דבר מלכות ויצא

דבר מלכות ויצא היא שיחה שאמר הרבי בשבת פרשת ויצא, ט' כסלו תשנ"ב, והוגהה על ידי הרבי בלשון הקודש.

השיחה עוסקת בשלימות של חיי הצדיק הרוחניים, שמתבטאת דוקא בשלימות חייו הגשמיים, ובתכלית ירידת הנשמה לעולם הזה המתבטאת ביציאת יעקב מבאר שבע והליכתו לחרן שדוקא בעבודה בעולם הגשמי, מגיעה הנשמה לדרגות נעלות יותר. וכן, שחיבור האלוקות עם הגשמיות, הוא בעיקר על ידי החסידות ובמיוחד על ידי האדמו"ר האמצעי.

שיחה זו היא חלק מהרצף של שיחות הרבי המוגהות שנאמרו במשך השנה האחרונה בה שמענו שיחות על ידי הרבי, המכונות דבר מלכות.

" והדבר היחיד שחסר הוא – שיהודי יפקח את עיניו כדבעי, ויראה איך הכל כבר מוכן לגאולה! יש כבר את ה"שולחן ערוך", יש כבר את הלויתן ושור-הבר ויין המשומר, ויהודים כבר יושבים סביב השולחן – "שולחן אביהם" (מלך מלכי המלכים הקב"ה), יחד עם משיח צדקנו (כפי שכתוב בספרים שבכל דור ודור ישנו "א' מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח"), ובדורנו נשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר; ולאחרי ארבעים שנה מאז הסתלקות כ"ק מו"ח אדמו"ר יש כבר גם "לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע" "

רקעעריכה

החל משנת תשנ"ב החל הרבי בתדירות גבוהה לציין בשיחות את זהותו של משיח במקביל למענות רבים שיצאו אז המאשרים את פרסום זהות משיח, בשיחה זו הוסיף הרבי בהגהה במיוחד, לאחר הנכתב שבכל דור ישנו אחד הראוי להיות משיח, שבדורנו המשיח הוא נשיא הדור (ראה מסגרת).

תוכן השיחהעריכה

הרבי בשיחה ציין ששלימות עבודת הצדיק הוא כאשר הוא יורד לגשמיות העולם ופועל, ושלימות זאת מתבטא בכך שהצדיק נולד ונפטר באותו היום[1], כפי שהיה אצל האבות, משה רבינו ואדמו"ר האמצעי.

הרבי בשיחה הוסיף שעניין זה מתבטא בפרשת ויצא בה מסופר על הליכת יעקב לחרן. יציאתו של יעקב מבאר שבע מסמלת את ירידת הנשמה לגוף בשביל לפעול את גילוי הקב"ה, לינתו של יעקב, מסמל את העלם והסתר שיש על הנשמה שהיא יורדת למטה, שדווקא על ידי ירידה זו מגיעים למצב[2] של איחוד הראש והרגל, שבו שניהם בהשוואה אחת, המורה על גילוי העצם. וגידור מקומו באבנים מפני החיות הרעות, מורה על התוקף דקדושה רוחנית שהייתה סביב יעקב, שהתגברה על הגשמיות, ובמימלא הגינה עליו גם מחיות רעות.

הדבר המתבטא בכך שעל יעקב נכתב ש"מטתו שלימה" המורה על השלימות של יעקב גם ל"מטה" בעולם הזה הגשמי, שהוא השוואת הדרגות, גם הנמוכות ביותר[3].

הרבי הוסיף שהמלאכים נשלחו לעשיו בפרשת וישלח, נשלחו בשביל להגיד לעשיו שמכיוון שעשיו גמר כנראה אתעבודת הבירורים, יכולים שניהם, עשיו המבטא את עולם התהו, ויעקב המבטא את עולם התיקון, להתאחד ולחבר את האורות דתהו בכלים דתיקון.

  • י"ג - י"ד: אחד מסימני הגאולה הוא:ש"אבן מקיר תזעק", שגשמיות העולם עצמה (האבן), הנפעל, מגלה את כח הפועל שבו.
  • ט"ו:תורת החסידות של אדמו"ר האמצעי הייתה באופן של "רחובות הנהר". משא"כ אצל אדמו"ר הצמח צדק שהיה בעיקר החידוש שהיה משווה תורת החסידות עם תורת הנגלה.
  • י"ד - כ': "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו" כי יעקב חשב שעשו כבר התברר. ובפועל היה עשיו קודם הבירור. משא"כ עתה – לאחרי הפצת תורת החסידות ע"י רבותינו נשיאנו, כבר נגמרו כל הבירורים, והכל מוכן, וצריכים רק לפתוח העינים, ולראות את זה בפועל!, ובלימוד של תורת החסידות כבר שייך לכל אחד, וכל אחד יכול ללמדו!

קישורים חיצונייםעריכה


הערות שוליים

  1. כלשון חז"ל:"שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש".
  2. הקורה בעת שהאדם שוכב.
  3. איחוד הראש והרגל