חברון
חברוֹן היא אחת מארבעת ערי הקודש ובה שוכנת מערת המכפלה. בעיר היתה קהילת חב"ד מתקופת אדמו"ר האמצעי ועד פרעות תרפ"ט. חידוש הקהילה החב"דית החל לאחר מלחמת ששת הימים עם התיישבות הצייר הרב ברוך נחשון במקום. כיום ישנם בחברון וקרית ארבע חסידי חב"ד מעטים ושני בתי חב"ד פעילים.
חברון הינה עיר בהרי יהודה, כ-30 ק"מ דרומית לירושלים. העיר שוכנת בגובה של כ־927 מטר מעל פני הים, במרכז אזור הר חברון המהווה חלק מהרי יהודה. בכחלק קטן מאוד משטח העיר גרים כ-1,800 יהודים, בכמה שכונות סגורות (היישוב היהודי בחברון) הנתונות לשליטת צה"ל, בסמוך למערת המכפלה. כמו כן נמצאת בסמוך גם הההתיישבות היהודית קרית ארבע, שנקראת כשמה הקדום של העיר.
מערת המכפלה
| ערך מורחב – מערת המכפלה |
במערת המכפלה שבעיר נקברו אבות העם היהודי, ועל כן חברון מכונה במסורת היהודית "עיר האבות".
הישוב החב"די בחברון
בשנת תקפ"א הוחלט להעביר את היישוב החבד"י מצפת ולקובעו בחברון. עד אז, מהעליה הגדולה לארץ הקודש של החסידים עם הרב מנחם מענדל מויטבסק בחודש אדר תקל"ז, הייתה קהילת חב"ד הגדולה חיה בעיר צפת. בשנת תק"מ החלה ההגירה הגדולה לטבריה שעל שפת הכינרת. בודדים ובתוכם כמה מחסידי חב"ד, נותרו בצפת. בשנת תק"מ, חזרו חסידי חב"ד שהיגרו לטבריה והתאחדו עם אחיהם בצפת, עד שנת תקפ"א אז הייתה ההגירה הגדולה שהביאה לכינון היישוב החבד"י בחברון.
ניתן לומר שבין השנים תקפ"א-תקפ"ג החל היישוב החבד"י להתבסס בחברון. בשנים אלו נשלחו שני שדרי"ם מאנשי חברון לגייס כסף עבור היישוב. אחד השדרי"ם, הרה"ח ר' שמעון שמערלינג משקלוב, נקט בשיטה מעניינת לגביית כספים: הוא נהג להסתובב במושבות היהודים בחוץ לארץ ולהכריז שמי שרוצה לקנות ארבע אמות נחלה בחברון - שיתרום סכום נכבד. שיטתו נחלה הצלחה והיא הגיעה לשיאה כאשר האדמו"ר האמצעי המליץ לחסידי חב"ד לקנות נחלה בחברון והבטיח שמי שיקנה ד' אמות בחברון - ינצל מחיבוט הקבר.
הדברים נכתבו בגליון מיוחד שהדפיס רב העדה האשכנזית בחברון, הרב שמעון מנשה חייקין בשנת תרמ"ח: "מעיד אני מה שראיתי בעיני המכתב כ"ק יד קדשו, שכתב האדמו"ר האמצעי נבג"מ, לאנ"ש דפה עיה"ק בשנת תקפ"ג בעת שנתיסד הישוב של אנ"ש בחברון ת"ו. וכתב בזה"ל: מצאתי כתוב בשם הרדב"ז ז"ל, שכל מי שיש לו אחוזת נחלה בעיה"ק חברון ת"ו יהי' ניצול מחיבוט הקבר, ואדמו"ר נ"ע בעצמו קנה פה עיר הקודש את הבית הכנסת הקטנה (הנקראת בפי כל בית הכנסת אברהם אבינו, כמובא הסיפור על זה בספר עמק המלך בהקדמתו פ' עשירי יעו"ש נפלאות) על שמו, כדי שיהי' לו אחוזת נחלה בעה"ק חברון ת"ו".
קנית חצר רומנו
עשור לאחר תחלת ההתיישבות החבדי"ת, גדלה הקהילה החבדי"ת, ובית הכנסת הקטן לא הספיק לאכלס את כל המתפללים. ראשי העדה רצו לבנות בית כנסת נוסף, והיות ולהם לא היו את האמצעים הדרושים - פנו בבקשת עזרה ל"וועד הפקידים והאמרכלים" באמשטרדם; אולם הוועד דחה את בקשתם ולא אישר להם את העברת הכסף הנחוץ.
רק כעבור שני עשורים נוספים, בשנת תרי"ג, נקנה בית כנסת נוסף מתרומתם של האחים הגבירים מנשה וששון. כעבור שנים, לאחר הסתלקותו של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, נקרא בית הכנסת הגדול על שמו - "בית מנחם". משנת תר"ל החלו היהודים לבנות בתים מחוץ ל"חצר היהודים", שהייתה כמין גטו בתוך העיר חברון. אחד מהראשונים ואולי הראשון שבנה בית מחוץ ל"חצר היהודים" היה הגביר ר' אברהם רומנו, שכינויו היה מרקדו רומנו.
בין העולים שבאו מאיסטנבול להשתקע בחברון, והיו ברובם בעלי אמצעים והצליחו לתפוס עמדה חשובה בקרב היישוב החברוני, היה צ'יליבי מרקאדו רומנו. היו לו בנים בקושטא, ששלחו לאביהם כסף רב כדי שיקים ארמון לתפארת בעיר האבות. ואכן, הוא היה אחד מחלוצי העדה היהודית שפרץ את חומות הגיטו והקים לעצמו ארמון של עשרות חדרים.
מאז ועד שהחצר נמכרה לכ"ק אדמו"ר הרש"ב (בשלהי קיץ תרס"ח), התגוררו בבית זה זקנים עשירים שהגיעו מתורכיה. בתוך הארמון אף בנו בית כנסת בשם "בית הכנסת האיסטנבולי", ובשנת תרס"א שיכנו באחד הבתים את הרב הגאון חזקיה מדיני, בעל "השדי חמד". באותן שנים, נקלע הגביר אברהם רומנו, בעל הארמון, לקשיים כספיים והוא הציע את הנחלה למכירה. ברכישת הנחלה התעניינו גורמים אחדים (ערביי העיר, גורמי המסיון וחברת אליאנס (למטרת הקמת בית ספר), ובשלב מסויים כמעט נמכרה לאחד מנכבדי הערביים בעיר. אך הר"ש הויזמאן שהיה סוחר אמיד מתקיפי הקהילה ועמד בקשרים טובים עם רומנו הצליח להשפיע עליו להימנע מהמכירה והבטיח למצוא לו קונה יהודי שישלם לו אותו סכום שהבטיח הערבי.
למעלה מחמש שנים טיפל הר"ש הויזמאן במכירת הנחלה, בהן עמד תמיד על המשמר שלא תימכר לאחד מערביי חברון, וביום כ"א מנחם אב תרס"ח רכש את הנחלה בשליחות כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב בסך 22.000 רובל.
עם קניית החצר הגדולה, כתב הר"ש הויזמאן מכתב לרבי הרש"ב ולאדמו"ר הריי"צ, בו הוא מציע לקנות גם את החצר הקטנה יותר, הממוקמת סמוך מאוד לחצר הגדולה. הוא כותב עוד, ששביל הכניסה משותף לשתי החצרות וחלונות הבתים סמוכים מאוד זה לזה, וכיון שבעל החצר [משומד בשם דאהוד אפנדי] עומד למכור את החצר, ואי אפשר לדעת מי יקנה אותה ואלו קשיים יסבלו מהשכן החדש - לכן מוטב שיתאמצו להשיג עוד כסף ויקנו גם את החצר הקטנה.
גם סביב קניין זה נערמו קשיים וכמעט שהמשומד מכר את תצרו לגוי רשע. רק בנס הצליח הר"ש הויזמאן לשכנעו שלא למכור את הנחלה.
כעבור כמה חודשים קנה הר"ש הויזמאן את החצר בשליחות הרבי הרש"ב. זמן קצר לאחר סיום הקנייה מת המשומד מיתה חטופה וכך מתאר זאת הר"ש הויזמאן: "הנני לבשרו בשורה טובה מגודל שמחת לבבי והתענוג שהתענגתי ברגשת לבבי יום עש"ק, בישועת ה' שהייתה על ידי בקניית חצר המשומד דאהוד אפנדרי ימ"ש, כי עש"ק נפגר דאהוד הנ"ל המשומד ימ"ש מחולי פתאומית ר"ל; כל אחינו בני ישראל, ספרדים ואשכנזים, פה אחד דברו על הצלחתי בקניית החצר שהיה מיועד להעשות בית מסגד גאמע ברחוב גאגאזין, ואשר בכל הון לא היה עוד אופן לקנותו, וגודל הפחד והסכנה שהיה בזה לכל החצרים שבצדו ובפרט לחצר הגדול שקנינו מרומנו שיחי'".
ישיבת חב"ד בחברון
בשנת תרע"ב הוחלט על פתיחת ישיבה חדשה בחברון בשם "תורת אמת חברון" - זאת לאחר שאדמו"ר הרש"ב לא היה שבע רצון מהישיבה הקודמת מגן אבות - שתמוקם ב"בית רומנו".
למטרה זו שיגר הרבי הרש"ב את המשפיע הרה"ח ר' שלמה זלמן הבלין יחד עם עוד כמה תלמידים להיות מייסדי הישיבה. כך התנהלה הנחלה הזאת בשנים תער"ב-תרד"ע, במשך זמן קיומה של ישיבת "תורת אמת" בחברון.
בקיץ תרע"ד, כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, גורשו כל אזרחי רוסיה מחברון ומארץ ישראל כולה. בין המגורשים היו גם המשפיע והתלמידים שבאו ללמוד בישיבת "תורת אמת". כך התרוקן חלק מ"בית רומנו". כעבור זמן מה, נתפס כל הבניין על ידי השלטונות האנגלים ושימש כבית הסוהר, בית המשפט והמשטרה העירונית.
לאתר הסתלקותו של הרבי הרש"ב, בשנת תר"פ, עברה הבעלות על החצר לידי בנו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, והוא מצידו מינה עליה את הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב וביקש ממנו "להנהיגה, לתקנה, לגבות שכירות הבתים עד עתה, לגבות הוצאות התיקונים, ולדרוש היזקה הכל כחוק, לפנות ולשלוח השכנים הדדים בה עתה, הן אנשים פרטיים, הן בתי מוסד, איזה שיהיו, גם בתי מוסדי הממשלה איזה שתהיה".
כעבור כמה שנים, בתרפ"ב, מונה הרב שלמה זלמן הבלין למורשה ומיופה הכוח הרשמי על הנחלאות ומאז היה הוא האחראי על הנחלות ואליו פנה הרבי הריי"צ בהקשר אליהן.
בית כנסת אדמו"ר האמצעי
|
| ערך מורחב – בית כנסת אדמו"ר האמצעי בחברון |
בית כנסת אדמו"ר האמצעי בחברון הוא בית הכנסת החב”די העתיק ביותר בארץ הקודש, ואולי בעולם כולו. הוא נקנה מכספו של אדמו”ר האמצעי.
השתלטות על בית רומנו
בשנת תרפ"ט עלה הכורת על היישוב היהודי בחברון וכל בתי היהודים נשדדו, נבזזו ונהרסו. היחיד שלא הוזק בפרעות אלו היה "בית רומנו", שכאמור היה בידי הממשלה. הוא נשמר במתכונתו המקורית עד לשנת תרצ"ד, שאז התחילו הערבים לבנות בחצר הבניין שורת חנויות.
כשנודע הדבר לרבי הריי"צ, שיגר מכתבים לכמה אישים חשובים בארץ ישראל, ביניהם גם לראי"ה קוק ז"ל, וביקשם למנוע מהערבים לבצע את זממם. אולם הם לא הצליחו למנוע זאת ורחבת החנויות נבנתה בשטחו הצפוני של החצר, שם הן קיימות עד היום הזה.
בחורף תר"ץ שלח הר"ש הויזמאן מכתבים לרבי הריי"צ, בהם שאל מה עליו לעשות עם נחלותיו שלו בחברון וכן מה יעשה עם נחלות הרבי הריי"צ. במכתב מד' ניסן, עונה לו הרבי הריי"צ שהוא עדיין לא החליט מה לעשות עם נחלותיו, אבל אל לו לקשור את גורל נחלותיו בגורלם של נחלות רבינו.
כעבור כמה חודשים, בחנוכה תרצ"א הורה לו הרבי הריי"צ "להשכירה בכל אופן, למען שמירת הנחלה" וכמו כן הורה לו להעביר את הנחלה - שכאמור לעיל הייתה בבעלותו הרשמית של הרש"ז הבלין - על שמו של רבינו. למעשה הועברה הנחלה רק בשנת ת"ש.
מפנה דרמטי בנחלות רבינו אירע בשלהי חורף תרצ"ו: מושל העיר חברון החליט להפקיע את נחלות רבינו מידיו, וכדי שלא ייראה המעשה כגזילה ממש - הציע לשלם סכום נמוך לרבינו כ"דמי מכירה". הרבי הריי"צ קיבל את הידיעה על כך במכתב ששיגר לו הרש"ז הבלין, בו גם כתב כי התייעץ עם עורך דין ונראה שאין דרך למנוע ממושל חברון להשתלט על הנחלה.
יחד עם זאת, לא זנח הרבי הריי"צ את האפשרות למנוע ממושל חברון לקחת את הנחלה בכוח הזרוע והוא שלח מכתב לשופט גד פרומקין, ראש השופטים בירושלים, שהיה ידוע ומוכר בקרב חוגי המימשל בארץ ישראל וביקשו להשפיע על הממשלה שלא יבצעו את זממם. עוד כתב לרש"ז הבלין, שיפנה לעורך דין נוסף כדי לשמוע חוות דעת משפטית נוספת באשר לחוקיות מעשיו של מושל העיר חברון.
כעבור פחות משבועיים. בט"ו ניסן, נפטר הרש"ז הבלין, כנראה לפני שהספיק לקבל ולבצע את בקשת הרבי הריי"צ. באייר תרצ"ו מונה בנו, חנוך-הענדיל הבלין, לממונה הרשמי על הנחלאות במקום אביו ומעתה פנה אליו הרבי הרי""צ בקשר לנחלאות. כפי הנראה, הועילה הפעילות העניפה שננקטה על ידי הרבי הריי"צ ממרחקים ומושל חברון שוב לא ביקש להפקיע את הנחלה מידיו.
ביקור אדמו"ר הריי"צ בעיר
בחודש מנחם אב שנת תרפ"ט הגיע אדמו"ר הריי"צ לביקור בחברון, בהגיעו לשם התקבל על ידי התושבים היהודיים והתאכסן בבית מלון מחוץ לעיר. כשיצא מהבית מלון ליוו אותו התושבים בשיירה דרך הכביש החיצוני אל מערת המכפלה. בעזרת החסיד הרב אליעזר דן סלונים, שהיה מנהל בנק אפ"ק והיו לו קשרים בשלטון הערבי בחברון, הושג אישור כניסה מיוחד עבור אדמו"ר הריי"צ ושלושה מלווים. כשהשיירה הגיע ל"שער יעקב" (משם הייתה הכניסה אסורה ליהודים) קיבלו אותם משלחת מנכבדי הערבים ונתנו למורשי הכניסה[12] סוליות עור ושרוכים, כדי שלא יצטרכו לחלוץ את הנעליים בכניסה, כמנהגם. בכניסה למערה הלך אדמו"ר הריי"צ בראש ומלוויו, היהודים והערבים, מאחור. נכבדי הערבים הסבירו לאדמו"ר הריי"צ על המקום והקברים. הביקור היה מרגש במיוחד ושקט[13]. כשהגיעו ל"שער אברהם" ירדו במדרגות, עד למדרגה השביעית (שהיתה מותרת ליהודים) ויצאו. בהמשך ביקר אדמו"ר הריי"צ גם בקהילת חב"ד שבחברון.
בית הקברות בעיר
בבית הקברות בעיר ישנה "חלקת חב"ד". במסגרת הסכם אוסלו ב’ בסוף שנת תשנ”ה, עליו חתמו יצחק רבין ושמעון פרס, הגיעו למקום גנרלים שהחליטו למסור את כל שטח בית העלמין של חב”ד לידי הערבים. הם כלל לא היו מודעים לגודל קדושת המקום והחשיבות העליונה שחב”ד מייחסת למקום, וזאת בגלל שהמקום היה מוזנח מאד.
ר' ברוך מרזל הוכנס לעניין ומיד התקשר לגב’ שרה נחשון, מי שהרבי כינה אותה כ”בנות צלפחד” בתקופה שהסתגרו בבית הדסה; מביתם שבקרית ארבע ומשם הוקם החפ”ק להצלת המקום. בלילה הרימו טלפונים להרב יהודה לייב גרונר, המזכיר של הרבי, שהוא גם נכד הרבנית. ל כל רבני חב”ד וגם הם הפעילו את כל העולם באותו לילה. לשכת ראש הממשלה רבין החלה להיות מוצפת בטלפונים ומברקים שהגיעו מכל העולם. הרב ירוסלבסקי נשאר ער כל הלילה ההוא והרים טלפונים לכל העולם במטרה להפעיל יהודים שיתערבו כדי להציל את המקום הק'.
לאחר הלחץ, רבין החליט להגיע למקום בסיור הליקופטר יחד עם האלוף עוזי דיין, כדי לבדוק באופן אישי את השטח. ולאחר לחצים קשים מאד, הסכימו לשנות את המפות, ולהשאיר את בית העלמין בידיים יהודיות. חלק מבית העלמין נשאר בידיים פלשתיניות, וגדר חוצצת בין שני החצאים. בחלק השני קבור הרב שמעון מנשה חייקין שנשלח ע”י האדמו”ר האמצעי לחברון לכהן בה כרב, ועוד גדולי חסידי חב”ד. המקום הקדוש הזה הפך למגרש כדורגל של הערבים.
בחצי השני, בין היתר, קבורה הרבנית מנוחה רחל סלונים.
בשנת תשנ"ז כשביבי נתניהו מסר חלקים מחברון, פינו את כל הגבעות שמסביב, וכך הפך הקבר של הרבנית למובלעת יהודית, כאשר משלוש הצדדים המקום נתון לשליטה פלשתינית. הצבא כמעט ולא איפשר להגיע למקום, וחילול בית העלמין גבר מיום ליום.
ר' ברוך מרזל החליט לעשות מעשה ועבר לגור במקום, לאחר חודש וחצי צה"ל פינה אותו משם. בתגובה פתח, מרזל, במקום ‘כולל’ אברכים, במבנה הטהרה הסמוך לבית העלמין. הצבא מצידו אסר להשתמש במבנה, וכל הניסיונות להיכנס למבנה לא צלחו. הערבים שהבחינו כי המקום מתחיל לקבל צורה, לא בחלו להמשיך ולחלל את המקום. שלש פעמים העלו באש את המבנה, כאשר הציון עצמו חולל 17 פעמים!!!
באותה תקופה תושבי תל רומיידה הסמוכה הגיעו מידי שבת להתפלל קבלת שבת על ציון הרבנית. לאחר זמן, הרב מאיר רודס מקראון הייטס, הביא קבוצת בנות חב”דיות לחברון, והם לקחו על עצמן לטפח את כל איזור בית העלמין. הם ניקו וטיפחו את המקום. ביום האחרון שהיו במקום, נפתחה לעברן אש, ואחת הבחורות נפצעה קל. בחודש אלול תשס”ב, בשלהי כהונתו של שר הביטחון בנימין בן אליעזר, החליט לפתע לאשר את המבנה לצורך פתיחת הכולל.
בית חב"ד בעיר
בחברון פועלים שלוחי הרבי מלך המשיח, הרב ויקטור עטיה, הרב דני כהן והרב יוסי נחשון.
הבית חב"ד פועל בעיקר עם חיילי צה"ל הנמצאים באזור. כמו כן מפעיל הבית חב"ד את ארגון "הכנסת אורחים".
בעיר פועל "כולל" מיוחד לחסידות שהוקם בשנים האחרונות. ה"כולל" ממוקם בבית הכנסת "מנוחה רחל" שנקנה ע"י אדמו"ר האמצעי בית כנסת "מנוחה רחל" נקרא ע"ש הרבנית ע"ה, על פי הוראת כ"ק אדמו"ר שליט"א להרב יצחק גינזבורג.
בית חב"ד הפיק דיסק "ברוך ה' ביום וברוך ה' בלילה" בו שירים חסידיים, על מנת לחלק לחיילי צה"ל.
ראו גם
- הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב
- הרב מנחם מענדל נאה
- הרב אברהם חיים נאה
- מקום עליית התפילות דרך הכותל, או דרך חברון