הכרת הטוב
הכרת הטוב היא הבעת תודה והערכה אם באופן מילולי ואם באמצעות מעשים, על דבר טוב שהאדם קיבל.
חז"ל מייחסים משקל רב להכרת הטוב, ודורשים מכל אחד להשתדל לאמץ מידה זו. הרבי עצמו הקפיד מאוד על הכרת הטוב ולא קיבל כמובן מאליו שום דבר שנעשה עבורו, על אף מעמדו ותפקידו.
במשנת חכמים
על פי חז"ל, חומרת החטא הראשון של חטא עץ הדעת שהוא המקור לכל שאר החטאים והגלויות, היא בכך שאדם הראשון כפר בטובה[1].
הרעיון של הכרת הטוב שזור רבות במשנת חז"ל, כך לדוגמא בנוגע לכך שאת חלק מעשרת המכות הצטווה משה לעשות באמצעות אחיו אהרון, מסבירים חז"ל בעובדה שמשה לא יכל לכפור בטובה ולהכות ביאור שהסתיר אותו כשנולד[2], וכן בנוגע להכאת בני מדין[3].
כפי שהאדם מצוות להכיר טובה לאנשים אשר היטיבו עמו, ואפילו לחפצים דוממים שהסתייע בהם, מצווה האדם להכיר טובה לקב"ה המעניק לו חיים ופרנסה, כשזו אחת הסיבות הפשוטות לטעם של ברכות הנהנין[4], ובזמן שבית המקדש היה קיים, היה לאדם גם את האפשרות להביא קרבן תודה, כשבימינו במקום הקרבן מברך האדם ברכה מיוחדת 'ברכת הגומל' כאשר נעשה לו נס מיוחד הדורש הבעת תודה מיוחדת, ברכה הנאמרת ברוב עם בשעת קריאת התורה.
כך גם נקבע לומר כחלק מסדר התפילה את ברכות השחר בהן מודה האדם לקב"ה על חייו על בריאותו ועל לבושו, וכך גם בפסוקי דזמרה אומרים את מזמור לתודה המהלל ומשבח את הקב"ה בדברי שיר ותודה.
חז"ל ובעלי המחשבה לאורך הדורות ביארו כי זהו הטעם למצוות רבות נוספות, כשהדוגמאות הבולטות לכך היא מצוות ביכורים ומצוות כיבוד הורים.
אצל רבותינו נשיאינו
על הבעל שם טוב מסופר שהיה מסתובב בעיירות ושואל אנשים מה שלומם כדי שיאמרו ברוך השם, והוא הסביר שזוהי פרנסתו של הקב"ה שנהנו ממה שבני ישראל מברכים אותו ואומרים לו תודה, ופעם אחת כאשר היה פרוש שלא ענה לו, נזף בו הבעל שם טוב שהוא גוזל את פרנסתו של הקב"ה.
אצל הרבי ראו בצורה מודגשת ומופגנת כיצד הקפיד להכיר טובה ולומר תודה לכל מי שסייע לו, וזאת על אף תפקידו ומעמדו.
כאשר בירכו את הרבי במכתבים לרגל יום הולדת וכיוצא בזה, הקפיד הרבי להשיב במכתב אישי לכל אחד מהמברכים, כאשר העניק לאדם שליחות מסויימת הקפיד להודות לו על כך שביצע אותה[5], ואפילו כאשר המזכירים והחסידים ביצעו פעולות סיוע פשוטות עבור הרבי, הקפיד הרבי לומר תודה[6].
הרבי אף הסביר שמנהג התשורה שהחל בחתונתו, עיקרו הוא הבעת הכרת טובה לחוגגים על שהגיעו לשמוח בשמחה.
אחד הדוגמאות הבולטות ביותר היו הדרת הכבוד שהרבי רחש לרב שניאור זלמן וילנקין שלמד עמו בילדותו, כאשר בכל פעם שנכנס או יצא מההתוועדויות הציבוריות שערך הרבי, נעמד הרבי מלוא קומתו ולא התיישב עד שהרב וילנקין הגיע למקומו, ולאחר פטירתו יצא ללוות את המיטה באופן מיוחד ואף השתתף בהוצאות הקבורה, ועוד.
לקריאה נוספת
- הרב שבתי סלבטיצקי, הכרת הטוב - ערך עליון, מכון הפרשה בחיי, שיעור לפרשת כי תבוא תשפ"ב (שיעור מספר 86)
קישורים חיצוניים
- הכרת תודה, במדור 'ניצוצי רבי' שבועון התקשרות גליון 526
- כיצד להכיר תודה, עיבוד של שיחת הרב מתוך לקוטי שיחות חלק לד עמוד 145
- הכרת הטוב
- חיים הבר, הלקח מפרשת השבוע: לדעת לומר תודה
- שניאור אשכנזי, [ashoova.co.il/הכרת-הטוב-חוק-מס-1-הרב-שניאור-אשכנזי-2/ הכרת הטוב - חוק מספר 1]
- הרב נחמנסון, [sinun770.org/הרב-נחמנסון-הכרת-הטוב-מול-כפיות-טובה/ הכרת הטוב מול כפיות טובה] סינון חב"ד
הערות שוליים
- ↑ על פי דברי רבי אליעזר: "לא נטרד אדם מגן עדן אלא על כפיות טובה".
- ↑ שמות רבה פרק כ פסקה א: "איני יכול להפכו יש אדם שותה מן הבאר משליך אבן לתוכה?".
- ↑ במדבר רבה כ"ב, ד': "אינו בדין שאני מצר למי שעשה בי טובה. המשל אומר: בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן".
- ↑ ברכות לה, א.
- ↑ ראו לדוגמא: נחשף הסידור שהרבי נתן בידיו הק' כ"הכרת הטוב" על המשלוח
- ↑ כך לדוגמא סיפר הרב נפתלי גרינברג שכאשר פתח לרבי את הדלת בזמן לימודיו בישיבת תומכי תמימים המרכזית, והחזיק את הדלת כשהוא עומד מאחוריה - 'הציץ' הרבי אל מעבר לדלת ואמר לו 'א דאנק' ([=תודה]).