תענית אסתר
תענית אסתר - יום צום הנהוג בי"ג באדר, ערב פורים, הנקרא על שם אסתר המלכה. בשנים שבהם חלה התענית בשבת, מקדימים את התענית ליום חמישי י"א באדר. תענית זו אינה מדרבנן ואינה מוזכרת בתלמוד, אלא מנהג ישראל הוא, ולכן נהוג להקל בדיני תענית זו ביחס לשאר התעניות.
סיבת התענית
המקור הראשון למנהג להתענות ביום זה הינו ממדרש תנחומא, ומובא גם ברמב"ם: "וי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן שנאמר 'דברי הצומות וזעקתם"[1], היינו שהתענית אינה ככל התעניות אשר מטרתם להתאבל על מאורע עצוב שהתרחש באותו היום, אלא כזכר וסימן לתענית שהתענו בנ"י בזמן גזירת המן, כאשר יצאו למלחמה עם שונאיהם בי"ג אדר.
הרבי מביא שבשנה הראשונה לא יכלו בני ישראל לצום מאחר ואחזו באמצע המלחמה והאדם היחיד שלא היה מסוכן בשבילו הצום זה היה אסתר שהייתה בארמון המלך ולכן רק היא יכלה לצום ביום זה[2].
מנהגי תענית אסתר
חולה (אפילו שאין בו סכנה)[3], מעוברת ומניקה[4], ויולדת כל ל' יום[5] - פטורים מהתענית[6].
מי שלא ישן, מותר לו לאכול עד שיעלה עמוד השחר[7]. השוכב לישון ובדעתו להשכים לאכול או לשתות, יתנה בפירוש לפני השינה שיוכל לאכול או לשתות. ואם רגיל לשתות בקומו, אין צריך להתנות לשתייה[8].
הציבור אומר 'עננו' רק במנחה. הש"ץ אומר (בחזרת הש"ץ) 'עננו' בברכה בפני עצמה בין ברכת 'גואל ישראל' לברכת 'רפאנו', "אם יש בבית-הכנסת אף רק שלושה מתענים"[9]. ואם אין, אומרו ב'שומע תפילה'[10].
סליחות
אומרים[11] אותן בעמידה[12], ובמיוחד: אשמנו, י"ג מידות, שמע קולנו, וכן אבינו מלכנו. מנהגנו לאומרן אחרי אמירת תחנון, 'והוא רחום' ו'שומר ישראל'[13], בסדר דלהלן[14]:
קווה קיווינו / כרחם / אלוקינו ואלוקי אבותינו, אדם בקום / א-ל מלך[15], ויעבור / כי עמך / כרחם / אלוקינו ואלוקי אבותינו, אתה הא-ל / א-ל מלך, ויעבור / במתי מספר[16] / א-ל מלך, ויעבור / זכור רחמיך[17] / זכור לנו ברית אבות / זכור לנו ברית ראשונים / שמע קולנו[18] / (הרשענו ופשענו)[19] / משיח צדקך / א-ל רחום שמך[20] / עננו ה' עננו[21] / מי שענה לאברהם / רחמנא דעני[22] / 'אבינו מלכנו' הארוך[23], ובו: 'ברך עלינו שנה טובה'; 'זכרנו ל...' [ולא 'זכרנו בספר'[24]] / ואנחנו לא נדע / חצי קדיש.
קריאת התורה
קוראים 'ויחל' בשחרית ובמנחה גם אם יש רק שלושה מתענים[25].
מי שאינו מתענה, לא יקראוהו לעלות לתורה[26]. ואם קראוהו בשחרית - יעלה[27].
את הפסוקים: "שוב מחרון אפך...", "ה' ה' א-ל רחום... ונקה", "וסלחת לעווננו" - אומר הציבור בקול רם ורק אחר שסיימו, אומרם הקורא בתורה[28]. הרבי, כשעלה לתורה, התחיל לאומרם יחד עם הציבור[29].
בקריאת הפסוק "ויקרא בשם ה'"[30] יש להפסיק מעט בין "בשם" ל-"ה'", כי בפסוק מופיע תחת המילה "בשם" טעם מפסיק, הטעם 'טיפחא'.
מחצית-השקל
נותנים 'מחצית-השקל' לצדקה [ובפרט לבית-הכנסת ובית-המדרש, שהם בדוגמת המשכן והמקדש[31]] ביום התענית[32] לפני מנחה[33], זכר למחצית-השקל שקשורה לנס פורים, "הקדים שקליהן לשקליו"[34].
כל אחד נותן שלוש[35] מטבעות של 'מחצית' מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן[36], ומנהג זה כולל את כל ישראל, ועל-כל-פנים - כל אחד מבן עשרים שנה ומעלה, או החל מי"ג שנה. ומה טוב ומה נעים - שיחנכו גם קטנים לתת ג' מחצית-השקל מכספם [ו"מפורסם המנהג לתת גם עבור כל בני הבית"[37]], ובאופן שההורים עוזרים להם, שיוכלו לתת זאת מתוך הרחבה, ושיישאר להם עוד מספיק כסף לצורכיהם, כך שלא יחסר להם כלום[38].
מנחה
התפילה - "בשעה מאוחרת"[39]. וידבר וקטורת, אשרי, חצי קדיש, קריאת 'ויחל' כבשחרית, לשלושה עולים, והשלישי הוא המפטיר, ואין אומרים לאחריה חצי קדיש. מפטירים "דרשו ה' בהימצאו", ומברך אחר-כך שלוש ברכות עד 'מגן דוד'. יהללו, חצי קדיש[40].
מי שאינו מתענה וקראוהו לעלות לתורה, וצר לו להודיע זאת מפני חילול השם - יעלה[41].
גם היחיד אומר 'עננו' בשומע תפילה, ללא חתימה, ומסיים "כי אתה שומע", ואם שכח (וכבר אמר שם ה' דסיום הברכה) אומרו בלא חתימה אחרי 'אלוקי נצור' קודם 'יהיו לרצון' האחרון, והש"ץ אומרו כבשחרית בין 'גואל ישראל' ל'רפאנו'. הנוהגים נשיאת-כפיים בכל יום, נושאים כפיים בתפילה זו[42], וכשאין נושאים כפיים אומר השליח ציבור ברכת כוהנים.
באם התענית נדחה, אומרים תחנון, ו'אבינו מלכנו'[43].
הרבי הנהיג מחדש את המנהג הישן (שמקורו במשנה), לומר 'דברי כיבושין' אחרי מנחה דתענית-ציבור: "כדאי לעורר על המנהג הנ"ל, שבמקומות שאפשר לפעול זאת, יאמרו אחרי מנחה (כמה מילים, לכל הפחות) 'דברי כיבושין', או מזמור תהלים המתאים לעניינים אלו, ובמקומות שמצד טירחא דציבורא [או מצד ביטול מלאכה, וכיוצא-בזה] אי אפשר לפעול זאת - על-כל-פנים יהרהרו במחשבה עניין של 'דברי כיבושין', ומאחר ש'רחמנא ליבא בעי' - ובפרט עניינים הקשורים בתשובה, ש'עיקר התשובה בלב' - הרי 'מחשבה טובה, הקב"ה מצרפה למעשה'"[44].
בחסידות
הרבי מדגיש כמה פעמים את מעלתה של תענית אסתר שלא נקבעה בעקבות מאורע מצער, ולכן היותה "יום רצון לה'"[45] הוא בתוקף גדול יותר מבשאר הצומות. מכיוון שכך, מסיק הרבי[46] גם שאפילו בזמן הגאולה כאשר כל הצומות יתבטלו, צום זה ישאר ויונהג, מכיוון שזהו יום נעלה של עת רצון, וממילא אין סיבה שיתבטל ואדרבה. עם זאת יהיה יום זה גם כן יום של שמחה, ואדרבה, ההפיכה לשמחה מודגשת בו במיוחד - שהרי הוא הכנה לחג הפורים, שכל ענינו הוא "ונהפוך הוא"[47].
קישורים חיצוניים
- דיני תענית אסתר לחולים מאת הרב יהודה לייב נחמנסון
- הסוד שמסתתר בתענית אסתר, שיחה מעובדת של הרבי בקשר לתענית אסתר
הערות שוליים
- ↑ הלכות תעניות פרק ה' הלכה ה'
- ↑ תורת מנחם חלק נ"ט עמודים 405–409, וראה אגרות קודש כרך כו עמ' שמח-שמט
- ↑ רמ"א סימן תרפ"ו ס"א. וכן המצטער הרבה מכאב עיניים (שם), וזקנים תשושי-כח (כה"ח תק"נ ס"ק ו).
- ↑ רמ"א שם. והיינו במעוברת אחר מ' יום או שמרגשת חולשה יתירה, ומניקה - בפועל (ראה נטעי-גבריאל בין-המצרים פ"ה, וש"נ).
- ↑ דינה כחולה (שו"ע אדמו"ר הזקן סימן של ס"ה), נטעי-גבריאל שם.
- ↑ לעניין חתן וכלה בז' ימי המשתה בתענית זו דנו בפוסקים, ורבים מקילין. ראה משנ"ב סימן תרפ"ו בשער הציון ס"ק טז, כף-החיים תקמ"ט סק"י ותרפ"ו סקט"ז וס"ק כח, קיצושו"ע סימן קמא ס"ב, שו"ת יחווה-דעת חלק ב' סימן עח, ונטעי-גבריאל נישואין חלק ב' פכ"ה ס"ג-ד וש"נ. וכל-שכן בקביעות הנוכחית, כמובן.
- ↑ בסידור אדמו"ר הזקן 'סדר ספירת העומר' כ' שהצום מתחיל בעלות-השחר. וראה אגה"ת פ"ג, לקוטי שיחות כרך כב עמ' 313 ו'התקשרות' גיליון קא עמ' 17. שיחות-קודש תשנ"ב חלק ב' עמ' 494 על ידי ציון 12.
- ↑ שו"ע סימן תקס"ד ונו"כ. באגרות קודש חלק ג' עמ' עה איתא, שגם לפי האוסרים זאת בכלל על-פי הזוהר, מותר לכל הדיעות באם עושה זאת לרפואה, לכוון דעתו בתפילה וכיוצא בזה.
- ↑ ספר-המנהגים עמ' 45, וש"נ לפסקי דינים לאדמו"ר הצמח-צדק או"ח סימן תקס"ו ולשו"ת שלו שער המילואים ס"ח, עיי"ש. ואף באגרות קודש חלק ט"ז עמ' שיג ובהגהות הרבי ללוח כולל-חב"ד תשט"ז (הובא בלוח זה להיום) מעתיק הרבי רק "ג' מתענים" ללא איזכור ה"שבעה שאכלו" כלל (וראה 'התקשרות' גיליון לג עמ' 18).
- ↑ משנה-ברורה סימן תקס"ו ס"ק יג.
- ↑ סידור תהילת ה' עמ' 359. ובהוצאת קה"ת אה"ק שלהי תשס"ב עמ' 394.
- ↑ מובא מס' קיצור של"ה.
- ↑ כך נהגו תמיד במניין של הרבי בתענית ציבור שחלה בימי שני וחמישי (ואינו דומה לסדר הסליחות דצום-גדליה, כי שם נכלל 'שומר ישראל' בנוסח ה'סליחות').
- ↑ על פי לוח כולל-חב"ד, ספר-המנהגים עמ' 53, ו'ליקוט טעמים ומקורות' של הרבי שבסוף ה'סליחות - מנהג חב"ד'. כשהיה הרבי מתפלל עם הציבור (כגון בעברו לפני התיבה בשנות האבלות תשכ"ה ותשמ"ח), לא היה אומר 'אשמנו', כיוון שכבר אמרו בסדר התפילה, אך בשנת תשכ"ו יצא אל הציבור רק לאמירת ה'סליחות', ואז אמר 'אשמנו' מפני שלא היה זה אצלו בסדר התפילה ('אוצר' עמ' רנ).
- ↑ בהקלטות מתפילת הרבי ניתן לשמוע בבירור "כמו שהודעת", כנדפס בסידורי תהלת ה' הישנים, ולא "כהודעת", כנדפס בכל מקום במחזור השלם וב'סליחות - מנהג חב"ד'. וראה ב'לוח השבוע' בגיליון תרמ"ט הערה 12.
- ↑ פיוט מסוג 'פזמון'. במראות-קודש מתענית אסתר תשמ"ח ברור שהרבי חזר את כל החרוז הראשון גם בין כל בית ובית.
- ↑ סידור תהילת ה' עמ' 347. בהוצאת קה"ת אה"ק שלהי תשס"ב עמ' 406. וצ"ל 'פקדנו בישועתך', ללא וא"ו, כבפסוק, וכן נדפס ב'סליחות - מנהג חב"ד'.
- ↑ פותחים הארון ואומרים פסוק אחר פסוק, חזן וקהל, עד הפסוק 'אל תעזבנו' ולא עד בכלל, ואחרי "אתה תענה, ה' אלוקינו" סוגרים הארון.
- ↑ מדלגים "או"א... אשמנו... סרנו...", כיוון שכבר אמרו זאת בנוסח התפילה. י"א שהרבי דילג גם "הרשענו ופשענו". הערה: בסליחות עשרב בטבת תשכ"ה, שומעים בקלטת איך שהרבי אומר הרשענו.
- ↑ הרבי כשעבר לפני התיבה אמר "למען אמיתָך... בריתָך" וכו' עד גמירא, כמו בניקוד הנדפס בסידור ב'הושענא' ליום הראשון.
- ↑ "רך לרצות" - באגרות קודש חלק ב' עמ' קסג מסיק שהעיקר לנקד "לִרְצות", ויש לברר איך נהג הרבי כש"ץ.
- ↑ במניין של הרבי נהגו תמיד לנגן תפילה זו בסיום הסליחות (ספר-הניגונים, ניגון רמז).
- ↑ במניין של הרבי נהגו תמיד לנגן: "אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה" (ספר-הניגונים, ניגון ו). אין מנהגנו לומר חלק מ'אבינו מלכנו' פסוק בפסוק קהל וחזן, אלא אומרים כולו יחדיו מתחילה ועד סוף ('אוצר' אלול-תשרי עמ' קב). בסידורי תורה-אור ותהילת-ה', והחל משנת תשמ"ט גם במחזור השלם, נדפס: זְכוּיות, וזאת על פי לוח התיקון לסידור תורה אור (נ. י. תש"א) - 'אוצר' שם עמ' קא.
- ↑ ספר-המנהגים עמ' 45.
- ↑ ספר-המנהגים שם.
- ↑ שו"ע סימן תקס"ו ס"ו בשם יש מי שאומר, והובא למעשה בשו"ת צמח-צדק (שער-המילואים חלק א' סימן י, ובמהדורת תשנ"ד או"ח סימן קי). במשנ"ב ס"ק כ הביא מסידור דרך-החיים דה"ה למי שאין בדעתו להשלים התענית, ויש מקילין בזה (שערי-אפרים ש"א ס"ט רק במקום צורך גדול, ובשו"ת שואל ומשיב תנינא חלק ב' סימן נח ושו"ת אפרקסתא דעניא סימן עז מקילין בכלל, ולכאורה כן משמע משו"ת הצמח-צדק הנ"ל המביא לצירוף גם "ז' שאכלו פחות מכשיעור" שהרי מדובר שאחר כך יאכלו כרגיל).
- ↑ לוח כולל-חב"ד.
- ↑ שערי-אפרים שער ח סעיף קז
- ↑ וסיים עם הש"ץ, 'התקשרות' גיליון מ ס"ע 18. ודלא כמו שכתוב בשערי-אפרים שם, שאומר רק עם הש"ץ.
- ↑ לוח כולל-חב"ד, צום גדליה. במג"א (תקס"ח ס"ק ה, בשם אבודרהם) כ' זאת על האמירה בתפילה. ומש"כ זאת בלוח רק בקשר לקרה"ת, י"ל כיוון ששם חייבים לקרוא דווקא כפי הטעמים (ליקוטי-שיחות כרך טז עמ' 572. ומשמעם - שה' קרא, כפי' רשב"ם וראב"ע, וכ"פ הרא"ם בדעת רש"י), אבל בתפילה ייתכן לפרש שמשה קרא (כפי' האברבנאל, וכ"פ הגו"א והדברי דוד בדעת רש"י. גם בדרז"ל יש מקום לב' הדעות, ראה תורה-שלמה שם אותיות מח-נה). לפי הנהוג, וכן נהג הרבי, כשאומרים 'א-ל מלך' מפסיקים בין התיבות הללו (כיוון שאז מצטטים את הפסוק ממש), מה שאין כן כשאומרים 'א-ל ארך אפים'. וע"ע.
- ↑ משיחות שבת פרשת שקלים תשכ"ד ותשמ"ב. אך אין בזה ח"ו שלילת נתינת צדקה זו לעניים כפשוטה, ראה ספר השיחות תש"נ עמ' 303 (ליקוטי שיחותחלק א' עמ' 182, וספר השיחות תנש"א חלק א' עמ' 320) - 'אוצר' עמ' רנג. וכשמניחים הגבאים קערה, רצוי לציין בה במפורש לאיזו מטרה נותנים.
- ↑ ספר-המנהגים - מנהגי פורים. ומלשון זו נראה שאין זה רק קדימת הנתינה לפני פורים, אלא שיש לזה קשר ענייני עם התענית, כמו שכתוב במקור הדברים (מהרי"ל עמ' תכא, הובא בד"מ סימן תרצ"ד). ובכף-החיים שם ס"ק כה מבאר "כדי שיהא צדקה עם התענית לכפר". ומסיים, שמטעם זה יש לתיתו אז גם כשחל פורים במוצש"ק. וכ"כ בלוח כולל-חב"ד. ולכאורה עפ"ז צריך לתיתו אז גם בירושלים ת"ו, וכמו שאיתא בלוח עץ-חיים, ולא כמו שכתוב בלוח כולל-חב"ד לתיתו שם במנחת פורים-דפרזים. וע"ע.
- ↑ לוח כולל-חב"ד, על פי הרמ"א תרצד ס"א ממהרי"ל.
- ↑ ספר-השיחות תש"נ חלק א' עמ' 299.
- ↑ בזמן המקדש נתנו מחצית אחת (וכן מנהג הגר"א, כף החיים ס"ק כג), והרמ"א כתב על פי המרדכי לתת ג', כיוון דג"פ תרומה [במקור: ג"פ מחצית] כתוב בפ' שקלים. אבל אין מקור (ואין מקום) לתת יותר ממניין זה (וכש"כ ג"פ ג').
- ↑ רמ"א סימן תרצ"ד ס"א (ומזה ברור שאין עניין כיום "להדר" לתת מטבעות של דולר. וגם לדעות אחרות - כיוון שאין בתוכן מתכת כסף, ראה פסקי תשובות כאן הערות 21–25). עניינה: נתינה בבת-אחת סכום השווה לכל, דהיינו עבודה שלמעלה מגדרי האדם - 'התוועדויות' תש"נ חלק ב' עמ' 311. ומהטעמים לזה: א) ברמ"א או"ח ר"ס תרצ"ד - כנגד ג' פעמים שכתוב 'תרומה' בפ' שקלים. ב) רמז לשלושת ימים שהתענו בימי אסתר, כדאיתא בספרים (מטה-משה סימן תשנ"ו, א"ר סימן תקס"ו ס"ק ב) שביום התענית יש ליתן סכום הסעודות לצדקה, כדי שמה שאינו אוכל ושותה באותו היום אכן יעלה לקדושה ממש - שערי-המועדים, אדר, עמ' קמה. ג) על דבר "אוריין תליתאי לעם תליתאי" רמז למתן-תורה בפורים "קיימו מה שקיבלו כבר", 'התוועדויות' תנש"א חלק ב' עמ' 332.
- ↑ מג"א תרצ"ד ס"ק ג מהגהות מיימוניות, כף-החיים שם ס"ק כז, דרכי-חיים-ושלום סימן תתמג, שיחת תענית אסתר תשמ"ט - 'אוצר' עמ' רנג. - ולכאורה כאשר הם נותנים בעצמם, אין האב צריך לתת עבורם.
- ↑ שיחות-קודש תשנ"ב חלק ב' עמ' 787. ובספר-המנהגים שם, שהאדמו"ר נותן מחצית-השקל גם בעד הרבנית ובנים ובנות קטנים, ע"כ. וכמו ששנינו (שקלים פ"א מ"ה) "אם שקלו - מקבלים מהם". אגב, מהלשון 'מחצית-השקל' (שהיא לשון הרבי עצמו) מוכח שאין צריך להיזהר ולומר "זכר למחצית-השקל". (ולא כמנהג העולם שנזהרים בזה, וכ"ה בלוח כולל-חב"ד, על פי מסכת סופרים פכ"א ה"ד, סידור רע"ג, שו"ת גאוני מזרח ומערב סימן מ, שו"ת מהרש"ם חלק ב' סימן עד ועוד. וע' בפסקי תשובות שם הערה 27). והטעם נתבאר בשיחות-קודש תשכ"ו עמ' 219, כיוון שמוכח מהגמ' ב"ב ט, א ופירש"י ותוס' שם, וכן מהלימוד מהפסוק "כי באמונה הם עושים" שנאמר במחצית-השקל, לענייני צדקה - שגם עניינה של מחצית-השקל עצמה הוא צדקה, עיי"ש. וראה גם ליקוטי-שיחות כרך כא עמ' 469. ספר השיחות תשמ"ט חלק א' עמ' 287.
- ↑ ספר-המנהגים עמ' 48 ובהערה - על פי הגמ' (תענית כו, סע"ב. הובאה להלכה בשו"ע אדמו"ר הזקן סימן קכט ס"א), שבתעניות "שאין בהן נעילה" נוהגים להתפלל מנחה רק "סמוך לשקיעת החמה".
- ↑ במראות-קודש נראה, ש(גם) כאשר היה הרבי ש"ץ, התחיל את החצי-קדיש במנחת ת"צ מייד לאחר סיום ברכות-ההפטרה (כדי למנוע הפסק, על דבר מנהגנו במנחת ש"ק), ותוך-כדי אמירתו אמרו 'יהללו' והחזירו את הס"ת לארה"ק.
- ↑ לוח כולל-חב"ד בצום גדליה, ממשנה-ברורה סימן תקס"ו סוף ס"ק כא ושו"ת מנחת-אלעזר חלק ב' סימן עד.
- ↑ 'לוח כולל חב"ד' בצו"ג, עשרה בטבת וכו', ובתענית זו נשמט. ולכאורה יש לנוהגים כך להקפיד על כל פנים כהספרדים שלא לישא כפיים אלא תוך חצי שעה שלפני השקיעה (כף-החיים שם ס"ק ז, על פי הב"ח. וראה ילקוט-יוסף חלק ה' עמ' 550 וש"נ, ונטעי-גבריאל הלכות בין-המצרים פי"ג ס"ו וש"נ).
- ↑ לוח כולל-חב"ד (כיוון שאין זה ערב פורים).
- ↑ לקוטי-שיחות כרך כ עמ' 352, וש"נ.
- ↑ כמו בשאר הצומות שנקראים "יום רצון לה'", ראה ישעיה נח, ה. אגרת התשובה - פרק ב'.
- ↑ התוועדויות תשמ"ו ח"ב עמ' 695.
- ↑ התוועדויות תשמ"ו ח"ב עמ' 695, וראה בשיחת תענית אסתר תשמ"ח בכותרת, ועוד.