חטא העגל

		ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

חטא העגל היה אחד החטאים החמורים בהם נכשלו בני ישראל. החטא ארע ביום הארבעים לעליית משה רבינו להר סיני. אלו שנכשלו - נהרגו בשלוש סוגי מיתות. כתוצאה מחטא זה שוברו לוחות הברית וכלל בני ישראל נענשו בכמה דברים.

חטא זה מקביל לחטא עץ הדעת, שכן במתן תורה הסתלקה זוהמת הנחש מבני ישראל והתבטלה מהם המיתה, אך לאחר חטא העגל - חזרה הזוהמה ונקנסה עליהם מיתה כפי שנקנס אדם הראשון וזרעו.

רקע

לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים בט"ו בניסן, הם יצאו לדרך בת חמישים ימים, כשחלק מהימים הם בנסיעה וחלק בחניה. בראש חודש סיון הם הגיעו למדבר סיני וחנו למרגלות הר סיני מצידו המזרחי. ביום החמישים ואחד לספירתם (יש מחלוקת בין התנאים האם היה זה בו' בסיוון או בז' בסיוון) בבוקר ירדה השכינה על ההר ובני ישראל חוו את מעמד מתן תורה, שמעו את עשרת הדברות ונשמותיהם פרחו מגופם עד שהקב"ה שלח להם את טל התחייה בו הוא עתיד להחיות את המתים והחייה אותם. לאחר מכן הם פנו אל משה רבינו וביקשו ממנו שיהווה ממוצע ביניהם לבין ה', שכן הם חוששים מחוויית כלות הנפש נוספת.

למחרת בבוקר עלה משה להר סיני בכדי לקבל פירוט נוסף על מצוות התורה ובכדי להוריד את לוחות הברית. קודם עלייתו הודיע משה שהוא עולה למשך ארבעים ימים תמימים, כשלאחריהם הוא ירד עם הלוחות.

היו כאלו מבני ישראל, ובעיקר מן הערב רב שטעו וחשבו שיום העלייה של משה נכלל בספירה, אף שהוא הודיע שמדובר בימים תמימים, שכוללים "לילה ויום". אנשים אלו המתינו בט"ז בתמוז למשה, ובהגיע חצות היום, החלו לדבר על כך שבטח מת משה. בנוסף לכך השטן פעל שהעולם יראה "מעורבב" והראה להם מחזה בו מלאכים סוחבים מיטה, כלומר, שמשה מת והמלאכים עושים לו לוויה.

עשיית העגל

כאשר הערב רב ראו זאת, הם הקהילו את העם סביב אהרן הכהן וביקשו ממנו שיעשה להם "אלקים". הרבי מסביר שלמעשה הם רצו שיהיה תחליף למשה רבינו, ומכיוון שעל בני אדם לא ניתן לסמוך והם כבר ראו שמשרתי ה' במרכבה הם בעלי פני שור, הם ביקשו תחליף שכזה.

אהרן שראה שהעם משולהב ולא ניתן להתחמק מהם, ביקשם להביא את תכשיטי הזהב שבאזני הנשים והילדים, בכדי לעכב את עשיית ה"אלקים". במקום ללכת אל הנשים והבנות, הם פירקו מעצמם את הנזמים שהיו באזניהם וריכזו במקום אחד. אהרן השליך את הזהב אל תוך האש, לדעה אחת בחז"ל: בין הערב רב היו גם מכשפים, והם עשו את צורת העגל בכישוף; ולדעה אחרת: מיכה (משבט דן) לקח את הטס עליו כתב משה רבינו את המילים "עלה שור" בכדי להעלות את ארונו של יוסף מהנילוס, זרקו לתוך האש ומיד יצא עגל מתוך האש, בעל יכולת ללכת ולאכול.

הערב רב שראו את ההצלחה, הכריזו "אלה אלקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים".

החגיגות

לאחר שנעשה העגל, אהרן רצה לדחות את בני ישראל עוד קצת, ולכן הכריז: מחר יהיה חג לה', ולבינתיים אבנה בעצמי את המזבח. אהרן החל בבנייה איטית מכוונת של המזבח, שהסתיים עם היום.

למחרת בבוקר, השטן זירז את בני ישראל לקום, בכדי שיספיקו לחטוא לפני שמשה ירד מההר. בני ישראל הקריבו קרבנות, ישבו לאכול וחגגו. באותם חגיגות היה גם מקרה של רצח חור (בן מרים) שמחה במעשיהם.

כעסו של ה'

היום בו משה רבינו היה צריך לרדת באמת היה י"ז בתמוז, באותו זמן שה' "סיים" לצייד את משה בלוחות הברית ובשאר מצוות התורה שלמד במשך אותם ארבעים ימים, בני ישראל החלו לחגוג עם העגל. הקב"ה מיד אמר למשה "לך רד, כי שיחת עמך אשר העלית מארץ מצרים", כלומר, כל הגדולה שלך היא בשביל בני ישראל, וכעת כשהם חטאו בגלל העם שמשה העלה ממצרים - ה"ערב רב", רד מגדולתך זו.

בנוסף אמר ה' למשה: אל תבקש ממני לוותר להם, אכלה אותם ואקים ממך עם חדש. משה הבין שהכל תלוי בו, ומיד החל לבקש מה' שיוותר להם בגלל שני דברים: 1. פרעה אמר למשה שלא יצא למדבר כי הוא רואה את הכוכב "רעה" שעולה מולם, וכעת יצא שפרעה צדק - שכאשר בני ישראל יהיו במדבר תבוא אליהם כליה. 2. בזכות האבות שנשבע להם ה' שיקים מהם עם שינחל את ארץ ישראל.

ה' שמע את דברי משה, ו"חזר בו" מההחלטה לכלות את כל בני ישראל.

במדרשי חז"ל

חז"ל אומרים שחטא העגל החזיר את הזוהמא לעולם, שהרי במ"ת ירדה שכינה לעולם שוב, לאחר שנסתלקה בחטא עה"ד והחטאים שלאחריו (שבעה חטאים כנגד שבעה רקיעים), ובמ"ת פסקה, ולכן זכו כל ישראל לראות את ה' פנים בפנים לשמוע את קולו (ויתר הנסים שהיו שם), אך חטא העגל החזיר זוהמא זוהמא זו לעולם.

משה רבינו בזכות בקשת רחמיו על עם ישראל זכה לפעול אצל הקב"ה שיסלח להם, ובכל זאת בכל פורענות שמגיעה לישראל מאז חטא העגל הקב"ה מוסיף לה מפורענות של חטא העגל כנאמר "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם".

ראו גם

• דבר מלכות כי תשא

לקריאה נוספת

• הרפורמים הראשונים - היו עובדי עגל הזהב, מכתב הרבי מתאריך ראש חודש שבט תש"ל, נדפס בשבועון כפר חב"ד 1962 עמוד 8