מיימון הדיין

רבינו מיימון הדיין הוא אחד מגדולי הראשונים, שידוע בעיקר בזכות בנו ותלמידו הגדול, הרמב"ם. ברם, ר' מיימון עצמו היה תלמיד חכם גדול בזכות עצמו, כפי שתוארו מעיד, וצאצא למשפחה של רבנים ודיינים. הרמב"ם מכנה את אבי אביו, רבי יוסף, בתואר "החכם". רבי מימון שימש כדיין בבית הדין של ר' יוסף אבן מיגאש, שהיה רבו.

לפי המקובל בחסידות, כוחו הגדול של הרמב"ם, בא לו מקדושתו של אביו, ובפרט בשעת תשמיש. נשמתו של הרמב"ם לא הייתה מעולם האצילות, אבל על ידי קידושו של רבי מיימון, הוא זכה להגיע למדריגה נעלית והשיג עד עולם הבריאה.

מהלך חייו

ר' מיימון נאלץ לעקור ביחד עם משפחתו מספרד, עקב פרעות שהתחילו ביהודים, ועבר עם משפחתו לפס שבמרוקו. משם נאלץ לברוח שוב עם משפחתו בעקבות גזירות חדשות של כת ה'אל-מוואחידון' הקנאית. הפעם המשפחה עברה לארץ ישראל. משפחתו ככל הנראה ניסתה להיאחז בארץ ישראל, אך תנאי החיים תחת השלטון הצלבני היו קשים מדי, והמשפחה המשיכה לנדוד עד שהגיעה למצרים והתיישבה שם. ר' מיימון עצמו, ככל הנראה נפטר בארץ ישראל.

כתבים

בידינו נותרו תשובות הלכתיות של ר' מיימון, וכן אגרת שהוא כתב ליהודים בעת הפרעות, על מנת לעודדם. תשובות אלו ואגרת זו יצאו לאור בספר 'אגרת הנחמה', בהוצאת מוסד הרב קוק, תשס"ח.

תשובותיו של ר' מיימון פורסמו גם קודם לכן, בספר 'חיי הרמב"ם' על ידי ר' יהודה לייב מימון.