שלמה מנחם מענדל חן

הגאון החסיד הרב שלמה מנחם מענדל חן הי"ד נולד בחג הסוכות תרל"ט [נ"א: תר"מ] בעיירה צ'רניגוב לאביו הגאון רבי דוד צבי הירש חן, רבה של העיירה צ'רניגוב ומחסידי חב"ד הנודעים, המכונה רד"צ.

צעירותו

כבר בצעירותו ביקר מספר פעמים בליובאוויטש, שם היה לידידו הטוב של אדמו"ר הריי"צ, ובעת הסתלקותו של הרש"ב הזכיר את ר' מענדל מספר פעמים.

כבר בצעירותו נודע לגאון עולם. מסופר כי הרב חיים סולובייצ'יק מבריסק [המכונה "ר' חיים"] רצה לקחת את ר' מענדל לחתן לביתו. הוא שלח שליחים לעמוד על טיבו. כאשר שבו השליחים היו מלאי התפעמות. ר' חיים שאלם: "האם הוא יודע ללמוד כאיצ'לה [=בנו של ר' חיים, הרב יצחק זאב סולובייצ'יק, "הרב מבריסק", המכונה "ר' ועלועל'ה"] ענו לו "הוא שלא בערך!" [ר' ועלולה היה מפורסם לגאון עולם].

אביו הרד"צ, שהיה מפורסם לגאון היה נוהג לומר "יודע אני כי בני יודע ללמוד יותר טוב ממני!, ו"אני יותר גדול מבני - לי יש בן יותר טוב מאבא שלו...." .

בגיל שש כבר ידע את כל התנ"ך בע"פ ואת כל ההביבלוגרפיא של ספריית אביו, הרד"צ. בגיל שמונה עשרה היה בקיא כבר גם בכל הש"ס, תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי, ספרי הרמב"ם ושו"ת חת"ם סופר.

פרופסור גדול ששהה בצ'רניגוב באותם ימים אפיין את זכרונו כ"צלמנות" (זכרון פנומאלי)

נישואיו ורבנותו

בחודש אדר תרס"ד התחתן ר' מענדל עם מרת פסיא, בת ר' שבתאי ברמן, חסיד חב"ד וסוחר עשיר מבנדרי שבבסרביה (כיום ברומניה). השדכן, מספרת מסורת המשפחה, היה אדמו"ר הריי"צ, וכדמי שדכנות קיבל תרומה גדולה לתומכי תמימים ליובאוויטש.

כשנה לאחר נישואיו, בשנת תרס"ו נתפנה מקום רבנות בעיר ניעז'ין, השמועה על גאונותו של ר' מענדל הגיע לשם, והוא הוזמן לכהן בקודש כרב העיירה, והוא בן כ"ו בלבד (!).

ר' מענדל נודע כעובד גדול. תפילתו מלאת הכוונה, הדהימה את בני העיר.

בקיץ תרס"ט חלה ר' מענדל באפנדיציט [דלקת התוספתן]. הוא עבר ניתוח לכריתת התוספתן, ובעקבות הניתוח הסתבך מצבו וקריש דם נתגלה ברגלו, בקושי רב הצליח לחזור לנייעז'ין, ומיד לאחר מכן נאלץ להתעסק בעניייני הכלל.

עסקנות הכלל

בשנת עת"ר נסע אדמו"ר הרש"ב לאסיפת הרבנים בפטרבורג. ואדמו"ר הרש"ב לקח את ר' מענדל כדי לסייע לו. ר' מענדל היה יד ימינו בועידה, הוא סידר את מסמכיו הקשורים בועידה, השתתף בדיונים, הגן על דיעותיו ואף נאם בשמו. בפרוטקולי הועידה הוא מוזכר כ"נציגו של הרבי מלובאביץ'" .

בעת משפט בייליס בשנת תער"ב, שאל הרב מזא"ה, האחראי על קו ההגנה את אדמו"ר הרש"ב, מי יוכלו לסייע לו, הרש"ב מנה את רבי לוי יצחק שניאורסון ואת ר' מענדל.

במשך השנים בכל עת מצוא נשלח ר' מענדל על ידי אדמו"ר הרש"ב לענייני הכלל. כאשר בשנת תרע"ז בני ניעז'ין התלוננו לאדמו"ר הרש"ב כי רבם כמעט לא נמצא איתם, וביקשו לשלוח אחר לעסוק בענייני הכלל, ענה להם הרבי כי "הרב דמחנם רב רחומיא וידיד נפשי הרה"ח הרמ"מ יחי' הוא מהמיוחדים המתועדים והראויים להתעסקות כללי, ואין להחליפו באחר" .

הירצחו

בשנת תרע"ח התחוללו פרעות קשות ברחבי רוסיה הלבנה על ידי גדודי דניקין, "הלבנים". בראש חודש אלול תרע"ט כבשו את ניעז'ין וחוללו שם שמות. בו' אלול תרע"ט יצא ר' מענדל עם כומר פרובוסלבי ויהודי בשם זסלבסקי [אולי מצאצאי אדמו"ר הזקן.] אל מושל העיר מטעם דניקין לבקש הגנה. לא ידוע מה ענה המושל. בלכתם חזרה החלו הפורעים להשתולל. הכומר והיהודי נמלטו לכנסיה. ר' מענדל סירב להיכנס למקום עבודה זרה. הוא ברח למלון יהודי ונרצח שם על ידי הפורעים לאחר כשלוש דקות (לערך).

משפחתו

בשנת תרפ"ה עלתה משפחתו לארץ הקודש. הרד"ץ, הסבא, נפטר בכ"ד כסלו תרפ"ו. הדוד, ר' שלום שלמה שניאורסון נפטר בז' שבט תרפ"ו, והדוד השני, ר' אברהם יהודה חן לא יכל לקחתם תחת חסותו וילדיו נשלחו למוסדות כלליים.

בניו ובנותיו

• פרץ חן

• דובער חן

• שושנה חן-זהבי.

לקריאה נוספת

• שושני חן

• אבני חן