חסידות ביאלא
| חב"ד וגדולי ישראל |
|---|
| חב"ד ובנותיה |
| חסידות חב"ד ליובאוויטש חסידות סטרשלה ● התפצלות חסידות חב"ד (תרכ"ו) • חב"ד קאפוסט • חב"ד ליאדי • חב"ד ניעז'ין ● חסידות אוורוטש |
| חצרות רוסיה ליטא ואוקראינה |
| ברסלב • טולנא • סלונים • סקווירא • פינסק קרלין • צ'רנוביל • קרלין • צ'רקס • רחמסטריבקא • רוז'ין • צ'ורטקוב • סקוליא |
| חצרות גליציה |
| באבוב • צאנז • מחנובקה • פשברסק • בעלז • נדבורנא • ביטשינא • קרטשניף • זוטשקא |
| חצרות פולין ווואהלין |
| אמשינוב • גור • זוויהל • לעלוב • סטרופקוב • ראדזין • ביאלא • פשיסחא • אוז'רוב |
| חצרות הונגריה ורומניה |
| פאפא • ויז'ניץ • סאטמאר • ערלוי |
| חצרות ארץ ישראל ומרוקו |
| שומרי אמונים • אשלג • אבוחצירא |
חסידות ביאלא, היא חסידות-בת של שושלת פשיסחא.
השושלת
תחילתה של השושלת ביהודי הקדוש מפשיסחא - רבי יעקב יצחק, בנו של רבי אשר שהיה רב העיר פשעדבורז, ותלמידו המובהק של החוזה מלובלין.
לאחר פטירתו הלכו רוב החסידים לתלמידו רבי שמחה בונם מפשיסחא, אך חלק קטן פנה לרבי ירחמיאל מפשיסחא שהיה בכור בניו של היהודי הקדוש. לאחר מכן המשיכו את דרכו בניו של רבי ירחמיאל, וביניהם רבי נתן דוד משידלובצא - שבנו הראשון היה רבי יעקב יצחק מביאלא, הדברי בינה, הוא היה האדמו"ר הראשון שנקרא בשם ביאלא והתחיל את השושלת, המבוססת למעשה גם על שיטת פשיסחא, אך יותר מכך על שיטת חותנו רבי יהושע מאוסטרובא ואבי חותנו רבי שלמה מלענטשנא - תלמיד היהודי הקדוש.
בנו הצעיר של רבי יעקב יצחק היה רבי ירחמיאל צבי מביאלא, שנפטר כשנה לאחר התמנותו לאדמו"ר.
רבי יחיאל יהושע מביאלא
מיד לאחר מכן נתמנה בנו הגדול רבי יחיאל יהושע מביאלא להמשיך את שושלת ביאלא. הוא כיהן כעשרים שנה אדמו"ר בפולין, אחר פרוץ המלחמה ברח לרוסיה. במסגרת גלותו הקפיד על כל חומרותיו הקבועות, כמו טבילה במקווה, ואף שבר גזיזי קרח כשהדבר נצרך. בהזדמנות מסוימת מסר את נפשו ונכנס למשרדי הרשעים כדי ליטול ביד רמה את הספר נועם אלימלך של רבי אלימלך מליז'נסק שנגזל ממנו ברשעות.
לאחר שנות סבל ונדודים חזר רבי יחיאל יהושע מרוסיה לארץ ישראל, שם פתח את בית מדרשו בתל אביב. לאחר מספר שנים ובעקבות מעשה שהיה (שריפה באחד מבתי מדרשיו) עבר לירושלים.
רבי יחיאל יהושע היה חלק ממועצת אגודת ישראל, בעקבות שידולו של ידידו רבי ישראל אלתר מגור זצ"ל. בעקבות מעשה מסוים יצא, כשהוא טוען כי ההשפעה מבחוץ היא לא פחות מאשר ההשתתפות באגודת ישראל ובכנסת. האדמו"רים גדולי הדור העריצוהו, ביניהם אף גדולי הדור ליטאים כגון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק זצ"ל.
רבי יחיאל יהושע עמד בקשר של מכתבים עם הרבי,[1], ועוד.
בשנת תשכ"ז חתם על מכתב קריאה לעידוד מבצע התפילין על ידי הרבי, כאות תודה לה' על הניסים הגלויים במלחמת המפרץ.[2]
בשנת תשל"ב חתם יחד עם אדמו"רים אחרים על מכתב ברכה לרבי לרגל מלואות לו שבעים שנה, ואף הוסיף כמה שורות בכתב ידו: לכ"ק אדמו"ר שליט"א, אברך שיאריכו ימיו ושנותיו עד ביאת גואל צדק, ויפוצו מעיינותיו חוצה, המברך יחיאל יהושע מביאלא".[3]
המשך השושלת
לאחר פטירתו של רבי יחיאל יהושע בכ"א שבט תשמ"ב, מינו את בנו הצעיר רבי בצלאל שמחה מנחם בן ציון להמשיך את מקומו. לאחר כחצי שנה נתמנה גם בנו רבי דוד מתתיהו מביאלא בני ברק, ולאחר תקופה נוספת נתמנו גם שני בניו רבי ירחמיאל צבי יהודה רבינוביץ מביאלא פשיסחא, ורבי יעקב יצחק רבינוביץ מביאלא רמת אהרן. שניהם הגיעו לרבי בחלוקת הדולרים ועמדו עמו בקשר.
לאחר פטירתו של רבי ירחמיאל צבי יהודה רבינוביץ מביאלא פשיסחא, הוכתר בכור בניו רבי רבי אלימלך מביאלא פשיסחא שגר בחיפה להמשיך את מקומו. את בית מדרשו פתח בעיר אשדוד.
צעיר בניו רבי משה, ממשיך לכהן כרב בית המדרש בבית מדרשו של אביו בהר נוף. רבי משה השתתף באירוע י"א ניסן בשנת תשס"ה.
רבי אלימלך רבינוביץ
רבי אלימלך נולד לאביו רבי ירחמיאל צבי יהודה רבינוביץ מביאלא - פשיסחא. לאחר פטירת אביו מונה לאדמו"ר מביאלא פשיסחא, ופתח את בית מדרשו באשדוד.
רבי אלימלך בא יחד עם אביו לרבי בשנת תש"ן. כמו כן, השתתף בהתוועדות י"ט כסליו בישיבת חב"ד חיפה[4].
מכון מגמ"ה
לפלג חסידות ביאלא - חסידיו של רבי בן ציון מביאלא, ישנו מכון מגמ"ה, העוסק בהוצאת ספריו, וספרי ביאלא.
המכון התפרסם במיוחד בגלל הסידור שבהוצאתם, בהם הוסיפו הוספות מסוימות על נוסח ה"אני מאמין" בשמו של אביו של האדמו"ר, רבי יחיאל יהושע מביאלא. הוספותך אלו הם "אני מאמין באמונה שלימה כי כל התורה המצויה עתה בידינו ותורת הבעל שם טוב ותלמידיו היא התורה הנתונה למשה רבינו עליו השלום". הוספה דומה יש גם ב"אני מאמין שכל דברי נביאים אמת". כמו כן הוסיפו הנ" שני אני מאמין נוספים.
נגד הוספות אלו יצאו בני ונכדי האדמו"ר מביאלא, בטענה שהאדמו"ר אמר זאת לעצמו לא בקביעות ולא כנוסח. הרב משה יהודה לייב לנדא יצא במכתב חריף נגד הסידור והוספותיו, והתבטא כי הדבר הינו "חוצפא יסגי".
לקריאתו זו הסכימו שאר גדולי ישראל, והם סבורים כי ישנו בדבר פירצה הלכתית. בין גדול ישראל אלו נמנים: הרב שמואל וואזנר - שפסק כי אסור לפרסם את הסידור, הרב משה שטרנבוך שפסק כי אסור להשהות את הסידור בבית עד שיציינו עליו כי יש בו טעות חמורה. כן פסקו נגד הסידור - הרב חיים קנייבסקי, רבי ניסים קרליץ, רבי מנחם מנדל שפרן.[5]
הערות שוליים
- ↑ מכתב מהרבי לרבי יחיאל יהושע, אגרות קודש ח"כ עמ' לה
- ↑ נשיאי חב"ד ובני דורם עמ' 129.
- ↑ לתוכן כל המכתב וצילום הכתי"ק ראה נשיאי חב"ד ובני דורם עמ' 119.
- ↑ חב"ד אינפו
- ↑ עיוני הלכות ח"ג.