יידיש
יידיש (נכתב בעברית 'אידיש') היא שפה יהודית-אירופאית בת למעלה מ-1200 שנים, המכילה בתוכה דיאלקטים שונים המשתנים לפי קבוצות הגירה יהודיות שונות באיזורי העולם. רבותינו נשיאינו נהגו לומר את תורתם בשפת האידיש, וחלק גדול מתורת הרבי נדפס במקורו בשפה זו.
מקור השפה
השפה נוצרה בעקבות הגירה של יהודים רבים מאשכנז (גרמניה) לפני קרוב לאלף שנים בעקבות הפרעות והגזירות, אל ארצות מזרח-אירופה, בעיקר פולין.
הם הביאו איתם את הגרמנית של ימי-הביניים אל מזרח אירופה, שם התערבבה עם השפות הסלאביות המקומיות. גם גירוש רוב יהודי צרפת (למעט יהודי פרובאנס שגורשו כמאתיים שנים מאוחר יותר) בשנת ה' אלפים קנ"ד והגירת חלקם למזרח אירופה השפיע על התפתחות האידיש.
האידיש כפי שאנו מכירים אותה כיום, היא שפה שקיימת כבר קרוב לאלף שנים ומורכבת בעיקר מגרמנית של ימי-הביניים (בדיאלקט שונה מעט), עם מילים רבות מאוד בשפות סלאביות שונות - בעיקר פולנית ואוקראינית וגם מצרפתית עתיקה. ללשון-הקודש נודעה השפעה עצומה על האידיש ומאות מילים ממנה נכנסו לאידיש. כמעט כל המילים באידיש שמתייחסות לתשמישי קדושה ולחגים הינם בעצם מלשון-הקודש.
דיאלקטים שונים התפתחו באידיש והם מחולקים לאזורים במזרח-אירופה. כיום ניתן לומר שהתפתחו דיאלקטים מיוחדים גם בארה"ק, בפרט בירושלים.
הכתיבה באידיש
בשנת תרפ"ה החליטו אגודת אידישיסטים בוילנא שבליטא לקבוע כללי כתיבה אחידים באידיש וקראו להם "כללי ייוו"א". היהדות החרדית ככלל לא קיבלו כללים אלה, אך כיום רובם כותבים כמעט כפי שנקבע בכללים הנ"ל.
החרדים הסתייגו מהם משום שהמוסד היה חשוד בכפירה ובקירבה לציונות. הסובייטים הסתייגו משום שהם התנגדו למילים עבריות בכתיבתן העברית וכן כתבו, למשל, במקום שבת - שאבעס ובמקום חזן - כאזענ וכד'. החסידים היו מתבדחים על צורת כתיבה זו "בא זיי איז עמעס אהן אן אל"ף[1], און צארעס אהן א סוף..." [=אצלם "אמת" היא בלי אל"ף, ו"צרות" בלי סוף (האות תי"ו)].
אך באידיש נקבע - וזה מקובל הן על החרדים והן על מיסדי כללי ייוו"א - כי מילים שמקורן בלשון-הקודש נכתבות כפי שהן במקורן.
אידיש בחסידות
בעולם החסידות יש לשפה האידית מקום מיוחד. א. הבעש"ט וכן המגיד ממזריטש, רבינו הזקן וכל רבותינו נשיאינו אמרו דברי תורה באידיש דוקא, ולא בלשון הקודש[2].
ומהטעמים שבדבר, בנוסף לעובדה שעל ידי זה מבררים את הניצוצות שנפלו לקליפות, הנה עוד והוא העיקר, שעל ידי שמיעת דברי תורה בלשון המדוברת והרגילה בין בני אדם - נקלטים הדברים היטב בהבנה והשגה עד לשכל של הנפש הבהמית, יותר משמיעת דברי תורה בלשון הקודש שאין בני אדם רגילים בהם.
ולפיכך, יש חשיבות רבה ללמוד את דברי החסידות בלשון המקור, מאשר ללמוד על פי תרגום, שככל שיהיה אותנטי אבל הוא בבחינת "כלי שני", אלא אם כן - נכתבו המאמרים והשיחות-קודש בלשון הקודש על ידי רבותינו נשיאינו.
ב. מהעובדה שרבותינו נשיאינו בחרו לומר דברי תורה באידיש דוקא הרי זו הוכחה ששפה זו מסוגלת מצד עצמה לאמירת דברי חסידות יותר משפות אחרות. ולאחר שנאמרו בה מאמרי חסידות, עלתה במעלה - עוד יותר ממעלת סגולתה העצמית.
ג. ספר התניא - תורה שבכתב לחסידות, כולל בתוכו את כל תורת החסידות שנאמרו ונכתבו במשך כל הדורות, גם כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בה. ומכיון שאת ספר התניא קדישא חיבר אדמו"ר הזקן מ"תשובות על שאלות רבות אשר שואלין בעצה כל אנ"ש כו'", נמצא שהתחלת ההתגלות והאמירה של התכנים בספר התניא הייתה באידיש - השפה בה דיבר אדמו"ר הזקן עם הפונים אליו.
כל הנ"ל מדגיש במיוחד את הקירבה של האידיש אל הקדושה, יותר מאשר כל שאר לשונות הגויים - לע"ז, וגם מדגיש את החשיבות בשימוש בשפה זו לצרכי הפצת הקדושה בעולם הגלותי.
מאמרים שנכתבו באידיש
ישנם מאמרים שנכתבו ונעתקו באידיש[3].
- שמע ישראל שהצמח צדק אמרו לקנטוניסטים
- מזמור שיר ליום השבת[4]
- אחת שאלתי
השימוש באידיש
בידינו מצויות מספר עדויות ממשפחת בית הרב שעודדו שימוש בשפת האידיש דווקא. כך לדוגמה מסופר שכאשר שליח הרבי בוושינגטון הרב לוי שם טוב נכנס לרבנית חיה מושקא לקבל ממנה ברכה קודם חתונתו, היא ביררה האם הוא נכדו של הרב בן ציון שם טוב, ולאחר שהשיבו בחיוב אמרה לו: "אם כך, טוב מאוד, מפני שעכשיו אני בטוחה שילדיכם ידברו באידיש..."[5].
וכן כאשר ר' בן ציון וישצקי פתח את אהלי תורה כפר חב"ד נכנס לרבי ליחידות עם ילדו, הרבי שאל את הילד באידיש משהו וכשהילד התמהמה לענות שאל הרבי את ר' בן ציון וישצקי "מדוע אינך מלמד אותו אידיש?"..
כמו כן, בשבת פרשת וישב תשמ"ח שאל הרבי, כיצד ייתכן שאברכים "שפיץ חב"ד" מדברים ביניהם באנגלית, ולא באידיש[6]...
בנוגע לשימוש ולימוד בשפת האידיש בתלמוד תורה[7] כתב הרבי שבהיות ועיקר מטרתו של המוסד הוא חינוך ליראת ואהבת השם וללימוד התורה וקיום המצוות הרי העיקר אינו באיזו שפה ילמדו (אלא שבמקום שלשפה יש השפעה על ענייני יראת שמיים אז גם לשפה יש חשיבות בהתאם לכך) והדבר נתון להחלטת ודעת רוב ההורים, וצריך עיון האם רכישת המעלות המיוחדות שבשפת האידיש זה מתפקיד התלמוד תורה או מחובתם של ההורים והאווירה בבית[8].
ראו גם
לקריאה נוספת
- ליקוט מיוחד מדברי הרבי בנושא
- לקוטי שיחות חכ"א עמוד 447 ואילך שיחה מיוחדת אודות שפת האידיש בקשר עם שיעור התניא ברדיו שהיה נמסר בשפת האידיש.
- שיחת שבת פרשת וישב תשמ"ח - ספר השיחות תשמ"ח עמוד 158.
- חשיבות שפת האידיש, לקט מדברי הרבי, באתר צעירי חב"ד בישראל
- "גם השנה אדבר במאמע לשון": הרבי ביחידות ל'גבירים' ב-770
קישורים חיצוניים
ללמד באידיש דווקא, או לאו דווקא? 
| שפות | |
|---|---|
|
הערות שוליים
- ↑ דהיינו מת.
- ↑ תורת מנחם חלק נ"ב עמוד 72, משיחת י"ט שבט תשכ"ח.
- ↑ רשימת היומן עמוד רנ.
- ↑ ישנו מאמר כזה מאדמו"ר האמצעי באידיש בספר המאמרים נ"ך עמוד תקמא.
- ↑ מנחם זיגלבוים, הנקודה שבסיפור, בתוך אתר 'חב"ד אור אין סוף'.
- ↑ בדומה לכך התפלא הרבי על תלמידי ישיבת אחי תמימים בניו הייבן. תורת מנחם חלק ד' עמוד 321.
- ↑ הדברים נכתבו בקשר לתלמוד תורה בכפר חב"ד
- ↑ מכתב מט"ו אייר תשכ"ח שצילומו נדפס בתשורה גרוזמן (ע' 50 - 51