טעמים נקודות תגין אותיות

כתיבת אותיות התורה
אותיות האל"ף בי"ת
א	ב	ג	ד	ה	ו
ז	ח	ט	י	כ	ל
מ	נ	ס	ע	פ	צ
	ק	ר	ש	ת
אותיות סופיות
ך ם ן ף ץ   נקודות אָ אַ אֵ אֶ אְ   וׂ אֻ וּ אִ

טעמים נקודות תגין אותיות (ר"ת: טנת"א) הם ארבעת הפרטים השונים בכתיבת אותיות התורה.

מקור המושג

בשער טנת"א שבעץ חיים מבאר הרח"ו, שכל בחינת "אדם" הרי היא כלולה מארבעה שמות הוי', הנרמזים בארבעת הפרטים שבכתיבת אותיות התורה: טעמים הם הנשמה (כתר), נקודות הן הרוח (חכמה), תגים הם הנפש המלובשת בדם (בינה), ואותיות הן האיברים.

האר"י ז"ל מבסס את הביאור על הנאמר בספר יצירה, שהקב"ה ברא את העולם ע"י ל"ב נתיבות חכמה: עשר הספירות ועשרים ושתים האותיות. עשר הספירות רמוזות בתשע הנקודות, ועשרים ושתים האותיות נחלקות לשלוש דרגות כלליות: שלוש אימות, שבע כפולות, וי"ב הפשוטות.

בתורת החסידות

בחסידות מבואר כי ארבע דרגות אלו הם כנגד הספירות. שהטעמים הם כנגד ספירת החכמה, נקודות הם כנגד ספירת הבינה, התגין הם כנגד המידות, והאותיות הם כנגד ספירת המלכות. לפעמים מבואר כי טעמים הוא כנגד ספירת הכתר, ונקודות הם כנגד ספירת החכמה.

מבואר שטעמים הם כנגד ספירת החכמה. שטעמי התורה הם בחינת התענוג שבחכמה שבתורה, שהוא כענין השיר והניגון.

מובא בזוהר הקדוש כי האותיות נקראים סוס והנקודות נקראות רסן.

ארבעת דרגות של טנת"א מתגלות רק בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה. שתמונת האותיות של התורה הם הלכה למשה מסיני, וכל תמונה ותמונה מרמז לרבוא עולמות, וגם הטעמים ונקודות והתגין כולם אינם באים לידי גילוי בתורה שבעל פה. והם נקראין בבחינת עלמין סתימין דלא אתגליין שאינם באים לידי גילוי.