יהדות
|
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: עריכה בסיסית. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
יהדות היא כינוי לאמונה בבורא העולם, באחדותו המוחלטת, ובשלילת כל כוח אחר. כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי[1].
האבות והשבטים
היהודי הראשון היה אברהם אבינו. הוא פרסם את מלכות השם בעולם, ונלחם עם הכופרים בו במסירות נפש. את דרכו המשיכו האבות הקדושים, ובניהם השבטים.
- לערך מורחב: אבות.
למרות זאת, ולמרות שהאבות קיימו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, קיים ספק בספרי האגדה, האם השבטים היה להם דין של ישראל גם לקולא, הנוגע גם לאותם דינים שאותם אסור לבן נח לעשות ורק לישראל הותרו. אחת מהדוגמאות היא אכילת בן פקועה, שהוא וולד של בהמה שנמצא במעי אמו לאחר השחיטה. לישראל, שעליו מוגבלת אכילת בשר בהמה טהורה בשחיטה, מותר הוולד, מכיון שהוא ניתר בשחיטת אמו. בשונה מכך, לגוי לא הותר הוולד, מכיון שאין השחיטה מתירה אצלו את האכילה. בדומה לכך, אכילת בהמה מיד לאחר השחיטה בעוד שהיא גוססת, מותרת לישראל מכיון שהיא כבר נשחטה, בשונה מגוי לו לא הותר איסור אבר מן החי עד שתמות לגמרי[2]
אחרי שהשבטים גלו למצרים, ובניהם עברו שעבוד של מאתים ועשר שנים, הקדוש ברוך הוא הוציאם ממצרים, ולאחר שנה בלבד, הם קיבלו את התורה, ואז הפכו ליהודים גמורים[3]
נביאים
כבר במצרים היה רצון השם שישראל ימשכו אחרי מנהיג שיקשר אותם לבורא ויהיה ממוצע המחבר, וככזה שימש משה רבינו גדול הנביאים. את דרכו המשיך תלמידו המובהק יהושע בן נון, ואחריו המשיכו את הקשר של ממוצע המחבר כל הנביאים, איש איש בדורו.
- לערך מורחב: נביאים.
תנאים
בתום תקופת הנביאים, שנסתיימה עם פטירתם של חגי וחבריו, החלה תקופה חדשה של תנאי המשנה, שהיו עמלים לפרש את ההלכות היוצאים מהתורה שבכתב. את מסקנתם וסיכומי משנתם העלה אחד מהאחרון התנאים ונשיא ישראל, הוא רבי יהודה הנשיא.
- לערך מורחב: תנאים.
אמוראים
תלמידו של רבינו הקדוש היה רבי חייא, ותלמידו היה אחיינו רב, שהיה גם תלמיד של רבינו הקדוש. מאז החלה תקופה חדשה של האמוראים, שעמלו לפרש את דברי המשנה, וליישבם. בדורו היו גם רבים מגדולי האמוראים, ומבניהם - רב אסי, רבי יוחנן, ריש לקיש, שמואל, ועוד.
- לערך מורחב: אמוראים.
ריש גלותא ונשיא
בתקופת התנאים והאמוראים, היו שני תפקידים של הנהגה, בארץ ישראל היה הנשיאים שהיו מצאצאיו בנותיו של דוד המלך.
בבבל היו הריש גלותא, שהיה להם השפעה ושליטה מטעם המלוכה, וכוחם היה גדול משל הנשיאים. הם היו בן אחד בן לדוד המלך, והירושה של תקפיד זה עבר לבן אחד בן.
- לערך מורחב: נשיא.
מחלקי שושלת הריש גלותא היו זקניו של אדמו"ר הזקן, אשר מתייחס כבן אחר בן לדוד המלך. בין הדור הל"ב לדור הנ"ה:
לב. חזקיה ריש גלותא. לג. התנא נתן דצוציתא ריש גלותא. לד. ר' הונא ריש גלותא. לה. ר' עקוב ריש גלותא. לו. ר' נחום ריש גלותא. לז. ר' יוחנן ריש גלותא. לח. ר' שפט ריש גלותא. לט. ר' ענן ריש גלותא. מ. ר' הונא ריש גלותא. מא. ר' נתן ריש גלותא. מב. ר' נחמיה ריש גלותא. מג. ר' עוקבן דצוציתא ריש גלותא. מד. ר' אבא ריש גלותא. מה. ר' ספרא ריש גלותא. מו. מר זוטרא ריש גלותא. מז. רב כהנא ריש גלותא. מח. רב גוריא ריש גלותא. מט. מר בוסתנאי ריש גלותא. נ. רב יעקב ריש גלותא. נא. רב מגיס ריש גלותא. נב. רב נחמיה ריש גלותא. נג. רב אבדימא ריש גלותא. נד. רב פינחס ריש גלותא. נה. רב חצוב ריש גלותא.
גאונים
אחרי תקופת האמוראים, באה תקופה חדשה, של גאונים, שהנהיגו את כלל ישראל. אחד מהם היה רב סעדיה גאון.
אחד מהגאונים היה רב שמואל גאון, צאצא לשושלת של ריש גלותא, ובן אחר בן לדוד המלך ולבנו שלמה המלך{{הערת שוליים|ראה בהרחבה בערך יעמוד מלך מבית דוד. בנו היה רב יהודה גאון, נכדו היה רב חנניה גאון, נינו היה רב שרירא גאון, אביו של רב האי גאון. משושלת זו מתייחסת משפחתו של הרבי[4]
הרבי הסביר את הסיבה לכך ש"גאון" הוא כינוי של אותם חכמים, מכיון שהמילה "גאון" היא בגמטריא שישים, על שם שישים המסכתות שהיו בקיאים בהם, ובבקיאות עצומה ועמוקה של "גאונים".[5]
ראשונים ואחרונים
איתא בירושלמי[6] על הפסוק "כעת יאמר ליעקב וגו'", שבלעם אמרו בחצי ימיו של עולם.
הרמב"ם כותב באחת מאגרותיו – אגרת תימן[7] – שבלעם אמר זאת בשנת ב' אלפים תפ"ח, וזהו אמרו "כעת", שלאחרי משך זמן כזה, לאחרי שיעברו מספר שנים כזה, דהיינו בשנת ד' אלפים תתקע"ו[8] – תחזור הנבואה בישראל.
הרבי הסביר, כי בסביבות זמן הנ"ל היוצא בשנת ד' אלפים תתקע"ו, היו רבי שמואל החסיד, ובנו רבי יהודה החסיד, עליו נאמר[9] שאילו היה בימי האמוראים הי' אמורא, אילו היה בימי התנאים היה תנא, ואילו הי' בימי הנביאים הי' נביא.[10], ר' אלעזר בעל הרוקח[11] וכן היה הרמב"ן, שחיבר כמה ספרי קבלה, ואיתא בכתבי האריז"ל[12] שהוא אחד המקובלים היחידים שסומכים עליהם.[13] הראב"ד, שהופיע רוח הקודש בבית מדרשו[14], ר' עזרא הנביא[15]
חזרת הנבואה החל מהבעל שם טוב
דורות לאחרי זה, כאשר נעשה קרוב יותר לביאת המשיח, היה עוד הפעם הענין דתחזור הנבואה בישראל – על ידי התגלות מורנו הבעש"ט ותלמידיו עד לרבינו הזקן[16], שעליו נאמר[17] לשון הנ"ל אודות ר' יהודה החסיד, ועוד ביתר שאת.
ואחר כך על ידי הרביים ממלאי מקומו, עד לדורנו זה – נשיאינו כ"ק מו"ח אדמו"ר, "הבוקר אור"[18] דא צפרא דיוסף, כדאיתא בזוהר[19], והרי על בוקר צפרא דיוסף נאמר[20]"בקר אערך לך", והפירוש ד"אערך לך" הוא כמ"ש[21] "ערכתי נר למשיחי", כמ"ש בזהר[22] – שזוהי הגאולה שלימה במהרה בימינו ע"י משיח צדקנו.
- לערך מורחב: פורטל:נשיאי חב"ד.
הערות שוליים
- ↑ מסכת מגילה. וראה דברי הרבי בזה בערך כפירה.
- ↑ על פי זה יש המפרשים את מה המובא ברש"י בפרשת וישב, כי יוסף הצדיק הלשין לאביו כי אחיו אוכלים אבר מן החי. לי זה, מובן, כי האמור היה באחד משני אופנים אלו שמותר רק ליהודי לאכול ולא לבן נח, ולמרות שהשבטים סברו שדינם כישראל אף להקל, יוסף הצדיק חלק עליהם וסבר שעליהם להחמיר בכך כבן נח.
- ↑ למרות זאת, לא היה להם דין של "גר שנתגייר כקטן שנולד", מכיון שדין זה אמור דווקא כלפי גר מאומה אחרת שעבר אומה, ומכיון שהוא עבר אומה אחרת הוא נחשב לקטן שנולד. בשונה מכך יהדותם של עם ישראל באה להם כאומה, ולא עברו כלל לאומה אחרת, ולכן אנו מוצאים אותם בוכים על משפחותיהם, ופרש"י על עסקי עריות שנאסרו להם, ומכאן שקרובי המשפחה שלהם שלפני מתן תורה נאסרו להם גם לאחריה, מכיון שלא היה להם דין של קטן שנולד.
- ↑ ראה שם.
- ↑ התוועדויות תשמ"ה ח"א עמ' 552..
- ↑ שבת ספ"ו.
- ↑ פ"ג (קרוב לסופו).
- ↑ כן הוא בשלשלת הקבלה (אף שאינו מתאים לחשבונו שם) ובקובץ תשובות הרמב"ם (ליפסיא, תרי"ט). אבל בסדר הדורות (ד"א תתקע"ב) מגי' – בשה"ק – שצריך לומר תתקע"ב. וכן הוא גם בפי' של ר' יהודה אברצלוני על ספר יצירה (פ"ד (ע' 239)) וקה"ע בירושלמי שם – תתקע"ב. וי"א אשר בכתב יד אגרת זו נמצא תתק"ע. וצע"ג הגהת הסה"ד, וכן, בכלל, דעת המסופקים בגירסא הנכונה באגרת הרמב"ם, בה בשעה דמוכחי קראי דנבואת בלעם היתה בשנת הארבעים – (ולא ל"ח) – ליציאת מצרים, ז.א. בשנת ב' אלפים תפ"ח, ועל פי זה, "כעת" – הוא ד' אלפים תתקע"ו. ובמקום הכתוב אחרת עכצ"ל שהוא טעות המעתיק.
- ↑ ראה תורת מנחם – התוועדויות חי"ג ע' 138. וש"נ.
- ↑ תורת מנחם יז, שנת תשט"ז חלק שלישי, שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז ה'תשט"ז.
- ↑ כידוע מהרוקח ור"י חסיד וסייעתם שהיו אנשי מופת מאד (כ"ק אדמו"ר הצ"צ מצות עדות פ"ח – ספר החקירה סה, סע"א).
- ↑ ראה הקדמת הרח"ו לשער ההקדמות (נדפס ג"כ בהוספה לקונטרס עץ החיים ע' 79).
- ↑ תורת מנחם יז, שנת תשט"ז חלק שלישי, שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז ה'תשט"ז. ושם מביא רשימה של ראשונים עליהם ראוי לחול דברי הרמב"ם, עיי"ש.
- ↑ השגות הראב"ד לרמב"ם הל' לולב פ"י ה"ה. וראה שם הל' ביהב"ח פ"ו הי"ד.
- ↑ הובא בתוד"ה ודלמא – גיטין פח, רע"א. תוד"ה רב – שבועות כה, סע"א.
- ↑ "הבעש"ט ז"ל אשר כמוהו לא היה מימות הראשונים פלאי פלאות ניסים היוצאים מהטבע היו נראים על ידו, כאשר שמעתי מאאזמו"ר נ"ע שהוא ותלמידו הוא הרב המגיד נ"ע היו רואים מסוף העולם ועד סופו ממש בעין ראיה, והיו אומרים מה שהיו רואים כאשר היה נראה בעליל לתלמידיהם, והיינו על ידי שהיה גלוי לפניהם אור שנברא ביום ראשון שהשי"ת גנזו בתורה, הנה כל אלה המופתים האמיתיים מגלים גילוי א"ס ב"ה הבבע"ג. גם מזקיני נ"ע שמענו עתידות קולע אל השערה" (מצות עדות שם).
- ↑ ראה תורת מנחם – התוועדויות חי"ג ע' 138. וש"נ.
- ↑ פרשת מקץ מד, ג.
- ↑ ח"ג רד, סע"א ואילך, ובביאורי הזהר שם. ומשם מובן גם כן דלא קשי מזח"א רג, ב (וראה גם לקמן סי"ט).
- ↑ תהלים ה, ד.
- ↑ שם קלב, יז.
- ↑ חלק ג' שם.