מאיר גורקוב
הרב מאיר גורקוב (או גורקאָוו; לערך תרמ"ה – י"ז בניסן תשל"ה) היה מחסידי הרבי הרש"ב, הרבי הריי"צ והרבי, תלמיד ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, מפעילי המחתרת החב"דית בברית המועצות שנעצרו בשל פעילותם ומחבר האוטוביוגרפיה ספר הזכרונות - דברי הימים.
תולדות חייםעריכה
נולד לערך בשנת תרמ"ה[1] לאביו ר' שמואל דוד גורקוב.
תחילה למד בעיר פוצ'ופ (פּאָטשאָפּ), ובח' בניסן תרס"א התקבל לישיבת תומכי תמימים זעמבין, שם נסמך להיתר הוראה.
בח' בסיוון תרס"ה סיים את לימודיו בישיבה, ונשא את בת דודו פייגא רבקה.
לאחר חתונתו לא רצה להשתמש בתורה כמקור לפרנסתו, והתעסק במלאכה, והיה לומד תורה בזמניו הפנויים; לערך בשנת תרע"ד התיישב בעיר קרמנצ'וג.
תחילה היה עוסק במסחר, אך עם עליית הקומוניסטים לשלטון בשנת תרע"ח, הופסקו אט אט מקורות הפרנסה, והוכרח להפסיק ממסחרו.
בקיץ תרפ"ד שהה בפטרבורג, ונכנס ליחידות אל הרבי הריי"צ שהציע לו להיות שד"ר; ר' מאיר חשב שהוא לא ראוי לתפקיד זה, ושאל את הרבי האם להחליף זאת בנסיעה לטובת ישיבת תומכי תמימים קרמנצ'וג, ולא נענה על כך בתשובה ברורה למרות שכנראה הרבי הסכים להצעה זו.
יותר משנתיים ערך ר' מאיר שליחות זו, ולא ראה הצלחה גדולה, ונשאר מהנדודים בחוסר כוחות; ובשנת תרפ"ו עבר מקרמנצ'וג לחרקוב והחל לעסוק בעבודה פרטית בביתו.
מאסרועריכה
בחודש תשרי תרצ"ט הגיע לעיר חרקוב המוסר הידוע דוד יצחק (דוד איצ'ה) מבאברויסק, שבעברו היה מתלמידי ישיבת תומכי תמימים והגיע לעיר בלבוש חסידי; דוד יצחק שאל את אחד מהחסידים היכן ניתן ללון, והחסיד, שלא ידע שדוד איצ'ה הוא מוסר, הובילו לביתו של ר' מאיר; בדרך השיג דוד איצ'ה את פרטיהם של שאר החסידים וכן התארח בבית כמה מהם שלא חשדו בו, ביניהם הרב אברהם ברוך פבזנר ור' נחום יצחק פינסון.
כחודש-חודשיים לאחר ביקורו של דוד איצ'ה, בשבת לפני מנחה, ביקרו אנשי נ.ק.וו.ד בבתיהם של כמה חסידים, ביניהם בביתו של ר' מאיר; מאז לא ישנו החסידים בבתיהם בלילות, שבהם בדרך כלל נעצרו החסידים, ור' מאיר ישן בבית חתנו ר' ישראל יהודה לוין.
בח' באדר הייתה אסיפה חשאית, בה הוחלט ביוזמתו של ר' מאיר על הקמת ישיבה בחרקוב לאחר פסח.
במוצאי שושן פורים, לאחר התוועדות, חזרו החסידים לבתיהם בהסתמך על כך שבלילה זה, ה-8 במרץ, ישנה חגה ברוסיה (יום האישה) ועל סמך זכות חג הפורים; אך דווקא בלילה זה ביצע ה-נ.ק.וו.ד. גל מעצרים נוסף, בהם נעצרו חמישה חסידים: ר' מאיר, הרב פבזנר ור' נחום יצחק פינסון שאצלם ביקר המוסר, ובנוסף ר' צמח גורביץ ור' שמואל כצמן. ר' שמואל כצמן הצליח להשתחרר דרך קשריו.
בשל רצונו של ר' מאיר להקים ישיבה, הואשם ב:
1. חברות בארגון קלריקלי אנטי מהפכני.
2. גיוס כספים בקרב האוכלוסייה היהודית לצורכי פעילות אנטי מהפכנית.
3. ניהול תעמולה לאומנית אנטי סובייטית מתוך שימוש חזק בחומר דתי
— המשפיע שלא חזר, עמ' 158
על פי המסמכים, החסידים הופללו על ידי דוד איצ'ה.
לאחר כעשרה חודשי מאסר וחקירות מתישות, נשלחו ארבעת החסידים לגלות, אותה שרדו רק ר' מאיר ור' צמח גורביץ.
את ר' מאיר דנו לחמש שנות גלות "חפשית" לעיר סטייפניאק שבמחוז קרגנדה (לא רחוק מאקמולינסק) שבקזחסטן. תחילה הייתה אשתו נוסעת אליו מחרקוב הלוך ושוב, אבל לבסוף היגרה אף היא לשם עד לסיום שנות גלותו.
בזמן היותו בגלות, פרצה מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה כבשו הגרמנים את חרקוב וחסידי חב"ד שהיו שם עברו לסמרקנד, וכשהסתיימו שנות גלותו של ר' מאיר בשנת תש"ד[2], עבר אף הוא לשם, בה התמסר לקירוב הנוער הרחוק מיהדות לתורה.
עוזב את רוסיהעריכה
עם תום מלחמת העולם השנייה, עזב ר' מאיר את מדינת רוסיה. בתחילה היה זמן קצר במחנה ריכוז, אחר כך שהה זמן מה בפריז, ואחרי זה קבע דירתו בלונדון.
בט"ו בשבט תשט"ו נפטרה עליו אשתו, פייגא רבקה, ונשאר לבדו בדירתו אשר בבית משפחת גליק, והם האחרונים היו מספקים לו את כל צרכיו.
על התורה ועל העבודהעריכה
מאז עד פטירתו ישב על התורה ועל העבודה. לימודו היה על אתר - להבין הסוגיא על מקומה והיה מקיים בנפשו "וקנה לך חבר" (וקנה - העט - לך לחבר). לאחר לימוד כל סוגיא היה מבארה בדיו על הכתב, מפרטה לפרטים ומסבירה, כדבר איש אל רעהו. נכדו הרב שלום דובער לוין העיד שנמצאים אצלו חבילות של כתביו אלו על רוב מסכתות הש"ס, ועל סימנים רבים בשולחן ערוך - ובפרט בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן. ואף שלא הרבה לחדש ולפלפל בהסוגיות, מראי מקומות רואים בכתבים אלו את ירידתו לעמקות הסוגיא וביאורו בטוב טעם עד שהיא נעשית סדורה לפניו בשלחן הערוך[3] וכמה מהם נדפסו בקובץ יגדיל תורה.
גם היה מרבה ללמוד עם תלמידים ולעסוק בצרכי צבור באמונה ובעיקר היה מתעסק בעזר וסיוע לישיבות 'תומכי תמימים' ו'אחי תמימים' שבארה"ק.
במשך השנים ביקר במה פעמים אצל הרבי. ביקורו האחרון היה בי' שבט, "הגדול" תש"ל - עשרים שנה לנשיאות הרבי, מועד סיום כתיבת 'ספר תורה של משיח'. אז גם זכה ונתכבד בגלילת ספר תורה של משיח - בעת סיום הכתיבה בערב ש"ק וי' שבט אחר חצות.
פטירתועריכה
בשנותיו האחרונות היה רגיל להתפלל בבית הכנסת שליד ביתו. בשבת חול המועד פסח, י"ז ניסן תשל"ה לא בא לבית הכנסת להתפלל וכשבאו לביתו לבקרו, מצאוהו שוכב על מטתו ללא רוח חיים, עם ספר בידיו. בן תשעים שנה (לערך) נתבקש בישיבה של מעלה.
זכרונותיועריכה
על פי בקשתו של הרבי ואדמו"ר הריי"צ, העלה הרב גורקוב את זכרונותיו מימי המסירות נפש ברוסיה הסובייטית על הכתב, ובשנת תש"ד, שלח הרב מאיר גורקוב את זכרונותיו אל קובץ ליובאוויטש ואדמו"ר הריי"צ. בשנת תשל"ג, הוא מסר את זה לעריכה לנכדו, הרב לוין ששלחו אל הרבי להגהה. בשנת תשל"ז, בפתאומיות, הוציא הרבי את הספר מוגה ונתן להדפסה. כיוון שזה היה כבר לאחר פטירתו, כתב הרבי שיצרפו לספר זה את תולדות חייו.
הספר יצא לאור לאחר פטירתו בשנת תשל"ז, ונקרא בשם ספר הזכרונות דברי הימים.לעת עתה חסרים כחמשה פרקים מהספר.
משפחתועריכה
- בנו, ר' יעקב יוסף גורקוב
- בנו, ר' ישראל גורקוב
- חתנו, הרב אשר סאסאנקא
- חתנו, הרב ישראל יהודה לוין
- נכדו, הרב שלום בער לוין
קישורים חיצונייםעריכה
הרב מאיר גורקוב, ספר הזכרונות - דברי הימים, ברוקלין תשל"ז, באתר HebrewBooks
- קובץ מכתבים שקיבל מהרבי, בתוך תשורה מנישואי צאצאיו
הערות שוליים
- ↑ בתיק חקירתו נכתב שנולד בהומיל בשנת תרל"ח, כנראה מפני זיוף התאריכים בפספורטים שהיה מקובל אז מחמת הצבא.
- ↑ זכרונותי.
- ↑ כנראה היה זה הרושם מלמדו בפאצעפ שעל ישיבה זו נאמר ברשימות דברים "שהיה ארבע מקומות ששלחו ללובביטש בתכיפות...כולם נתקבלו לכיתה הראשונה [נמוכה] אבל לא כן תלמידים מפאצעפ... שהרב רינ"ג פיתח כשרונותיהם...נכרים היו באופן לימודם בהיותם בלובביטש בנגלה ובדאח שיהיה בעמקות בלי להטעות את עצמו -ניט נארו זיך"... תכונה זו נכרה בר' מאיר...