מגילת איכה

מגילת איכה (נקראת גם קינות) היא מגילה שנכתבה על ידי ירמיהו הנביא לפני חורבן בית המקדש הראשון, כקינה על חורבן בית המקדש והגלות, ונכללת בין ספרי הכתובים בתנ"ך. הספר מכיל קינות על מצבם הנורא של ירושלים ושל עם ישראל במצור ערב החורבן ולאחר החורבן, כאשר הקינות מסתיימות בתקווה לנחמה לעם ישראל ולנקמה באויבים. נהוג לקרוא במגילה זו בליל וביום תשעה באב.

העמוד הראשון במגילת איכה שנכתבה בכשרות על קלף ובדיו

כתיבתה

בספר ירמיה מתואר ציווי ה' לירמיה בשנה הרביעית למלכותו של יהויקים - בהמשך לנבואותיו לעם ישראל לשוב בתשובה מעוונותיהם, ואזהרתו מפני החורבן אם לא ישובו, נבואות שעד אז לא הועילו:

קַח לְךָ מְגִלַּת סֵפֶר וְכָתַבְתָּ אֵלֶיהָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה וְעַל כָּל הַגּוֹיִם מִיּוֹם דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ מִימֵי יֹאשִׁיָּהוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה: אוּלַי יִשְׁמְעוּ בֵּית יְהוּדָה אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם לְמַעַן יָשׁוּבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְסָלַחְתִּי לַעֲוֺנָם וּלְחַטָּאתָם:

— ירמיהו לו, ב-ג

חז"ל מבארים שמגילה זו היתה מגילת איכה. ירמיהו הקריא את המגילה בעודו כלוא לתלמידו ברוך בן נריה, שהקריא אותה ליהודים נוספים בבית המקדש. לאחר מכן התבקש ברוך לקרוא את המגילה לשרי המלך, שהתרגשו מאוד, ואחד מהם העביר את תוכנה למלך יהויקים. כאשר שמע יהויקים את הקריאה קרע את המגילה ושרפה באח. יום קריעת המגילה נכלל בימי התענית הנזכרים בשולחן ערוך.

לאחר קריעת המגילה הכתיב ירמיהו מחדש את המגילה לברוך, "וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה". חז"ל מבארים שהתוספת היא הקינה "אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי" (איכה פרק ג), הכוללת שלש פסוקי קינות בכל אחת מאותיות האל"ף בי"ת, כנגד שלושת הקינות באותיות האל"ף בית שבפרקים האחרים.

אמנם, לפי אחת הדעות בחז"ל, המגילה המתוארת בירמיהו היתה מגילת תוכחה, ולא מגילת איכה הכוללת קינות. לדעה זו איכה נכתבה רק אחרי החורבן.

קריאתה

נהוג לקרוא מגילה זו בליל תשעה באב אחרי תפילת ערבית בציבור, ונהוג לקראה גם ביום תשעה באב אחר אמירת הקינות. המקור הראשון לקריאת המגילה בתשעה באב מופיע במסכת סופרים, ובתלמוד ירושלמי מובא על אמוראים שנהגו לקרוא בה בתשעה באב.

בחסידות

בחסידות מוסבר שכשם שכל הקללות שבתורה יהפכו לברכות, גם לפסוקי מגילת איכה המכילים צרות קשות יש פירוש פנימי חיובי.

בין הפסוקים המבוארים לחיוב בחסידות:

• "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם הייתה כאלמנה רבתי בגוים שרתי במדינות הייתה למס" - עם ישראל ירד לגלות שאז הקב"ה אינו בגילוי וזהו מצב של "כאלמנה". ולכן נקראים אז בני ישראל בלשון "עם" - אשר לשון זה מורה על הפירוד מהקב"ה, ויש ריבוי והתחלקות, ובאופן שדעת עליון ודעת תחתון מחולקים אחד מהשני - "רבתי" (מלשון ריבוי),ובגלות זה מתעסקים בני ישראל עם שבעים אומות - "בגויים", וגם כח ההתנשאות והתוקף "שרתי" הוא "המדינות". וכך גם בספירת המלכות הנקראת "עיר", שעל ידי ירידתה לעולמות בי"ע (שהם ה"מדינות"), היא "בדד", כלומר שאינה מתייחדת עם הספירות שלמעלה ממנה, והיא "הייתה כאלמנה", שהנשמות אינם עולים להתכלל בה, והיא יורדת לשלוט על ע' שרים ("רבתי בגויים").
  אמנם, התכלית של כל זה הוא להגיע לעליה: דווקא על ידי הירידה בגלות מגיעים לעבודה של: "הייתה למס" - שהיא העבודה של קבלת עול, ולעבודת התשובה, וזהו עניין "רבתי" - עם יו"ד בסוף - כלומר שלמרות שעם ישראל רבים ובהתחלקות, יש להם את היו"ד שזהו הביטול לה', ואז נעשה בנין המלכות "שרתי" אותיות תשרי - שבחודש זה נעשה בניין המלכות, ועל ידי זה "הייתה כאלמנה" המורה על גילוי שורש ב"ן - המקבל, ששרשו למעלה משרש מ"ה - משפיע, ואז יתגלה בחינת "בדד" המורה על גילוי נעלה של הקב"ה שלמעלה מסדר ההשתלשלות ולמעלה אף מעשר ספירות הגנוזות, שזהו הגילוי של בחינת יחיד. וגילוי שמתבטא באות א' של "איכה", נמשך באופן של התיישבות "ישבה" על ידי שמתגלה בעשר ספירות של עולם האצילות המתבטאים באות י' של המילה "איכה", ולאחר מכן ב"כה" המורה על ספירת המלכות כפי שיורדת לבי"ע.
  דבר זה, שמירידה כל כך גדולה מגיעים לעליה גדולה הוא דבר שלמעלה מטעם ודעת ולכן אומר זאת הנביא בלשון של תמיהה: "איכה?". ולכן כתוב: "כאלמנה", שאין הכוונה לאלמנה ממש, אלא להסתר פנים חיצוני שכל מטרתו העלייה שבאה לאחר מכן.
  עוד מוסבר, שראשי התיבות: "איכה ישבה בדד העיר" הוא איבה, לרמז על סיבת חורבן בית שני - שנאת חינם.

• בכה תבכה בלילה דמעתה על לחייה אין מנחם לה: בכיה מרוב עוצם הגילוי שמאיר אפילו בלילה, על ידי זה שבחינת 'אין' מנחם לה.
• גלתה יהודה מעני ומרב עבדה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח כל רדפיה השיגוה בין המצרים: 'גלתה יהודה' - מלשון גילוי, שלעתיד לבוא תתגלה מעלת יהודה שדרגתו למעלה מיוסף, וזהו על ידי 'מעוני' עבודת האתכפייא, ועל ידי ההתבוננות בכך שכל העולמות הם כטיפה מן הים לגבי הקב"ה - שזהו העניין של "בין המצרים", על ידי זה מגיעים אל הדרגא העליונה של "מן המיצר" שזוהי הדרגה שאין בה תפיסה והבנה, הקשורה עם המרחב האמיתי "מרחב י-ה", והכוונה ב"כל רודפיה" היא לאמת של ה' שהקב"ה רודף אחר עם ישראל, ש"יותר מעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק".
• לוא עליכם כל עוברי דרך, הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאבי אשר עולל לי אשר הוגה ה' ביום חרון אפו: יש שני פירושים מיהם העוברי דרך: א. הרשעים שבגיהנום שהעבירו דרכי ה', אך צער השכינה גדול מצערם. ב. הצדיקים שעולים מגן עדן התחתון לגן עדן העליון ואין הם מצטערים בצער הגלות, היות שהשגתם מבחינת אריך אנפין וזעיר אנפין שלמעלה מהשכינה שהיא ספירת המלכות של עולם האצילות - כפי שיורדת לעולמות בי"ע, ואומרים להם שלמרות זאת ישתתפו בצער השכינה.
• איכה יעיב באפו ה' את בת ציון: כשם שישנה בחינה של עב וענן בקליפה, שענינה העלם והסתר, כך ישנה בחינה כזו בקדושה, וכפי שמצינו בהקמת המשכן "ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן". לגילוי נעלה זה של העב בקדושה מגיעים על ידי בירור העב בקליפה, ולכן בגאולה נאמר "מי אלה כעב תעופינה". לכן גם נקרא עם ישראל בפסוק זה בשם "בת ציון", שהוא שם המורה על חיבתם הגדולה של ישראל שתתגלה בגאולה.

קישורים חיצוניים

• מגילת 'איכה': ביאור מרתק של 'רשימות' הרבי ה'צמח צדק', באתר 'לחלוחית גאולתית'
• איכה ישבה בדד: מאמר חסידות של הרבי לתשעה באב, באתר 'לחלוחית גאולתית'