שמחת תורה

שמחת תורה הנו היום השמיני של סוכות בארץ ישראל, והיום התשיעי של סוכות בחו"ל.

צילום נדיר מהתוועדות של הרבי במוצאי שמחת תורה. התמונה צולמה על ידי נכרי כתב העיתון "ניו יורק טיימס" בשיאה של ההתוועדות בשנת תשכ"ח, בזמן שב-770 החג היה בעיצומו. מאחורי הרבי יושבים (בשורה הראשונה – משמאל לימין) הרבנים: יעקב מיכאלשוילי (עומד); שלמה אהרן קזרנובסקי; נחום טרבניק; אליעזר ננס; ??; ??; משה מינצברג; מרדכי אולידורט; חיים מרדכי אייזיק חודקוב (יושב מימין); דובער ווייס (עומד); ישראל פרנקל; מענדל פוטרפאס; יצחק הכהן הענדל; יוסף וויינברג ואייזיק שוויי. בשורה השניה: יעקב ליפסקר; נחום רבינוביץ; ??; אשר קזרנובסקי; משה מיכאלשוילי; ??; ??; ??; משה פנחס הכהן כץ; משה ירוסלבסקי ובנו יצחק יהודה. בין העומדים נראים: מיכאל ליפסקר; עוזיאל חזנוב; טוביה בלוי; משה שיינר; דוד אוקונוב; בן ציון פרידמן; יעקב הערץ; לוינסון; אריה פרגר וישראל שמעון קלמנסון. למטה נראים: לייבל קרמר; יהושע פינסון; מענדל בוימגרטן; יצחק דוב אושפאל; מרדכי דוב טלישבסקי; אליהו חיים רויטבלט; משה דובינסקי.

ענין החג: שמחת תורה על הלוחות שנתנו ביום הכיפורים.

ביאור השם

בנוגע ל"שמחת תורה" ישנם שני פירושים:

(א) התורה היא בשמחה, ולכן שמחים גם ישראל בשמחתה של התורה, וכלשון הפיוט "שישו ושמחו בשמחת תורה", היינו, שישראל שמחים בשמחת התורה.

(ב) יתירה מזה - שישראל משמחים את התורה.

שמחה כללית

הרבי מסביר, כי ידוע שכל עניני חודש תשרי הם ענינים כלליים, וכמו כן השמחה דשמיני עצרת ושמחת תורה היא שמחה כללית.

והענין בזה - כפי שמצינו בנוגע לקבלת עול דראש השנה שחלוקה מהקבלת עול דכל השנה כולה, שהקבלת עול דכל השנה הוא ענין פרטי, ואילו הקבלת עול דר"ה ענינו קבלת עול דעצם הנפש שכולל כל הכחות, וכן הוא בנוגע להשמחה דשמחת תורה, שהיא שמחה כללית מעצם הנפש, שכוללת כל הכחות כאחד.

וכמו כן בנוגע לענין הזמן - שאין זו רק שמחה השייכת לזמן פרטי זה, אלא שמחה כללית על כל השנה כולה.

שמחה למעלה מטעם ודעת

ומזה מובן שהשמחה דשמחת תורה אינה יכולה להיות על פי שכל טעם ודעת:

כיון ששכל הוא כח פרטי המדוד ומוגבל, הנה כאשר השמחה היא על פי שכל, הרי היא בהתאם למדידה והגבלה של השכל - הן המדידה והגבלה של כללות ענין השכל, והן המדידה והגבלה של שכלו הפרטי, עד כמה שהוא מבין ויש לו טעם לשמוח. ובמילא, אין זו שמחה כללית שמצד עצם הנפש, ואינה מספיקה אלא לזמן פרטי זה, ולא על כל השנה כולה, שהרי יודעים רק מה נעשה עכשיו, ואי אפשר לידע מה יהי' במשך השנה כולה.

ולכן, צריכה להיות השמחה מצד קבלת עול - מפני שהקב"ה צוה להיות בשמחה.

ענין הריקודים

זהו הטעם שהשמחה דשמחת תורה מתבטאת בענין הריקודים - כמבואר בדרושי חסידות שלכאורה היתה השמחה דשמחת-תורה צריכה להתבטא בענין של הבנה והשגה בלימוד התורה, ואף על פי כן מתבטאת השמחה דוקא בענין הריקודים, ריקוד ברגל, שהוא הכח ואבר היותר תחתון - כיון שהשמחה דשמחת תורה צריכה להיות מצד קבלת עול דוקא.

ואף שענין השמחה הוא רגש שבלב, ואם כן, איך שייך שתהי' שמחה מצד קבלת עול וציווי - ועל דרך הקושיא במ"ש "ואהבת את ה' אלקיך", איך שייך ציווי על אהבה שהיא רגש שבלב - אך הענין הוא, שכאשר מתבונן שע"י שמחה זו מקיים מצוותו של הקב"ה, מצוה מלשון צוותא וחיבור, שנעשה בצוותא וחיבור עם הקב"ה, הנה מזה גופא שמח הוא בשמחה גדולה.

וכאשר השמחה היא מצד הצוותא וחיבור עם הקב"ה, אזי השמחה היא בלי גבול - דכיון שהקב"ה הוא אין-סוף, אזי גם השמחה שבאה מצדו היא באופן של בלי גבול - שמקיפה וכוללת את כל הכחות והענינים שבנפש, ונמשכת על כל השנה כולה.

שמחה בלי גבול

נוסף לכך שהשמחה אינה יכולה להיות מצד השכל בגלל שצריכה להיות שמחה כללית, שמחה שאינה קשורה עם כח פרטי, אלא שמחה בלי גבול - הרי כיון ש"מצות היום בשמחה", אין פנאי להתבוננות שכלית.

כ"ק מו"ח אדמו"ר אומר שצריכים לייקר את ארבעים ושמונה השעות דשמיני עצרת ושמחת תורה ולנצלם לשמחה וריקודים. ובמילא, חבל על הזמן שיוקדש להתבוננות שכלית, כיון שבינתיים עוסק בענין אחר שאינו מענין השמחה, ויתירה מזה, כיון שההתבוננות היא באופן של שקלא וטריא אם צריך להיות בשמחה אם לאו (שהרי בשקו"ט יש נתינת מקום גם לשלילה), נמצא, שלא זו בלבד שבינתיים עוסק בענין שאינו מענין השמחה, אלא אדרבה, שעוסק בענין שהוא היפך השמחה.

הקפות

ציור המתאר את ההקפות שערך רבי לוי יצחק, אביו של הרבי, במהלך גלותו בצ'אילי.

הקפות, הוא מנהג בו מקיפים את הבימה בספר תורה, תוך שמחה עם התורה הקדושה, ביום שמחת תורה בארץ ישראל, ובחו"ל בשמיני עצרת ושמחת תורה.

שבעת ההקפות מכוונים כנגד שבעת המידות, ואף אומרים לפני כל הקפה פסוקים המתאימים לאותה מידה, וכן לשבעת האושפיזין המכוונים כנגד שבעת המידות.

אדמו"ר הצמח צדק שאל פעם את אביו אדמו"ר מהר"ש: מהו ענין ההקפות? וענה לו: הקפות משמעה שמתחננים אצל האבא - אבינו שבשמים בדמעות דם, היתה לי דמעתי לחם, רחם ושבור עול הגוים מעל צוארנו. גויים היינו הגוף והנפש הבהמית. רוקדים עם ספר התורה בשמחה, בראש פתוח ובלב פתוח, אבל בפנימיות נוזלות דמעות של דם.

הקפות שניות

במוצאי החג, עת מתחיל יום טוב שני של גלויות שהוא גם שמחת תורה בחו"ל, נהגו בארץ ישראל לערוך הקפות שניות, שבהן יוצאים עם ספרי התורה לרחובות העיר ורוקדים פעם נוספת עם ספרי התורה.

מקור המנהג הוא ר' חיים ויטאל המתאר בספרו שער הכוונות את מנהגי רבו האר"י בצפת, שהיה נוהג לבקר במוצאי יום שמחת תורה בכמה בתי כנסיות שהתעכבו לסיים את התפילה, ולערוך שבע הקפות בכל אחד מהם. משם הגיע המנהג לחברון ולישיבת המקובלים בית אל בירושלים, ואחר כך התפשט גם לשאר בתי הכנסת בירושליםומאוחר יותר לשאר קהילות ארץ ישראל. מארץ ישראל עבר המנהג גם לכמה מקהילות איטליה, והמזרח - טורקיה, בגדאד, פרס, כורדיסטן, הודו.

מלבד המקור ביחס לאר"י, הוזכרו שתי סיבות נוספות להקפות השניות:

• השתתפות עם בני הגולה בחגיגותיהם אשר מתחילות בזמן זה.
• לאחר צאת החג מותר לנגן בכלי נגינה וכן יכולים להיקבץ רבים יותר לשמחת התורה ולקיים "ברוב עם הדרת מלך".

ניגונים לשמחת תורה

• ניגון על הסלע הך
• ניגון סטאוו יא פיטו
• ניגון להקפות
• ניגון או ווא דיע מי ניעאוטנים
• ניגון האסא דינא האסא
• ביום שמחת תורה, אחר קריאת התורה: ניגון אשריכם ישראל
• לסעודה: ניגון הופ קוזק

ראו גם

• תקנת המשקה

קישורים חיצונים

• שמחת תורה, הלכות ומנהגים, מאמרים וסיפורים - תבנית:חב
• הגיגים ופרפאות על פי קונטרס ההקפות, שיחת הרבי לתלמידי הישיבה בסוכה ביום שמיני עצרת ה'תש"ד -
• "השמחה ד'שמחת תורה'" קונטרס בהוצאת ועד חיילי בית דוד - 770, שיחות, יומן ועוד. -