מאסרי חסידים ברוסיה הסובייטית

		ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

מאסירי החסידים ברוסיה הסובייטית התפרסו על גבי שלושה גלים מרכזיים, הראשון באלול תרצ"ה, השני בשנת תרצ"ח והשלישי בשנת תש"ח. רבים מן החסידים שנאסרו אז נרצחו זמן קצר לאחר מכן, שהאשמה המרכזית היא בעוון הפצת יהדות.

חסידים שנאסרו (התמונות מתקופת מאסרם)

רקע

שנים אחדות קודם, החלו אנשי ה'יבסקציה' להעלות את הרדיפות נגד חסידים שהתגוררו בערים השונות ברחבי רוסיה. למרות שאדמו"ר הריי"צ עזב את רוסיה, הפעילות להפצת תורה ויהדות ברוסיה לא פסקה. החסידים והתמימים המשיכו לעסוק בהרבצת תורה לילדי ישראל ולמבוגרים

אנשי היבסקציה שידעו על פועלם של החסידים החליטו להילחם אחת ולתמיד נגד עדת החסידים שנשארה ברוסיה.

גל המעצרים הראשון - אלול תרצ"ה

כתב אישום של ר' יעקב מאסקאליק מיום ט"ז תמוז תרצ"ה

בחודש אלול תרצ"ה, החלו אנשי הנ.ק.וו.ד. בגל מעצרים נרחב במוסקבה ופרבריה. ראשון שנעצר היה החסיד ר' אברהם מאיור שהיה מנהל ישיבות תומכי תמימים בברית המועצות. את ר' אברהם מאיור אמנם לא הצליחו לעצור אז, אבל באותו גל המעצרים נעצרו שבעה מחשובי החסידים שהיו קשורים לייסוד, ניהול ולימוד בתלמודי התורה המחתרתיים שהוקמו בהוראת אדמו"ר הריי"צ: ר' יעקב מאסקאליק (הידוע בכינויו ר' יענק'ל ז'וראוויצער), ר' מאיר אבצן, ר' יצחק גולדין, ר' אבא לוין, ר' חיים אלעזר גורליק, בנו ר' מנחם מענדל גורליק, ור' שלמה מטוסוב.

כל העצורים הועברו למטה המשטרה החשאית 'לוביאנקה' שבמוסקבה, שם עונו על ידי חוקרי הנ.ק.וו.ד., אלו תבעו מהם לספק מידע מי אודות הקמת הישיבות, בתום החקירות הועברו לכלא 'בוטירקה' שם המתינו עד למתן גזר הדין.

לאחר שבועות ארוכים של המתנה הוכן כתב האשמה: "האשמים ארגנו לילדים ולנערים צעירים לימודים הנקראים 'חדר' ו'ישיבה', במלחובקה שליד מוסקבה. הלימודים התקיימו בדירות של קונטרבלוציונים (כך נקראו אלו שפעלו נגד המהפכה הקומוניסטית). הם אספו צעירים שהיו ברמת אינטלקטואלית כזו שיכלו לשמש מורים, ואותם לימדו כדי שיוכלו לשמש כמורים. הם לימדו תלמוד ואת מצוות הדת השונות"

בכתב האשמה המתפרס על ששה עמודים שנועד לבסס את האשמה הסופית: סעיף 85, דהיינו 'בגידה במולדת'. משמעותה של אשמה זו הייתה: מוות בירייה. לבסוף, קיבלו כולם עונש "קל" יחסית: שלוש שנות גלות בקזחסטן.

הנאשמים סבלו רבות בגלותם אך הצליחו לשרוד - מלבד הרב יעקב מאסקאליק שעקבותיו "נעלמו", בקזחסטן.

המאסר ההמוני הבא היה בעיר רוסטוב. החל מליל א' דראש השנה, נאסרו חסידים רבים, ובהם החסיד הרב לייזער ננס הרב דוד לאבאק, הרב שמואל מענדל הלפרין, הרב מרדכי אהרן פרידמן הרב שמאי ויגאן ועוד.

באותה תקופה, הריכוז החב"די הגדול ביותר היה בלנינגרד, שם הייתה קהילה רבת-חסידים, שלמרות הכול המשיכו להתפלל יחד, להתוועד ולשמור על אורח חיים חסידי. וגם לשם הגיע גל המעצרים. החל מחודש אלול תרצ"ז ועד סוף החורף נאסרו עשרות רבות של חסידים, אשר חלקם נשפטו לתקופה של 10 שנים, אם יותר ואם פחות; חלקם חזרו לאחר תום תקופת הגלייתם, ואחדים מהם שלא יכלו לשאת את הסבל הנורא - נפחו את נשמותיהם מקור וכפור, עינויים והכאות, תשישות ואפיסת כוחות.

גל המעצרים השני - אדר תרח"צ

גל המעצרים המפורסם והקשה ביותר אירע בחורף תרח"צ בלנינגרד.

הלילה של עשרת הרוגי מלכות - כך כינו החסידים את אותו לילה בו בוצעו רוב המעצרים.

לאחר חצות הלילה, שבין יום רביעי א' אדר ראשון תרח"צ ליום חמישי ב' אדר ראשון, נעצרו עשרים וחמשה יהודים רובם חסידים, וביניהם: ר' משה ששונקין, ר' חיים ששונקין; ר' הירשל זובין; ר' מאיר צינמן; ר' שאול פרידמן; ר' ישעיה; ר' אברהם ישעיה סברדלוב; הרב נחום טרבניק; ר' משה ליין; ר' י"י לוקשין, ועוד גדולים ורבים.

העצורים היו בעלי תפקיד בקהילה היהודית-חב"דית, חלקם השתתפו בארגון "תפארת בחורים". המשטרה החשאית הצליחה לשתול בתוך הארגון, איש משלה, והוא שהסגיר את שמות החברים. באור לב' אדר ראשון תרח"צ, נעצרו חברי הארגון ועוד מחשובי החסידים בלנינגרד.

בכתב אישום של כמה מהחסידים שנעצרו, נכתב:

"הנאשמים: מורזוב אלחנן - פבזנר ב. ל. [ר' חונייע מרוזוב החזיק פספורט על שם פבזנר], רסקין יצחק, אלטהויז פנחס - נאשמים בתקנה 85 [בגידה].. קבוצת קונטרבלוציונרים לאומניים.. פעולתם המיוחדת הייתה ארגון פעילות קונטרבלוציונית לאומנית עם צעירים דתיים. לארגון קוראים 'תפארת בחורים'.. קיבלו סיוע מחוץ לארץ".

12 מהעצורים הוצאו להורג.

בהמשך השנה נעצרו עוד עשרות חסידים.

הנרצחים

מסמכים המוגדרים "סודי", המעידים על הוצאתם להרוג של חשובי חסידי חב"ד המכונים 'עשרה הרוגי מלכות'

• ר' פנחס אלטהויז - החסיד ר' פנחס אלטהויז - או כפי שכונה בפי אחיו החסידים "פיני'ע" - היה בנו של ר' אליהו חיים אלטהויז. ר' פיני'ע כמו אביו, היה ידיד ונאמן בית אדמו"ר הריי"צ. הוא נאסר בגיל צעיר, כאשר היה בן שלושים וחמש שנים בלבד.
• ר' פייביש אסתרין - ר' פייביש היה הגבאי של בית הכנסת בלנינגרד.
• ר' שאול קצנלבויגן.
• ר' מאיר פרידמן (לנינגרד).
• ר' יצחק רסקין.
• ר' אלחנן דוב מרוזוב.
• ר' אלחנן עפשטיין.
• ר' שייע גולד.
• ר' דובער קוזניצוב.
• ר' יעקב שמואל גולובציק
• ר' שמואל מרוזוב.
• ר' אליהו בלקינד.

(ר' שמואל נימוטין נעצר והוצא להורג חצי שנה קודם. הוא נעצר באור לא' באלול תרצ"ז, והוצא להורג עשרים יום לאחר מכן, כ' באלול תרצ"ז).

האמת אודות הוצאתם להורג של אותם חסידים לא נודעה לבני המשפחות במשך שנים רבות. כל אימת שבני המשפחות באו למטה המשטרה החשאית כדי לברר את אשר עלה בגורל יקיריהם, נענו כי יקירם נשפט לעשר שנות גלות.

בשנת 1959 (תשי"ט) שלח הק.ג.ב. למשפחת קוזניצוב תעודה המעידה כי הוא נפטר בשנת 1943 (תש"ג), אולם תעודה זו הייתה שקרית מיסודה, שכן כאמור, כולם נרצחו ב-‏9 באפריל 1938 (ח' ניסן תרח"צ).

גל המעצרים השלישי - תש"ח

בתחילת שנת תש"ח נעצרו שישה מחשובי החסידים במוסקבה: ר' יונה כהן (קגן), ר' בערל ריקמן, ר' מרדכי גוראריה, ר' בערל לברטוב, ר' משה דוברוסקין ור' חיים אליעזר גורביץ. כולם הואשמו באשמה אחת מרכזית: ניסיון בריחה מברית המועצות דרך לבוב.

כל החסידים הללו נשלחו לגלות ממושכת. חמשה שבו מהגלות שבורים ורצוצים בגופם, בעוד הרב יונה כהן, ממנהלי ישיבות 'תומכי תמימים' בברית המועצות, נפטר בגלות.

ראו גם

• נתן קוק
• חיים אליעזר גורביץ
• מאיר אבצן
• שלמה מטוסוב
• דובער לברטוב
• אלחנן דב מרוזוב
• מענדל פוטרפאס

לקריאה נוספת

• שבועון בית משיח גליונות 266 ו-561.
• אוצר החסידים בפולין וברית המועצות - יוסף אשכנזי.

קישורים חיצוניים

• שניאור ברגר, אלול השחור של החסידים במוסקבה
• חשיפה: חומר החקירות הסודי של הק. ג. ב. באתר