אברהם גולדברג
הרב אברהם גולדברג (י"ב תמוז תשי"א - י"ג ניסן תשס"ג), ממייסדי ועסקני הקהילה החב"דית בצפת. פעיל נמרץ בהפצת המעיינות והפצת בשורת הגאולה. ממייסדי ישיבת חסידי חב"ד ליובאוויטש צפת, מכון בית חנה ומהפעילים הגדולים עם עולי חבר העמים.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
בברית המועצות[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרב גולדברג נולד בחג הגאולה י"ב תמוז תשי"א בעיר צ'יליאבינסק שבאורל, רוסיה. הוא נולד לאביו הרב יצחק, חסיד ברסלב שברח מפולין בתקופת מלחמת העולם השנייה, ולאמו מרת טויבע שנמלטה מבסרביה.
בבגלל שבצ'יליאבניסק לא הייתה אווירה של שמירת מסורת, ורובם של היהודים היו רחוקים מחיי יהדות, חששו הוריו מחינוך הילדים ועזבו את העיר כשהיה בגיל שבע. משפחתו עברה לסמרקנד ומאוחר יותר לטשקנט, שם היה ריכוז יהודי שומר מצווה גדול, ביניהם חסידי חב"ד רבים.
בשל חוק חינוך חובה שהיה אז ברוסיה, נשלח עם אחותו רחל ללמוד בבית הספר הגויי, אולם בשבת נמנעו בתכלית מלהופיע בבית הספר. בשעות אחר הצהריים למד תורה יחד עם אביו והרב לוי פרסמן, מחסידי חב"ד בעיר. בגיל עשר נשלח ללמוד בסניף תומכי תמימים בסמרקנד.
בארץ הקודש[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשנת תשכ"ט, כשהיה בן 18, קיבל עם בני משפחתו אשרת יציאה מרוסיה, וזאת אחרי בקשות חוזרות ונשנות שסורבו. ברגע הראשון שהתאפשר לשולחו מחוץ לגבולותיה של רוסיה נשלח לארץ הקודש, שם התקבל על ידי דודו שהתגורר ברמת גן. הוריו עם אחותו היחידה הצטרפו אליו חודש אחר כך.
בגלל שקיבל את ראשית חינוכו במוסדות חב"ד שפעלו בטשקנט וסמרקנד נכנס להמשך הלימודים בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד, ובתום מסלול הלימודים הרגיל נסע ל-770 במסגרת שנת ה'קבוצה'.
באותה שנה הגיע אביו לבקרו בניו יורק והתקבל ל'יחידות' אצל הרבי. במהלך היחידות ביקש ברכה לשידוך עבור בנו, והרבי השיב: אם הוא נשאר באמריקה שימשיך ללמוד, ואם הוא חוזר לארץ הקודש - ה' יעזור. אחרי כמה חודשים בהם למד ב-770 חזר לארץ, וכעבור זמן קצר השתדך עם מרת יהודית, בתו של ר' יעקב פלס מכפר חב"ד, שם קבע את מקום מגוריו.
נפטר בפתאומיות בי"ג בניסן תשס"ג, יום ההילולא של אדמו"ר הצמח צדק, ונטמן בבית העלמין בצפת.
עסקנותו ופעילותו[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשליחות בצפת[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשלהי שנת תשל"ד עבר עם משפחתו לצפת, והצטרף למשפחות החב"דיות הראשונות שהתיישבו בעיר וייסדו את הקהילה החב"דית במקום. את הקהילה במקום ייסד הרבי, שנתן הוראה לרב לייבל קפלן לארגן קבוצת משפחות שישתקעו בעיר. בתחילה התיישבו עשר משפחות, בתוכם משפחת גולדברג, ואלה חיו מתוך תחושת שליחות ופעלו להפצת היהדות.
הרב גולדברג ניחן בחוש נגינה והיה בעל תפילה מיוחד. בהתוועדויות היה מנהל את סדר הניגונים.
את חייו הקדיש לפעילות יהודית, והיה בעל מרץ וראש וראשון לכל דבר שבקדושה. להלן כמה נקודות ציון מפעולותיו:
- יסוד בתי חב"ד ביישובים הסמוכים לעיר צפת.
- יסוד ישיבת בית לוי יצחק, בה למדו תלמידים מכיתה ו' ולאחר מכן בישיבה קטנה. הישיבה הייתה מוסד פנימייתי לנערים מאזור הצפון, אותה ניהל במשך כמה שנים. כשנפתחה הישיבה הגדולה היה יד ימינו של מנהל הישיבה הרב אלתר אליהו פרידמן.
- ממייסדי בית חנה בצפת וחבר ההנהלה במשך למעלה מעשרים שנה, עד לפטירתו.
- סמנכ"ל מוסדות חב"ד בצפת
בפעילותו במוסדות השיג תקציבים רבים והשקיע בפיתוח המוסדות. מלבד העיסוק במוסדות המוזכרים לעיל, התעסק בפרוייקטים שונים נוספים.
הדפסת ספר התניא בלבנון[עריכה | עריכת קוד מקור]
אחת היוזמות החשובות בהם עסק, הייתה הדפסת ספר התניא בלבנון בעת מלחמת שלום הגליל. אחרי שצה"ל כבש חלקים נרחבים מלבנון, עורר את הקהילה בצפת להתעסק בהדפסת ספר התניא בהרי לבנון, כפי הוראתו של הרבי שהתניא יודפס בכל מקום בעולם.
פעילותו בעניין הצליחה למעלה מן המשוער והודפסו חמש-עשרה מהדורות של ספר התניא במקומות שונים ברחבי לבנון. בהיותם בעיר חמדון נפגשו עם משפחה יהודית שביקשה לבנות מקווה טהרה במקום. הרב גולדברג ואברכים נוספים נרתמו למבצע המורכב וקיבלו את ברכתו של הרבי. ר' אברהם פעל להשגת האישורי כניסה מצה"ל לחסידי חב"ד שהתעסקו בבניה בפן המעשי ובפן ההלכתי.
בפעילות עם עולי רוסיה[עריכה | עריכת קוד מקור]
כשהחל גל העלייה ההמוני ממדינות חבר העמים, נרתם במלוא המרץ למען רווחתם של העולים. בהיותו דובר רוסית, ארגן שיעורי תורה, בריתות, בר מצוות, חתונות ועוד. מהפרויקטים הגדולים להם דאג והפעיל הוא פרויקט השבתות, בו משפחות עולים התארחו בבתי משפחות חב"דיות המתגוררות בקריית חב"ד שבעיר, ובמהלך השבת השתתפו בשיעורים, הרצאות וסיורים בעיר העתיקה.
פרסום משיח[עריכה | עריכת קוד מקור]
כמו בשאר מבצעיו של הרבי, כך גם בפרסום בשורת הגאולה ופרסום זהות משיח, הוא עסק במרץ רב. הוא נטל חלק בפרויקט החתמת חברי כנסת על מכתב בקשה מהרבי לבוא לארץ הקודש ולהתגלות כמלך המשיח. על מכתב זה חתמו חמישים וארבעה חברי כנסת.