הרב יוסף יצחק רייטשיק (י"ג טבת תשי"ג-כ"א אלול תשס"ח) היה סיו"ר צעירי אגודת חב"ד ארץ הקודש ומנהל פרויקט ילדי צ'רנוביל. בצעירותו נשלח על ידי הרבי לפרס ושם הציל ילדים רבים ממוות.

הרב רייטשיק

תולדות חיים

נולד בי"ג טבת תשי"ג בלוס אנג'לס שבקליפורניה לאמו מרת לאה ולאביו הרב שמואל דוד רייטשיק.

בצעירותו למד בישיבת תומכי תמימים מונטריאול ולאחר מכן בישיבת תומכי תמימים המרכזית ב-770.

בשנת תשל"ט לפני ההפיכה באיראן נשלח על ידי הרבי לאירן יחד עם הרב הרצל אילוליאן כמחליף של הרב שלום הכט, על מנת להציל משם נערים ונערות יהודים, במסגרת זו חילצו משם כ 1000 נערים ונערות, אלו הועברו בפרויקט מורכב לארצות הברית ונקלטו בבתי ספר ופנימיות שהוקמו למענם.[1]

בשנת תשמ"ג התחתן עם בת דודתו דינה בקנרוט, ובמשך מספר שנים לאחר החתונה פעל בשליחות הרבי בלוס אנג'לס.

במסגרת צעירי אגודת חב"ד

בשנת תשמ"ח עלה לארץ על מנת לסייע בניהול צעירי אגודת חב"ד ארץ הקודש כיד ימינו של ר' יוסף יצחק אהרונוב.

לאחר האסון בכור האטומי בצ'רנוביל ובעקבות הוראת הרבי להציל משם את הילדים, מונה למנהל הפרוייקט להצלת הילדים מאזור האסון, ניהל את הפרוייקט בהצלחה מרובה במשך שנים רבות עד פטירתו.

בנוסף הקים את הפרוייקט של צעירי חב"ד למען נפגעי טרור ופעולות איבה וגייס בעבורו משאבים. כמו כן היה אחראי לגייס משאבים לפעולות צא"ח וכן בעבור "קרן השלוחים" שהיה ממקימיה.

פטירתו והנצחתו

 
בית הכנסת רייטשיק שול בכפר חב"ד שנקרא על שמו

נפטר בדמי ימיו בכ"א אלול תשס"ח בגיל 55 ממחלת ראות קשה.

לאחר פטירתו הוקם על שמו על ידי אוהביו ומוקיריו הרבים בית כנסת מפואר בשם יוסי רייטשיק שול בכפר חב"ד, המיועד לאברכים צעירים ומונה 150 מקומות ישיבה וכולל חדר שני ומקווה.

כמו כן יצא לאור ספר "יוסי רייטשיק החבר הכי טוב שלי" ובו מתארים ידידיו הרבים את אישיותו המיוחדת והחן המיוחד שניחן בו וההשפעה העצומה שהייתה לו על מי שבא איתו במגע. הספר יצא לאור בעברית ותורגם לאחר מכן לאנגלית.

משפחתו

  • רעייתו מרת דינה (לבית בקנרוט)
  • בנו הרב אלי רייטשיק.(התחתן עם הבת של הר' צבי גרינבלט שליח ראשי בארגנטינה ומנהל מוסדות חב"ד ארגנטינה)משפיע בישיבה גדולה בואנוס איירס ארגנטינה)
  • בנו הרב צבי רייטשיק.
  • בנו הרב מנחם מענדל רייטשיק.
  • חתנו הרה"ת יוסף גליצנשטיין
  • חתנו הרה"ת אליהו קעניג
  • חתנו הרה"ת יודי הגר

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. שניאור זלמן רודרמן, חד בדרא עמוד 450.