתאים.

בתוכן השיחה מדבר גם הרבי שבפרט עם הדברים הנלווים אל זה, נישוק היד ונישוק האצבע, והזכרת תואריו ("אפיפיור"), אלא שהשאלה היא אם זה "אביזרייהו דעבודה זרה" או "עבודה זרה ממש, "או "אבזרייהו" כמה פעמים ככה, ובפרט שעוד מתגאים בזה על ה"טובות" עשו לכלל ישראל בזה - כביכול.

אולימפיאדה

תחילתם של המשחקים האולימפיים היא אי שם לפני יותר מ-‏2,700 שנים. המשחקים האולימפיים לא היוו אירוע ספורטיבי שעמד בפני עצמו, אלא היו חלק מטקס של עבודה זרה לכבודו של אליל יווני.

המשחקים האולימפיים של העת העתיקה נערכו בעיר אולימפיה, מקום משכנם של בתי עבודה-זרה המפוארים לאלילים היווניים. המשחקים האולימפיים של העת החדשה, שחודשו בשנת ה'תרמ"ו, קשורים קשר ישיר לאותה עבודת אלילים, מכיוון שהם נפתחים בהדלקת "הלפיד האולימפי" שמוצת באמצעות קרני השמש בבתי עבודה זרה שבעיר אולימפיה ביוון, ומשם עושה את דרכו למדינה בה נערכים המשחקים האולימפיים.

גם העובדה שמשחקים אלו נערכים אחת לארבע שנים, וסמל חמש הטבעות המאפיין אותם - קשורה לעבודת כוכבים, ומסמלת את המחזוריות של קבוצת הכוכבים וונוס, שאחת לארבע שנים נראית בצורת מחומש.

מושרשים בעבודה זרה

בשנת תשל"ב נערכו המשחקים האולימפיים במינכן, גרמניה. הרבי התייחס לכך בהתוועדות שבת פרשת וישב, שבת חנוכה, תשל"ג, וקבע כי מדובר בעניין של עבודה זרה. להלן בתרגום חופשי:

כל העניין של המשחקים האולימפיים קשור הרי לעובדי עבודה זרה. היום מדובר במשחקים אולימפיים, אבל השורש של משחקים אלו החל אצל היוונים, שהיה להם מנהג ללכת למקום מסויים ולרוץ שם, לקפוץ על אבנים ועצמות, לרקוד, להכות ולהרוג וכו'. היום יצא מזה העניין של משחקים אולימפיים, אבל השורש הוא מעובדי עבודה זרה.

כפי שמסופר, שבזמנים ההם הגיעו היוונים לדרגות גבוהות מאוד בחכמה, ועד לחכמת החשבון והתכונה. לאחר שהעפילו לדרגות גבוהות מאוד בחכמה, החלו לחשוב -מה יהיה עם אמונה?

מכיוון שבקרבת העיר היה הר, ולא היה זה הר גבוה, אלא הר כזה שיכולים לעלות עליו עיזים וכבשים, פרות ושוורים, וגם אנשים, וההר הזה לא היה באיזושהי פינה נידחת בהרי החושך, אלא ממש סמוך לעיר - קבעו חכמי יוון ששם נמצאים שני האלילים שלהם, שהאחד מכה את השני והורג אותו, ועושים שם כל מיני מידות רעות, כל מידה רעה אפשרית, וגם כזאת שאפשר רק לחשוב עליה, ועל אלילים אלו אמרו שהם העבודה זרה שלהם, והם ה'כל יכול'... שמו של אותו הר היה -אולימפיה.

לאחר זמן החליטו, שפעם בכמה שנים יתאספו שם, וכל אחד יעלה להר עם החתול שלו וכדומה, ויכו האחד את השני ויקפצו, ויחגגו שם יום-טוב.

כל זה היה בזמן היוונים. ומזה יצא אחר-כך, בשנים האחרונות, העניין של משחקים אולימפיים אחת לארבע שנים.

במילא מובן, שכל המשחקים האולימפיים הנערכים בדורנו, מושרשים בעניין של עבודה זרה.

הלפיד האולימפי

בחנוכה תשל"ב, חודשים ספורים לפני תחילת המשחקים האולימפיים במינכן, עבר בארץ ישראל הלפיד האולימפי בדרכו למינכן. הרבי התייחס לכך בחריפות, ובשיחת שבת פרשת חיי שרה אמר: זהו הרי מנהג שהיה נהוג אצל היוונים לפני כאלפיים שנה. מהיוונים עצמם הרי לא נשאר כלום, מלבד ספריהם, ובין הדברים שכתובים בספריהם, מובא מנהג זה שהיה נהוג אצלם -לקחת לפיד אש ולרוץ איתו ממקום למקום. כעת רוצים להנהיג את אותו מנהג יווני, ובכך לחגוג את חג החנוכה!

כל העניין של חנוכה הוא ניצחון היהודים על היוונים, וכפי שאנו רואים וכולם יודעים, מהיוונים לא נשאר כלום, מלבד שפתם וספריהם. כעת רוצים לחפור ולחלץ מנהג עתיק מבית הקברות -לא 'בית החיים' אלא 'בית קברות' -ולהחיות שוב את המנהג שמתאים ליוונים, היפך כל העניין של חנוכה!

בשנת תשמ"ח, לקראת חגיגת הבר-מצווה של הת' אליהו שוסטרמאן, הכין אביו, הרב גרשון שוסטרמן מלוס-אנג'לס, דרשה (באנגלית) בה למד לקחים יהודיים מהאש האולימפית הבוערת בהר אולימפיה שביוון, וממנה מדליקים את הלפיד הידוע הפותח את המשחקים האולימפיים בכל מקום שהם נערכים.

כאשר הכניס את הדרשה להגהת הרבי, מחק הרבי את כל הנושא, וכתב: כמפורסם התחלת כ"ז - בעבודה זרה כפשוטה.

פעילות חב"דית במשחקים האולימפיים

בשנת תשל"ו כאשר המשחקים האולימפיים התקיימו במונטריאל שבקנדה, חסידי חב"ד שעל אתר לא הלכו לשם לערוך 'מבצעים' ולא קיימו שום פעילות יהודית במקום.

שמונה שנים אחר-כך, בשנת תשד"מ, התקיימו המשחקים בלוס-אנג'לס. עסקני חב"ד רצו לפעול לפתוח במקום מסעדה כשרה ובכך להגיע לאלפי המשתתפים היהודיים ולדבר איתם אודות מבצעי הקודש. הייתה גם תוכנית לפרסם מודעות רחוב אודות המבצעים. הם היו בטוחים שפעילות כזאת תזכה אותם בפירסום גדול, ותהווה קידוש שם שמים, שמפיצים יהדות בתוך "המונה של רומי". אלא שהרבי סבר אחרת, והתקבלה הוראה ברורה ומפורשת, עם לשונות חריפים ביותר, שלא להשתתף בשום פנים ואופן.

ראו גם

• אחדות ה'
• שיתוף
• ישות

קישורים חיצונים

• שיחות קודש עמ' 53 (עמ' 64)
• טומאת עבודה זרה. לקוטי שיחות חלק ל' עמ' 155.
• איסור במשחקי אולימפיאדה. חב"ד אינפו