יהדות
היהדות הוא כינוי לתורה וחוקיה שנתנו מהבורא לזרעם של אברהם יצחק ויעקב. היהודי מחוייב לאמונה בבורא העולם, באחדותו המוחלטת, ובשלילת כל כוח אחר.
היסטוריה
תקופת התנ"ך
|
"כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, ולחשוב ביום ובלילה, והיה תמיה: היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד, ולא יהיה לו מנהיג; ומי יסבב אותו, לפי שאי אפשר שיסבב את עצמו. ולא היה לו לא מלמד ולא מודיע דבר, אלא מושקע באור כשדים בין עובדי עבודה זרה הטיפשים. ואביו ואמו וכל העם עובדים עבודה זרה, והוא היה עובד עימהן. ולבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת, והבין קו הצדק, מדעתו הנכונה; וידע שיש שם אלוה אחד, והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכול, ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו. וידע שכל העם טועים, ודבר שגרם להם לטעות, זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות, עד שאבד האמת מדעתם; ובן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו. כיון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עימהם, ולומר שאין זו דרך האמת, שאתם הולכים בה. ושיבר הצלמים, והתחיל להודיע לעם, שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם, ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך--כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים; וראוי לאבד ולשבר כל הצורות, כדי שלא יטעו בהן כל העם, כמו אלו שהן מדמין, שאין שם אלוה אלא אלוֹ. כיון שגבר עליהם בראיותיו, ביקש המלך להורגו; נעשה לו נס, ויצא לחרן. והתחיל לעמוד ולקרות בקול גדול לכל העם, ולהודיעם שיש אלוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען, והוא קורא, שנאמר "ויקרא שם בשם ה', אל עולם" (בראשית כא,לג). וכיון שהיו העם מתקבצין לו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד לפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בליבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים. והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומחזיר; ויצחק הודיעו ליעקב ומינהו ללמד, וישב מלמד ומחזיר כל הנלווים אליו" |
| הרמב"ם במשנה תורה [דרושה הבהרה] |
היהודי הראשון היה אברהם אבינו. הוא פרסם את מלכות השם בעולם, ונלחם עם הכופרים בו במסירות נפש. את דרכו המשיכו האבות הקדושים, ובניהם השבטים.
למרות זאת, ולמרות שהאבות קיימו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, קיים ספק בספרי האגדה, האם השבטים היה להם דין של ישראל גם לקולא, הנוגע גם לאותם דינים שאותם אסור לבן נח לעשות ורק לישראל הותרו. אחת מהדוגמאות היא אכילת בן פקועה, שהוא וולד של בהמה שנמצא במעי אמו לאחר השחיטה. לישראל, שעליו מוגבלת אכילת בשר בהמה טהורה בשחיטה, מותר הוולד, מכיון שהוא ניתר בשחיטת אמו. בשונה מכך, לגוי לא הותר הוולד, מכיון שאין השחיטה מתירה אצלו את האכילה. בדומה לכך, אכילת בהמה מיד לאחר השחיטה בעוד שהיא גוססת, מותרת לישראל מכיון שהיא כבר נשחטה, בשונה מגוי לו לא הותר איסור אבר מן החי עד שתמות לגמרי[1]
אחרי שהשבטים גלו למצרים, ובניהם עברו שעבוד של מאתים ועשר שנים, הקדוש ברוך הוא הוציאם ממצרים, ולאחר שנה בלבד, הם קיבלו את התורה, ואז הפכו ליהודים גמורים[2]
תקופת השופטים והנביאים
| ערך מורחב – ספר שופטים • ספר נביאים |
בית המקדש הראשון
|
| ערך מורחב – בית המקדש הראשון |
בית המקדש השני
|
| ערך מורחב – בית המקדש השני |
תנאים ואמוראים
סבוראים, גאונים וראשונים
אחרונים
תנועת החסידות
|
| ערך מורחב – חסידות |
האמונה היהודית
|
| ערך מורחב – י"ג עיקרי האמונה |
כל יהודי ויהודי מחויב בלהאמין בי"ג העקרים האמורים ברמב"ם, ובקב"ה שהם:.
- א. מציאות ה': שה' הוא מצוי, והוא היחידי המצוי בשלימות - כי כל שאר הנמצאים תלויים בקיומו, והוא אינו תלוי בקיומם.
- ב. אחדותו: שה' הוא אחד ואינו מורכב מחלקים.
- ג. שלילת הגשמות ממנו: שאין לה' גוף ולא שייך בו שום מאורע גשמי.
- ד. הקדמות: שה' הוא קדום ולא מחודש, לעומת שאר הדברים שאינם קדומים כי הוא המהווה אותם.
- ה. היותו היחיד שראוי לעבדו: שרק את ה' ראוי לעבוד, ולא שום מציאות אחרת, כי רק לו יש שלטון ובחירה ולא לשאר הברואים (כמו מלאכים, כוכבים וכדומה) - איסור עבודה זרה.
- ו. הנבואה: שיש בין בני האדם אנשים שלמים באישיותם ובחכמתם שיכולים לקבל את השפע האלוקי ולהתנבא.
- ז. נבואת משה: שמשה רבינו הוא מבחר המין האנושי, והוא הגדול במעלה מכל הנביאים שלפניו ואחריו.
- ח. תורה מן השמים: שכל התורה שבידינו - תורה שבכתב ותורה שבעל פה על כל פרטיה - ניתנה למשה מאת ה'.
- ט. נצחיות התורה: שהתורה לא תשתנה ולא תהיה בה תוספת וגרעון.
- י. השגחה: שה' משגיח ויודע את מעשי בני האדם.
- יא. שכר ועונש: שה' נותן שכר למקיימי רצונו ועונש לעוברי רצונו.
- יב. ביאת המשיח: שמלך המשיח יבוא ויתקיימו בו הנבואות שנאמרו עליו (בעיקר זה כלול החיוב לחכות למשיח).
- יג. תחיית המתים- שהקב"ה יחיה את המתים לעתיד לבוא
החיים היהודיים
התורה
|
| ערך מורחב – תורה |
התורה הינה שם כללי לכתבי קודש שדרכם יכול היהודי להתקשר עם הקב"ה, התורה כוללת גם את תורה שבעל פה וגם את התורה שבכתב.
התורה הינה אחד המרכיבים החשובים ביהדות שרק דרכה אפשר לקיים את המצוות, וכן גם לימוד תורה בעצמו הינו מצווה בפני עצמה ודרך להרגיש את הקב"ה.
הרבי הסביר בשיחותיו שתורה מלשון הוראה, שאף שיש חלקים שלכאורה אינם קשורים אלינו, אולם מהם אפשר ללמוד הוראה בעבודת ה'
ההלכה
|
| ערך מורחב – הלכה |
הלכה הינה הדרך איך לעשות בפועל את התורה ואת המצוות בכל הפרטים, בשונה מהתורה שהיא בעיקר התחברות עם הקב"ה ודרך להוראה בעבודת ה'.
שבת וחגי ישראל
|
| ערך מורחב – שבת • תשרי • חנוכה • פורים • פסח • שבועות • |
תפילה
|
| ערך מורחב – תפילה |
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ על פי זה יש המפרשים את מה המובא ברש"י בפרשת וישב, כי יוסף הצדיק הלשין לאביו כי אחיו אוכלים אבר מן החי. לי זה, מובן, כי האמור היה באחד משני אופנים אלו שמותר רק ליהודי לאכול ולא לבן נח, ולמרות שהשבטים סברו שדינם כישראל אף להקל, יוסף הצדיק חלק עליהם וסבר שעליהם להחמיר בכך כבן נח.
- ↑ למרות זאת, לא היה להם דין של "גר שנתגייר כקטן שנולד", מכיון שדין זה אמור דווקא כלפי גר מאומה אחרת שעבר אומה, ומכיון שהוא עבר אומה אחרת הוא נחשב לקטן שנולד. בשונה מכך יהדותם של עם ישראל באה להם כאומה, ולא עברו כלל לאומה אחרת, ולכן אנו מוצאים אותם בוכים על משפחותיהם, ופרש"י על עסקי עריות שנאסרו להם, ומכאן שקרובי המשפחה שלהם שלפני מתן תורה נאסרו להם גם לאחריה, מכיון שלא היה להם דין של קטן שנולד.