כ"ה בטבת
א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י |
יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ |
כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | |
תשרי · חשוון · כסלו · טבת · שבט ·
אדר |
כ"ה בטבת הוא היום העשרים וחמשה בחודש טבת.
אירועים ביהדות
- תקצ"ח - רבי משה צבי מסוורן, מחבר ספר 'ליקוטי שושנים', נפטר.
- תש"ב - התחלת ריכוז יהודי הולנד על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה.
- תשמ"ב - רבי שלמה מזוז מג'רבה, מחבר 'שואל ומשיב', 'חשק שלמה' ו'כרם שלמה', נפטר.
ימי חב"ד
אירועים
- תש"נ - הרבי הסכים לראשונה להדפסת ספר בהוצאת קה"ת ששמו הפרטי כלול בשם הספר[1].
נולדו
- תרפ"ז - הרב משה אהרן וילהלם, מזקני חסידי חב"ד בירושלים.
- תרפ"ט - הרב אברהם חנוך גליצנשטיין, סופר ועסקן חסידי, מזכיר ישיבת תומכי תמימים לוד ותורת אמת בירושלים.
- תשי"ג - הרב מיכאל אהרן זליגסון, חבר במערכת 'אוצר החסידים', משפיע בישיבת אהלי תורה ובבית רבקה, בשכונת קראון הייטס בניו יורק, סופר ומרצה.
נפטרו
- תרצ"ד - הרב שלום חריטונוב, שוחט ובודק, מאנשי קהילת חב"ד בניקולייב ומגדולי בעלי המנגנים החב"דיים.
- תרצ"ז - הרב יצחק אלחנן שגלוב, מוהל חסידי מאנשי קהילת חב"ד בהומיל.
- תשמ"ג - הרב חנוך העניך רפפורט, מנהל תומכי תמימים קורסק וממייסדי ופעילי בית הכנסת חב"ד בשכונת פאג"י בירושלים.
- תשס"ט - הרב יוסף גרינברג, מאנשי קהילת חב"ד בסמרקנד שמסר נפשו על שמירת הגחלת בברית המועצות, ומשפיע קהילת 'נווה אחיעזר' בבני ברק.
- תשע"ז - הרב יהודה לייב זלמנוב, ממייסדי צעירי אגודת חב"ד בארץ הקודש ומראשי הפעילים בבני ברק.
הערות שוליים
- ↑ ביום שני כ"ה טבת תש"נ נכנס המזכיר הרב יהודה לייב גרונר וביקש מהרבי רשות לקרוא לספר בשם זה, והרבי הסכים אך שאל אם הספר יוכל להיות מודפס עד לשבת. חברי הועד הזדרזו בעבודתם וכבר ביום חמישי הספר היה מוכן, והרבי לקח את הספר יחד איתו לאוהל. התאריך היה כ"ח טבת יום הולדתה של אימו של הרבי, שבזכותה נכתבו ביאורים אלו מכיון שדאגה לבעלה רבי לוי יצחק לכלי כתיבה. הדבר גרם לרבי נחת רוח רב. כשהרבי אישר בפעם הראשונה להדפיס ספר עם שמו הפרטי
הפתגם היומי - כ"ה בטבת - מלוח היום יום |
---|
מברכים ראש חודש שבט, אמירת כל התהלים בהשכמה, יום התוועדות.
משיחות אבי אדמו"ר: יציאת מצרים איז דער ארויסגעהן פון מצרים וגבולים, און חסידות איז אויף ארויסגעהן פון די מצרים און גבולים פון וועלט. עס איז פאראן א הפרש: יציאת מצרים איז א ענין פון שבירה און עזיבה, דערפאר איז מען אוועק פון מצרים. יציאת מצרים פון חסידות איז בירור און תקון, יציאה פון מצרים און גבולים פון וועלט אבער אין וועלט. דאס הייסט, זייענדיג אין וועלט באדארפען זיין אין א יציאה פון מיצר וגבול פון וועלט. אראפנעהמען דעם מיצר וגבול און דערהערען דעם אמת, אז וועלט אליין איז באמת גוט, ווייל דאס איז דאך רצונו ית', איז דאס דורך עבודה פון חסידות. תרגום מאידיש: משיחות אבי אדמו"ר: יציאת מצרים היא היציאה ממצרים וגבולים, וחסידות היא עבור היציאה מהמצרים וגבולים של העולם. ישנו הפרש: יציאת מצרים הוא ענין של שבירה ועזיבה ולכן הלכו ממצרים. יציאת מצרים של חסידות הוא בירור ותיקון, יציאה ממצרים וגבולים של עולם, אבל בתוך העולם. זאת אומרת, בתוך העולם צריכים להיות ביציאה ממיצר וגבול של העולם. להוריד את המיצר וגבול ולהפנים ("דערהערן") את האמת, שהעולם עצמו הוא באמת טוב, כיון שזהו הרי רצונו יתברך, זהו על ידי עבודה של חסידות. |