לחיות גאולה

לחיות גאולה הוא קריאה של הרבי בעיקר בשלהי שנת תנש"א ובשנת תשנ"ב בו הוא מבאר את העבודה של דורנו לאחרי שנסתיימה עבודת הבירורים. ענינה להביא את אור הגאולה בעולם על ידי "קבלת פני משיח" והחדרת הרעיון ש"כל ימי חייך להביא לימות המשיח" ו"לפתוח את העינים" ולראות שהכל מוכן לסעודה ומשיח צדקנו כבר נמצא בעולם. פעולות אלו מגלים את המשיח בעולם בפועל ומביאים את הגאולה השלימה.

רקע

כבר בתחילת נשיאותו של הרבי בשנת תשי"א הודיע הרבי שדור זה הוא הדור שיזכה לגאולה, הוא ה"דור האחרון של הגלות והדור הראשון של הגאולה"^{[דרוש מקור: חשוב לציין מקור ראשון]} וכך מידי תקופה ותקופה התבטא הרבי בביטויים נוספים על התקרבותה של תקופת הגאולה ובוא המשיח. החל משנת תש"מ, החל הרבי להזכיר בשיחותיו את רמז הראשי תיבות שבמספר השנה המציין ששנים אלו הם שנים של ביאת המשיח. בשנת תשמ"ז הודיע שסיימו להכין את העולם למשיח "סיימו לצחצח את הכפתורים". בשנת התש"נ הכריז הרבי על שלב נוסף שנמצאים בערב שבת אחרי חצות ועד שבשנת תנש"א הודיע הרבי שלפי כל הסימנים הגיע זמן הגאולה ומשיח כבר פועל בעולם ו"הנה הנה הוא בא". דברים אלו חזר הרבי באותה התקופה שוב ושוב, ביאר הסביר והרחיב את העניין וקרא לפרסמו ברחבי תבל.

אמירות אלו לוו תמיד יחד עם דרישה להוספה והתחזקות בתורה ומצוות בכלל והתחזקות והוספה בעבודת ה' המתבקשת לפי צו השעה כבר בפעם הראשונה בה הודיע הרבי על מהותו של הדור הוסיף ואמר שבעקבות כך תפקיד דורנו הוא לפרסם ולהביא את הידיעה וההכרה באלוקים לכל פינה ברחבי תבל. במשך השנים ביאר הרבי שתקופה זו דורשת מיהודי להתרומם מעל חומות הגלות ולחיות בחייו חיי גאולה ולדרוש ולבקש מאת ה' שיחיש את ביאתו. דרישה זו של הרבי התחזקה ביתר שאת בשנים תנש"א - נ"ב - בהם הודיע הרבי שהתחילה זמן הגאולה ואורו של משיח צדקנו כבר התגלה בעולם. חסרה רק העבודה שהאדם ימשיך ויגלה את הגאולה בתוך העולם שלו, על ידי שהוא - האדם - יחיה בדוגמת החיים בזמן הגאולה. בעבודה זו פועל היהודי שתתגלה הגאולה בעולם בפועל.

תוכנה ומהותה

"לקבל פני משיח צדקנו"

בעומק יותר ביאר הרבי את העבודה - משיח כבר התגלה (הן ניצוץ משיח שבכל יהודי, והן משיח הכללי - שבכל דור ישנו אחד הראוי להיות משיח, וכאשר נשלמת העבודה ומתבטלות המניעות, הוא מתגלה); ובהתאם לכך, העבודה היא לא לפעול את התגלותו אלא לקבל את הגילוי על ידי עבודת האדם.

"כל ימי חייך להביא לימות המשיח"

עבודה זו מרומזת בלשון המשנה - הדנה אודות חיוב ההזכרה של נס יציאת מצרים בכל יום - "כל ימי חייך להביא לימות המשיח": בלשון זו מרומזת עבודת האדם בזמן הגלות, "כל ימי חייך", שבהם עליו "להביא" ובתוכם לגלות את "ימות המשיח" (ובהתאם לכך, גם הזכרת יציאת מצרים היום קשורה עם שלימות הגאולה שתהיה בימות המשיח). זאת אומרת, שהאדם אינו נשאר פאסיבי בציפיה והמתנה למשיח שיבוא, אלא עליו ליטול חלק בהבאתו על ידי שהוא מתחיל כבר כעת לחיות מעין ימות המשיח; וכאשר הוא חי כך, זו ההכנה האחרונה המביאה ממילא את המשיח בפועל.

ענין נוסף מרומז בלשון "כל ימי חייך" - שעבודה זו של לחיות גאולה מקיפה את כל חייו של האדם, ונוגעת לעצם קיומו. ובלשונו של הרבי:

"כל ימי חייך" - פירושו בכל רגע ורגע שהאדם חי, הן ביום והן בלילה, הן ער והן ישן, שגם אז הוא חי על ידי נשימת האויר ("כל הנשמה תהלל י-ה", "על כל נשימה ונשימה שאדם נושם כו'") שמוכרח להיות בכל רגע ורגע (מה שאין כן אכילה ושתיה). ו"כל ימי חייך להביא לימות המשיח" - פירושו שהחיות שלו (בכל רגע ורגע) הוא בהבאת ימות המשיח, כלומר, לא רק בשעה שחושב ומדבר ועושה פעולות להבאת המשיח, אלא עצם חיותו ("חייך") הוא להביא לימות המשיח

— שבת פרשת תולדות תשנ"ב

"לפתוח את העיניים"

ביטוי נוסף התבטא הרבי בהגדרת עבודה זו שכל מה שנשאר לעשות הוא "לפתוח את העיניים" ולראות ש'הכל' כבר מוכן לגאולה ביטוי זה הוא מעין הגדרה לאופן בו נעשית העבודה של "קבלת פני משיח" שעל ידי ההתבוננות ושימת לב שהכל מוכן לגאולה וכבר רואים בעולם גאולה, האדם חי גאולה בחייו שלו.

השלכותיה

עבודה זו מתבטאת בכל מהלך החיים של יהודי: החל מהציפיה לגאולה שלו, שמתחזקת ביתר שאת ומורגשת בכל צעד ושעל - עד כדי כך שגם בסיום האכילה הוא מרגיש "רעב" לסעודת שור הבר והלווייתן; וכן בהנהגתו בכל פרט בחייו היום-יומיים, שהיא במצב ורגש של גאולה, ומעין ההנהגה שתהיה בימות המשיח. כמו כן, כל מצוה וכל פעולה שהוא עושה חדורה בהכנה לקבלת פני משיח.

כל עבודת ה' שלו נעשית למעלה לגמרי מכל הגבלה, וללא צורך להתעסק עם הרע ולשלול אותו, כיון שהוא אינו שייך כלל לרע (כפי שיהיה לעתיד לבוא, שכל המעדנים המצויים יחשבו "כעפר" ולעניני העולם לא תהיה חשיבות). הוא מגלה את הכוחות העמוקים ביותר של נשמתו, הרבה יותר מכמו ששיער (כפי שיתגלה בשלימות בגאולה, כמרומז בכיבוש הארצות קיני קניזי וקדמוני שיהיה אז).

עבודה זו משליכה גם על היחס של יהודי לעולם ולענייניו: בכל דבר בעולם הוא רואה את מציאותו הפנימית והאמיתית, כיצד דבר זה מגלה את אלוקותו יתברך - "אין עוד מלבדו" (כפי שיתגלה בשלימות בגאולה); ולכן כל פעולותיו בעניני העולם הם "לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו". כמו כן בבואו במגע עם אומות העולם הוא לא חושש ומתפעל מהם, אלא מתנהג בתוקף בעניני היהדות, ומכיר בכך שהעולם מוכן לגאולה וממילא אומות העולם מסייעות לעבודתו (כפי שיתקיים בגאולה, כאשר יתקיימו הייעודים "וידעו הגויים כי אני ה'", "והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך").

בתורה

הוספה בלימוד התורה בכלל, נגלה וחסידות, ללא הגבלה (כמו הגילוי לעתיד שיהיה גלוי אלוקי בלי גבול) - ובפרט בעניני משיח וגאולה.

בלימוד הלכות התורה אף שעיקר הלימוד הם ההלכות שנוגעים לזמן זה בפועל, מכל מקום אדם שחי גאולה לומד אף הלכות ששייכים לימות המשיח. ואופן הלימוד הוא מתוך ידיעה ברורה שלומד עכשיו הלכה שנוגעת לרגע הבא מיד לאחר מכן. כמו כן לימוד הלכות בית הבחירה (בימי בין המצרים) לימודו הוא מתוך תשוקה לגאולה (ולא כתיקון לחורבן הגלות).

וכן בלימוד תורת החסידות, מכיוון ש"באותו הזמן (בימות המשיח) לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד"(רמב"ם מלכים פרק יא) יש להוסיף בזמן זה בלימוד בתורת החסידות - פנימיות התורה שעניינה "דעת את ה'".

ובהדגשה מיוחדת על אופן הלימוד (כבזמן הגאולה):

א. ברחבות ובעניינים העמוקים שבתורת החסידות דווקא. לפי שבזמן הגלות עיקר עבודת ה' הוא עבודת המדות לעורר את הרגש לאלקות - "ואהבת.. בכל לבבך". (ועיקר הלימוד בשכל הוא לעורר המידות שבלב) אמנם בגאולה תהיה "עבודת המוחין" ולכן בתור דוגמה ומעין עבודה זו יש הדגשה ללמוד מתוך הרחבה ועמקות המוחין דווקא. (על דרך המאמרים ה"עמוקים" שנאמרו על ידי האדמו"ר האמצעי באופן של רחובות הנהר וכן על ידי התוועדויות ב"דיבוק חברים ופלפול התלמידים" (אבות פרק ו) שמוסיף (הרחבה) בהבנה)

ב. בהבנה והשגה, "החסידות יבינו כמו שמבינים ענין בנגלה" עד שענייני אלקות המתבארים בתורת החסידות יבואו לידי ראיה בעין השכל (כמודגש על ידי האדמו"ר מוהרש"ב במאמריו ובאופן הלימוד בישיבת תומכי תמימים). והרי זה בדוגמת מה שיהיה לעתיד לבוא שאלקות תתגלה לנבראים במוחש, כדברי הפסוק:"כי כולם ידעו אותי" וכן "והיו עיניך רואות את מוריך"

ועניין נוסף בזה שתורת החסידות מביאה את הקב"ה שלמעלה מהשגה שגם בו יהיה שייך עניין הידיעה (- שגם העצם שלמעלה מהשגה יאיר בהשגה)

בחינוך

"אל תגעו במשיחי" (דברי הימים-א טז, כב.) אלו תינוקות של בית רבן (שבת קיט, ב.) חינוך ילדי ישראל צריך להיות באופן שהם נעשים חדורים בענין המשיח כך שכשנותנים עליהם מבט רואים "משיחי".

שיבת השופטים

מיעודי הגאולה הוא נבואת הנביא|"ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה". ענינו של "שופט" הוא שפוסק הדין על הנידון בדרך ציווי וגזירה (והוא גילוי באופן מלמעלה למטה שהגלוי מובדל מהמקבל ומכריח אותו). "יועץ" עניינו לייעץ לאדם שיתיישב ויתקבל בנפשו (והוא על דרך נביא שהגילוי האלוקי מתיישב בנפשו).

לעתיד הגילוי האלוקי שעל ידי התורה יהיה הן על ידי ה"שופט" ודבריו גופא יתיישבו ויתקבלו בנפשות בני ישראל על ידי ה"יועץ".(אמנם שוטרים לא יצטרכו אז לפי שיתבטל היצר הרע - "ואת רוח הטומאה העביר מין הארץ".)

ה"שופטיך ויועציך" עתידים להתחדש לפני בוא הגאולה^{[דרוש מקור: להביא מקור מגוף השיחה בהערות]} והם "רבותינו נשיאנו" שהם ה"שופטיך" המלמדים תורה לכל העם והם גם ה"יועציך" הנותנים עצה טובה לכל עניין של יראת שמים עד לעצה טובה בעניינים גשמיים, ובפרט בתורת החסידות שהתגלתה על ידי "רבותינו נשיאנו" שהוראותיהם בתורה ניתנו באופן של "ייעוץ" שמתקבל גם אצל הנפש הבהמית. ובדורנו ישנו שופט ויועץ ("מו"ח אדמו"ר ונמשך אחריו על ידי תלמידיו") שהוא נותן הוראות ומייעץ עצות בכל העניינים של תורה ויהדות בחיי היום יום לכל אנשי הדור עד לנבואתו העיקרית של נשיא הדור - בשורת הגאולה. וכהכנה לגאולה היא להוסיף בציות לשופט וליועץ שבדור (וכן על ידי לימוד תורת החסידות) שבאופן זה נעשים כלים מוכשרים לקבל הגלויים של הגאולה.

ובכללות יותר: "שופטיך ויועציך" לשון רבים הם הם ה"יועציך" הפרטיים של כל אחד - קיום ציווי המשנה "עשה לך רב".^{[דרוש מקור: מוזכר בשיחה אודות "מאן מלכי רבנן" אבל אודות "עשה לך רב" לא מצאתי בפירוש]}

ובפרטיות יש לכל יהודי בנפשו את השופט והיועץ הוא נפשו האלוקית ועליו להעמיד את השופט "בכל שעריך" בכל שערי הנפש - בכל החושים - ראיה שמיעה ריח ודיבור ובכל האברים (על ידי לימוד התורה בשכל - "שופט", ועל ידי המידות שבלב - "יועץ")

על ידי זה נעשים בני ישראל לכלי מוכשר לייעוד של "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועציך כבתחילה".

בשליחות

ערך מורחב – השליחות היחידה

"לחיות גאולה" היא לא רק עבודתו של כל אחד ואחת לעצמו, אלא גם עבודת השליחות בדורנו שמטרתה העיקרית להחדיר בעולם את אור הגאולה ולהכין את העולם "לקבל פני משיח צדקנו".

העבודה בפועל

בכדי לחיות גאולה שכל מציאות האדם תחיה חיי גאולה, מוכרח שהשכל יהיה חדור בענייני הגאולה ומשם יתפשט לרגש הלב עד שמחשבתו דיבורו ומעשיו של האדם יהיו באופן המתאים לזמן הגאולה.

זו היא הסיבה שהרבי ביאר והודיע שנמצאים על סף הגאולה והנה זה משיח בא וסיימו את כל ענייני העבודה, בכדי שמהתבוננות ותקיעת הדעת והמחשבה בזה, יחיה האדם חיי גאולה.

לימוד ענייני גאולה ומשיח

ערך מורחב – לימוד ענייני גאולה ומשיח

אמנם מכיוון שמצד הגלות הפנימית של האדם הוא מרגיש מחוץ לגאולה עדיין וחיי חיים גלותיים (בנוסף לכך שהגלויים של הגאולה עדיין לא התגלו בשלימות) לכן העצה לזה הוא על ידי לימוד ענייני גאולה ומשיח. שעל ידי שקיעתו בלימוד עניינים אלו "מתוך עיון והתבוננות והעמקה יתירה" יחל לחיות חיי גאולה, לפי שבכח התורה להחדיר גם באדם שנמצא בגלות ואינו רואה את הגאולה עדיין שיחוש ויחיה גאולה. ועל לימוד התורה בכלל נאמר: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה".

(לימוד התורה (בענייני גאולה ומשיח) אינו רק "עצה הגיונית" להחדיר הגאולה בנפש האדם אלא יש לה שייכות מיוחדת לגאולה, מפני שהתורה שרשה בספירת התפארת ועניינה של ספירה זו היא חיבור שני הפכים (חסד וגבורה רצוא ושוב) ובזה שייכת היא לגאולה לפי ש:

א. גם הגאולה היא חיבור, לפי שהגאולה אינה מבטלת את הגלות אלא מתגלית בתוך הגלות (כידוע ש"גאולה" היא הוספת האות א' בתוך המילה "גולה") כלומר, בגאולה תתגלה שהתוכן והפנימיות של הגלות היא עצמה גילוי אלוקי נעלה ביותר.

ב. עניינו של מלך המשיח יהיה הן "רב" והן "מלך" עניינו של מלך היא המשכת גילוי אור נעלה באופן מקיף (על ידי ביטול העם למלך) בשונה מ"רב" שהשפעתו היא השפעה פנימית (שמתקבל לשכל התלמיד) וב"מלך המשיח" יהיו שני התנועות (ההפוכות) הן "רב" והן "מלך" כלומר הגלויים הנעלים של מלך יתגלו לכולם באופן פנימי כהשפעה הפנימית של רב.)

עניינה בנפש האדם

מובא בספרים שכשם שיש נשמה כללית שהיא נשמת משיח כך ישנו בכל אחד מישראל ניצוץ משיח והיא מתלבשת בנשמתו. וכאשר כל ניצוצי משיח שבנשמות בני ישראל יתגלו, יתגלה הניצוץ הכללי הוא משיח צדקנו.

הניצוץ משיח מתלבש בדרגה הגבוהה ביותר שבנשמה (-יחידה). מצד הניצוץ משיח הוא חי כבגאולה: אלוקות מאיר אצלו בנפשו בגלוי, ובכל העולם נמצאת מלכותו של ה' בהתגלות. אמנם זה רק מצד הניצוץ והוא בהעלם. עבודתו של יהודי הוא לגלות את הניצוץ הזה בכל כוחות נפשו שחיותו בהם תהייה חדורה בחיות של הניצוץ משיח שבו. כלומר, שעל ידי העבודה וההכשרה שכל כוחות נפשו כולם יהיו מתאימים לזמן הגאולה - "לחיות גאולה" - הוא מגלה בהם את הניצוץ משיח.

בעומק יותר הניצוץ משיח מתלבש בעצם הנשמה למעלה מכל כוחותיה. ועיקר עניין המשיח הוא שאז יתגלה החיבור העצמי שבין ישראל לקב"ה שהם קשורים ודובקים בעצם מציאותם, וזו היא גם הנקודה של "ניצוץ משיח" שהיא קשורה בקב"ה לא בגלל תנועה או פעולה שמחברת ביניהם, אלא בעצם מציאותה היא קשורה בו. (משאין כן ב"כוחות" הנשמה הקשר מתבטא בפעולה מסויימת בביטול של הנשמה או במסירות נפש או בהתפעלות וכיוצא בזה)

וממילא עיקר הפעולה לחיות משיח הוא לגלות את המשיח שבנפשו ואת הקשר שלה והוא על ידי ההכרה שהוא ישנו ונמצא, ידיעה זו שמצד יהדותו יש לו ניצוץ שקשורה לקב"ה בעצם, פועלת על כל הכוחות שגם בהם יאיר הקשר כפי שהוא למעלה מתנועה והתבטאות (על דרך אדם הניעור משנתו שעצם ההתעוררות מהשינה היא ההכרה שהוא ישנו במציאות. רק אחר כך הוא מתחיל להתבטאות בפעולות שונות).

עניין זה מרומז אף בלשון "כל ימי חייך להביא לימות המשיח" דווקא העבודה מתוך עצם הנשמה יכולה לחדור "בכל ימי חייך" הן ביום והן בלילה הן בהקיץ ובין בשינה מפני שהעצם נמצא תמיד (מה שאין כן אילו ניצוץ משיח הוא כוח ותנועה מסויימת לא שייך שיהיה בגלוי באדם כל הזמן גם כשישן) והוא חייו האמיתים.

ויוצא שעיקר העבודה הוא, שיתגלה המציאות של משיח שיכיר וידע ש"ישראל וקוב"ה כולא חד" ומזה יגיע להכרה בפעולותיו של המשיח בכוחותיו הגלויים שלו להוסיף בכל ענייני יהדות (מתחיל בעניינים השייכים לדרגת היחידה (כלימוד תורת החסידות) ועד לדברים פשוטים כמו לדאוג לצרכיו הגשמים של יהודי.

ראו גם

• בשורת הגאולה
• לימוד ענייני גאולה ומשיח
• ניצוץ משיח
• עבודת הגלות

לקריאה נוספת

• הרבי - התוועדות י"א ניסן תשל"ו שיחה ב' - ד'.

קישורים חיצוניים

• מתרגלים - חיילי צבאות ה' לומדים לחיות גאולה, בעריכת משרד הלימודים של קעמפ אורו של משיח; מתוך ארכיון גאולה ומשיח
• כן, ריאלי לחלוטין לחיות גאולה! ראיון עם הרב שלום בער שפירא, מתוך שבועון בית משיח - ח' בכסלו תשע"ז

שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==