צ

האות צ' (צד"י \ צָדִי) היא אחת מאותיות לשון הקודש שכתיבתה חלוקה בין ההלכה לקבלה, ויש אף מחלוקת בשמה.

האות צ
אותיות האל"ף בי"ת
א	ב	ג	ד	ה	ו
ז	ח	ט	י	כ	ל
מ	נ	ס	ע	פ	צ
	ק	ר	ש	ת
אותיות סופיות
ך ם ן ף ץ   נקודות אָ אַ אֵ אֶ אְ   וׂ אֻ וּ אִ

שמה

לפי נגלה נקראת האות 'צדי', אך האריז"ל הכריע ששמה הוא 'צדיק'.

אופן כתיבתה

על פי השו"ע היו"ד שמאחורי הצדי"ק נוטה לכיון שמאל בבחינת פנים, ועל פי האר"י היא נכתבת באופן של י' ונ' הפוכות זה מזה, דבר הרומז על מצב של אחור באחור.

רמזיה

שני הראשים של האות ע' וצ מבוארים על פי ספר "טעמי המצוות" למקובל בן פרחי, לשני הצינורות שיש למידת היסוד, אחת מקו הימין ואחד מקו השמאל. סברא זו מובאת בשמו ב"פרדס רמונים" לרמ"ק שהוסיף על כך: "וטעם היותו בצדיק ב' נקבים האלו, הוא מפני שצדיק היה המנהיג המשפיע לעליונים ותחתונים לפנימים ולחצונים ובו היה תלוי מזון לכל הנבראים ימיניים ושמאליים קודם המיעוט, וגם מדי עלות המלכות אל מקומה הרמתה אל בעלה ששם ביתה יושבת בראש פנה כאשר יתבאר בשער המיעוט אז יוכרח היות הצדיק זן את העולם ואז יושפעו הנבראים על ידי ב' נקבים אלו האחד אל המזון לבני ההיכל והשני המותר לכלבים." ומבאר במקום אחר ענין זה של השפעה לכלבים שהוא סוד נעלם בקבלה.

בדומה כותב האר"י הקדוש: ובמוסף תכוין לאות צ' שהוא כנגד היסוד צדיק יסוד עולם כי אות צ' רומז אל היסוד שהוא הצדיק שבו תפילת מוסף.

צלם

בבחינת הארת צלם שהם המוחין המתלבשים ומאירים בזעיר אנפין, משמשת האות צ' כדרגה התחתונה והראשונה של המוחין, המתלבשת בט' ספירות זעיר אנפין בבחינת אור פנימי (ומכאן חשבונה של האות שהיא בגימטריא 90, כי כל ספירה כלולה מעשר).

הקשר לגאולה ולרבי

בפרקי דרבי אליעזר מוקבלות כל האותיות הכפולות (אלו שיש בהם גם אות סופית = מנצפ"ך) ל-5 גאולות היסטוריות.

האות פ' קשורה לגאולת מצרים שנאמר "פקד פקדתי", והאות צ' קשורה לגאולה העתידה שנאמר "צמח צדיק".

כשהרבי מעיר על מאמר זה בשיחות תנש"א-ב, הרבי מסב את תשומת הלב שבזמן הגאולה הקשורה לאות פ', הגואל - משה היה בן פ' שנה. ומוסיף הרבי ואומר "ולהעיר שהשנה (בה הודפסה שיחה מוגהת זו) היא - שנת הצדי"ק" - השנה בה הרבי נהיה בן 90.

קישורים חיצוניים

• אהרן לייב רסקין, האות צדי"ק, בתוך 'אותיות של אור - משמעות האל"ף-בי"ת העברי', בהוצאת ועד שיחות באנגלית (אנגלית)