אדם הראשון
אדם הראשון (א' תשרי ב'[1] - תתקל"א) הוא האדם הראשון שנברא בעולם הזה. ביום השישי של הבריאה יצר הקב"ה את האדם עפר מן האדמה, ונפח באפיו נשמת חיים[2]. אדם הראשון נבדל מן שאר הברואים שהוא נברא בצלמו ובדמותו של הקב"ה[3].
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
ערך מורחב – בריאת אדם וחווה |
בתחילת בריאתו של אדם הראשון היה בגן עדן, נצטווה מהקב"ה לאכול רק ירקות (והיה אסור לבני אדם לאכול בשר עד אחרי המבול)[4]. והיה אסור לו לאכול מעץ הדעת (לפני אכילתו מעץ החיים). ולאחר חטא עץ הדעת גורש מגן עדן[5].
לאדם הראשון ולחוה נולדו מיד שני בנים: קין והבל[6] כאשר עם קין נולדה גם תאומה ועם הבל שתים[7], ואיתם הם התחתנו. (הבן הבל נהרג על ידי קין אחיו)[8], ונגזר על כל בניו גם כן להאבד במבול.
היה בגן עדן אחרי בריאתו,
פירש מאשתו אחרי חטא עץ הדעת. חזר אליה כשהיה בן מאה ושלושים והוליד את שת, ובנים ובנות, ומהם יצאו כל העמים על פני הארץ.
אדם הראשון חי תשע מאות שלושים שנה[9] וזאת לאחר שנתן שבעים שנה מחייו לדוד המלך לאחר שראה ברוח הקודש שהיה אמור למות בלידתו.
בתורת החסידות[עריכה | עריכת קוד מקור]
ענין אדם הראשון הוא נשמה כללית הכוללת את כל נשמות ישראל[10], ויש אומרים שניצוץ זה נקרא בשם ניצוץ משיח[11]. ומבואר כי לפני חטא עץ הדעת היה הכיסוי וההעלם דק ביותר, ולכן הניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה. ולאחר החטא הוא בחינת הכיסוי ביותר שהוא בחינת קליפת נוגה, וזהו ענין כתנות עור שלאחר החטא.
אייכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
כאשר אדם הראשון היה בגן עדן לאחר חטאו בעץ הדעת, נשמעה בת קול של השכינה הפונה לאדם הראשון בשאלה "אייכה"? (כלומר היכן אתה), שאלה זו לכאורה מעוררת תמיהה, שהרי אין דבר שנסתר מהקדוש ברוך הוא וכמובן שגם את מקום הימצאו של אדם הראשון בשעה ההיא ידע, את ההסבר על הדבר נתן אדמו"ר הזקן (לצאר הרוסי בעת שביקרו בזמן מאסרו בכלא), בשאלה אייכה הייתה שזורה כוונה יותר פנימית, לא שאלה על מקום הימצאו הפיזי והגשמי אלא על מצבו הרוחני, כיצד הגיע לכזה מקום של חטא.
בעולמות[עריכה | עריכת קוד מקור]
יש שכתבו[12] כי אדם הראשון מכוון בעולמות כנגד אדם קדמון, כי אדם הראשון כלל את כל הנשמות כמו שהם נכללו בשרשם באדם קדמון, וכן מבואר בספרי אדמו"ר האמצעי[13]. ובביאור יותר מבאר אדמו"ר הצמח צדק כי מציאותו החיצונית של אדם הראשון מכוונת כנגד אבא, ופנימיותו של פרצוף אבא היא פנימיות עתיק שהיא מלכות דאדם קדמון[14]. מקור הדברים הוא בספר מאורי אור[15], שמבאר כי פרצוף אבא הוא הפרצוף הראשון שמתגלה באצילות[16].
הסיבה שאדם הראשון נקרא בשם זה, הוא מכיון שנשמת אדם הראשון שכולל את כל הנשמות, הוא שעלה במחשבה תחילה, ולכן אדם הראשון מכוון כנגד אדם קדמון[17].
הערות שוליים
- ↑ רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פ"י ה"ב.
- ↑ בראשית ב ז
- ↑ שם א כז וברש"י שם
- ↑ הביאור בזה ראה התוועדויות תשמ"ה ע' 271.
- ↑ בראשית ב ח-שם ג כד
- ↑ שם ד א-ב
- ↑ שם ברש"י פסוק א
- ↑ מקרא שם פסוק ח
- ↑ שם פרק ה פסוק ה
- ↑ שער הגלגולים לאריז"ל פרק ו ואילך. אגרת הקודש סימן ז.
- ↑ ראה בערך הנ"ל בשם המגיד מקוז'ניץ
- ↑ רבי משה וואלי תלמיד הרמח"ל בספריו כמו ספר הליקוטים ע' רפ ועוד
- ↑ נר מצוה ותורה אור עמ' 110-112
- ↑ אור התורה משלי ע' תרל"ז
- ↑ אות א' סעיף לב
- ↑ כמובא בדברי אדמו"ר הרש"ב, בשעה שהקדימו תער"ב א'קפ"ד
- ↑ לשון אדמו"ר הרש"ב, בשעה שהקדימו ח"ג א'תי"ט: "והיינו כי אדם קדמון הוא בחינת אדם הראשון שעלה במחשבה באין סוף הקדמון לכל הקדומים, ונאמר על זה כי בצלם אלקים עשה כו' שעל שם זה נקרא בשם אדם קדמון כו'