המצח הוא חלק הגולגולת המכסה על המוח האמצעי, ועניינו ב"עבודה" הוא הסכם נפשי חזק למעלה מטעם ודעת (שטעם ודעת לא יכולים לסתור אותו),

איברי גוף האדם
מושגים כלליים
ראשפניםנשימהדםגידיםורידי הדםעורקיםעצביםבשרעצמותעורשערות הראש והזקן
איברי הראש
גולגולתמצחמוחקרום שעל המוחאויר שבין המוח לגלגולתקרום שעל האוירשערות הראש והזקןזקןעינייםעפעפייםאוזנייםאףפהשפתייםלשוןחיךשינייםצואר - (קנה, ושט וורידים)עורףלחייםסנטר
איברי הגוף
בית החזהבית השחיבטןטבוראגןלבריאותכליותכיס המרהכבדקיבהאיברי הפסולתאיברי ההולדהסיומא דגופאיסוד דנוקבא
גפיים
כתפייםידייםרגלייםעקבאצבעותציפורניים
ראו גם
אשר יצרבריאות ורפואהאדם - מין המדבר (תבנית)

עניינו באלוקותעריכה

בכלל אומרת התורה ש"מבשרי אחזה אלוקה"[1]: מכיוון שצורת האדם ומבנה איבריו משתלשלים מהעולמות הרוחניים, מהווים האיברים משל לעולמות, ולכן גם אפשר (וצריך) ללמוד מזה עניינים בעבודת ה'.

מכסה את הדעתעריכה

[2]הראש בפרט כלול ממוח וגולגולת, הגולגולת הוא משל לרצון והמוח לפנימיות הרצון[3] אבל רצון לדבר מסויים יכול לנבוע משתי סיבות שונות: או מכיוון שטבע האדם להתענג בדבר מסוג זה, או משום שהוא מבין שהדבר טוב עבורו. על זה אמרו "אית רצון ואית רצון"[4] – כשם שבנפש יש רצון תחתון הנמשך מהשכל, ורצון עליון שלמעלה מהשכל, כך הדבר למעלה: מצחא דא"א מכסה את פנימיות הכתר[5], ו"מצחא דז"א מכסה על המוחין[6]

מקומו פנוי משערותעריכה

[7]שערות מורות על המשכה פנימית, הבאה ע"י צמצומים (כדי שהמקבל יוכל לקבל מהמשפיע צריך המשפיע לצמצם עצמו). ולכן, המשכת התורה[8] היא על ידי שערות (צמצומים), אבל המצוות הם גילוי הרצון העליון[9] - הארת פנים בלא צמצום כלל. דהיינו, הרצון אמנם מתגלה בדברים גשמיים נמוכים, אבל מה שמתגלה בהם הוא הרצון עצמו.

בעבודהעריכה

מצחא דז"אעריכה

[10]במוח ג' חללים, והמצח כנגד מח הדעת. כוחה הכללי של הגולגולת לכסות את המוח נובע מכך שהיא למעלה ממנו, וכוחו הפרטי של המצח לכסות על הדעת, הוא ההסכם שנשאר במשך היום לילך אחרי ה' ולדבקה בו גם כשיהיה טרוד בעסק המו"מ בטרדא גדולה (דהיינו, ההסכם שאחרי התפילה חזק הרבה יותר מהרצון הנעשה ע"י כח הדעת בשעת התפילה[11].

מצחא דאריך אנפיןעריכה

[12]מצחא דא"א נקרא לעיתים גם מצחא דא"ק או מצחא דעתיקא קדישא[13]

ההבדלים ביניהם[14]עריכה

א. מצחא דא"א הוא הרצון העליון שלמעלה מן הטעם "שתוק, כך עלה במחשבה לפני[15]", והוא היפך מצחא דז"א, שהוא הרצון שלמטה מהשכל. ב. מצחא דז"א הוא שהמוחין הסתלקו מהמידות, אבל במצחא דא"א מאיר ח"ס ורדל"א בגילוי, ומה שהוא מעלים עליהם הרי זה רק לגבי המקבלים. ג. ולכן ממצחא דז"א יתכנו דינים (כי מצד הדעת אפשר לסבול את ההיפוך, וכשמסתלקים המוחין אינו יכול לסבול עוד), אבל מצחא דא"א כולו חסדים (כי מצד האמת ה"מוחין" שלו לא מסתלקים לעולם, ורק שהמקבלים לא יכולים להשיגם).

הערות שוליים

  1. איוב י"ט כ"ב.
  2. בהבא לקמן ראה במקומות שנסמנו במפתח העניינים שבסוף לקוטי תורה (בערך "מצח").
  3. דהיינו, לכל רצון יש "סיבה" מדוע הוא רוצה בדבר. הסיבה היא "פנימיות" הרצון, והרצון עצמו הוא רק ה"חיצוניות".
  4. הובא ונתבאר בסהמ"צ להצ"צ מצות לא תבערו אש פ"ח א' ואילך, ואולי הכוונה לזח"ג קכט א מצחא דאקרי רצון כו' (הערת ב"ק אדמו"ר שליט"א בסה"מ תש"ט ע' 113).
  5. דהיינו, א"א הוא חיצוניות הכתר – חיצוניות הרצון. ומכיוון שמכסה על עתיק (פנימיות הרצון) נקרא "גולגולת" ו"מצח".
  6. דהיינו, כש"מסתכלים" על מידות אי אפשר לראות את המוחין שהולידו אותם, כי המידות "מכסות" על המוחין.
  7. לקו"ת תזריע כ"ד ד'.
  8. משורשה בחכמה סתימאה.
  9. גולגלתא, שלמעלה מחכמה סתימאה.
  10. תו"ח שמות ב' תצווה שנ"ו ואילך ועוד.
  11. שהרי אחר התפילה זה חולף וזה נשאר.
  12. מאמרי אדמו"ר הזקן אתהלך לאזניא ר"ב, ועוד.
  13. והכוונה בשלושת השמות: א"א הוא עצמו המצח המכסה על הפנימיות, ודרגות א"ק ועתיק הן המכוסות בו. דהיינו, בכינוי מצחא דא"ק הכוונה היא שלא"ק יש "מצחא" (והמצח הוא א"א), ובכינוי מצחא דא"א הכוונה היא שא"א עצמו הוא המצח.
  14. ראה תורת שמואל תרכ"ט ד"ה ועשית ציץ עמ' פ"א, אוה"ת שמות ה' א'תשכ"ה, בשעה שהקדימו ג' א'ר"מ ואילך.
  15. מנחות כ"ט ב.