משלוח מנות

		ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: שיחה של הרבי שהועתקה במלואה ללא עריכה.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

ילדים מחופשים נושאים משלוחי מנות

משלוח מנות הינה אחת ממצוות חג הפורים, המוזכרת במגילת אסתר: "וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ". חיוב המצווה הוא לשלוח לפחות שתי מנות אוכל, לפחות לאדם אחד - איש לרעהו ואישה לרעותה. נכון לעשות זאת על ידי שליח.

תוכן המצווה

הרבי מביא את הסיבה למצוות "משלוח מנות": המשלוח - כל מי שיש לו צריך לשלוח, או הקבלה - שכל מי שזקוק לכך יקבל את מה שצריך, או שיש צורך בשני הענינים.

וזה נוגע למעשה המצווה - אם יוצאים ידי חובה על ידי קבלה ללא משלוח: כאשר שולח מנות לחבירו, וחבירו מוחל ומחזיר לו - נמצא שאצל השולח לא נחסר מאומה, והיינו, שלא שלח. ואילו חבירו שמחל לו, הרי זה חשיב כמו שקיבל, כי, בכחו של אדם לומר על עצמו "הרי אני כאילו התקבלתי", והיינו, שההנאה מזה ששולח לו, חשובה אצלו כמו שקיבל בפועל.

ועל דרך זה להיפך - אם יוצאים י"ח במשלוח ללא קבלה, דהיינו, ששלח מנות לחבירו ונגנבו או נאבדו בדרך ולא הגיעו לידי המקבל.

והנה, הרמ"א פוסק ש"אם שולח מנות לרעהו והוא.. מוחל לו, יצא".

ומזה משמע, שעיקר המכוון ב"משלוח מנות" הוא - המקבל, ואילו בנוגע להשולח - אם המשלוח יצא ממנו (שנחסר אצלו), מה טוב, וגם אם המשלוח חוזר אליו, אין זה גורע בגוף המצווה.

הרבי ציין שבין הענינים הכלולים במשלוחי מנות הוא לתקן את משתה אחשוורוש באמצעות ביטוי הנאמנות לקדוש ברוך הוא בשמירה על דיני הכשרות.

החילוק בין משלוח מנות לצדקה

ובזה יש חילוק בין משלוח מנות לצדקה:

בצדקה - אם העני אומר הריני מוחל או הריני כאילו התקבלתי, לא נתקיימה מצות הצדקה. וכמבואר בתשובות הרשב"א בביאור הטעם שאין מברכים על מצות הצדקה - כיון שקיומה תלוי בדעת אחרים, שהרי יכול להיות שהעני לא ירצה לקבל, ובידו לעקור ממנו מצווה זו. והיינו, שמחילת העני אינה נחשבת כמו שקיבל, שעל ידי זה יהא חשיב כאילו נתקיימה מצות הצדקה, אלא מחילת העני מפקיעה את החיוב של נתינת הצדקה, דחשיב כאילו לא נמצא עני במחיצתו, אבל אין כאן קיום מצות הצדקה.

ואילו במשלוח מנות - כאשר המקבל מוחל או אומר הריני כאילו התקבלתי, נתקיימה המצווה, וחשיב כאילו קיבל ושלח בחזרה.

והרי זה דבר חידוש: לכאורה, כיון שצדקה ענינה להחיות את נפש, העני - הרי כאשר העני אומר כאילו התקבלתי, היינו, שחשיב אצלו כאילו החיו אותו, היה צריך להיות נחשב כאילו נתקיימה המצווה. ואילו במשלוח מנות, שהטעם הוא "כדי שיהיה הרווחה לבעלי שמחות אולי לא יספיק לו סעודתו, הרי חבירו מסייעו" (כמובא בשו"ת חתם סופר) - הרי כל זמן שלא קיבל את המנות בפועל (ורק אומר כאילו התקבלתי), לא נעשה אצלו הרוחה כו'. ואף על פי כן, הדין הוא להיפך, כנ"ל.

המצווה - המעשה מצד הנותן

וההסברה בזה:

ענינו של פורים הוא - כאמור - שחודר בכל הפרטים, בכל פרט ופרט כפי ענינו, שלכן ישנו חילוק בין כפרים לעיירות ובין עיירות למוקפות חומה. ובהתאם לכך הרי גם הענין דמשלוח מנות תלוי (לא בהמשלח, אלא) בהחילוקים שאצל המקבלים:

המשלח - לעולם יש לו דבר שאין להמקבל, שלכן הרי הוא השולח לו (אם "מנות" כפשוטם, או ה"הרוחה" הדרושה לו);

אבל, אין הדבר תלוי בהמשלח, אלא בהמקבל, וכאשר הוא מוחל, למרות שבפועל אין כאן "משלוח מנות", מכל מקום, נתקיימה המצוה, כי המצוה אינה שיחסר אצל המשלח, ואפילו לא שיהיה הרווחה להמקבל, כי אם, שהמקבל יהיה חדור עם המצוה ד"משלוח מנות" כפי ענינו הוא (כשם שהקריאה במגילה צריכה להיות אצל בני הכפרים לא כמו בעיירות ומוקפות חומה, אלא כמו בכפרים), וכיון שהמקבל אומר שהוא חדור עם המצוה דמשלוח מנות ומוחל על זה, הרי נעשה חדור עם המצוה דפורים.

מה שאין כן בנוגע לצדקה - איתא במדרש "אמר דוד לפני הקב"ה.. תיישר עולמך בשוה העשירים והעניים, א"ל אם כן חסד ואמת מן ינצרוהו", והיינו, שאם לא יהיו עניים ועשירים, אזי יחסר בסדר השתלשלות הענין של השפעה והמשכה, ובמילא, לא נוגע אם המקבל מרגיש כך או כך; מה שנוגע הוא - שבסדר השתלשלות תהי' המשכה כפשוטה, ולכן, אם העני המקבל אומר שאינו זקוק לנתינת הצדקה, אזי לא נתקיימה מצות הצדקה, כיון שחסר ענין ההמשכה למטה, ובמילא חסר ענין ההמשכה גם בספירות שלמעלה.

הענין במעשה משלוח דווקא

אמנם, על פי האמור שב"משלוח מנות" נוגע בעיקר ההרגש של המקבל - הרי גם אם לא שלח מאומה אלא רק אמר לחבירו שרוצה לשלוח מנות, וחבירו אומר הריני מוחל, היה צריך לצאת י"ח משלוח מנות. ודין כזה לא מצינו בשום מקום.

וטעם הדבר הוא, לפי שזהו ענין שלא נמשך כלל בעולם העשייה:

מצד רצונו ומחשבתו לשלוח מנות - לא נעשה "משלח", וחבירו לא נעשה "מקבל".

כדי שיהיה "משלח" ו"מקבל" - צריכה להיות המציאות של "משלוח מנות", ומציאות זו פועלת חלות התואר "משלח" על האדם השולח, והתואר "מקבל" על האדם שאליו שולחים את המשלוח מנות, ואז נעשה חדור בהענין דפורים, וענין זה נעשה גם כאשר אומר הריני מוחל, אף על פי שלא קיבל המשלוח מנות בפועל, כנ"ל.

שונא מתנות יחיה

למרות שבשאר ימות השנה ישנה מעלה בהנהגה של "שונא מתנות יחיה", כיון שאדם צריך להיות סמוך ובטוח שה' ימלא את כל צרכיו, בפורים עומד יהודי במעמד ומצב נעלה ביותר שקבלת 'מתנה' של משלוח מנות מיהודי שני אינה בסתירה לכך, ויותר מכך, זו מצווה.

אצל הרבי

בחג הפורים במנהג קבוע במהלך השנים נותן הרבי לשלושה אנשים משלוח מנות, בדגש על שאחד יהיה כהן אחד לוי ואחד ישראל. נתינת המשלוח התבצעה דווקא על ידי שליח (בדרך כלל אחד מאנשי מזכירות הרבי). בנוסף, במשך תקופה נהג הרבי לשלוח משלוחי מנות לאדמו"רים והרבנים שלא נמנו על חסידי חב"ד והתגוררו בקראון הייטס או סמוך לה.

המשלוח היה שקית נייר פשוטה כשבתוכה: מאכל - אוזן המן במילוי פרג, בקבוק משקה - פעמים בקבוק בנדקטין ופעמים בקבוק סמירנוף, ופרי - ברוב השנים תפוח.

הרבי קיבל מהחסידים משלוחי מנות רבים, את רובם היה שולח למכון חנה. בין משלוחי המנות היו גם משלוחים שלא כללו דברי מאכל, דוגמת הרב שלום העכט שהיה רוכש מידי שנה ספרים בסך 1000$ ומביא לרבי כמשלוח מנות.

ראו גם

• פורים
• מתנות לאביונים
• משתה ושמחה
• מקרא מגילה
• מבצע פורים

לקריאה נוספת

• 10 עובדות חב"דיות על משלוחי המנות של הרבי, שבועון בית משיח גליון 1197 עמוד 43

קישורים חיצוניים

• האם משלוחי המנות מוגזמים?