נר (חסידות)

נֵר הוא כלי למאור, הכולל חומר בעירה, פתילה וכלי בתוכו הם מוצבים. במובן הנפוץ יותר היום, 'נר' משמש למשמעות של חומר מוצק דליק עם פתילה, ללא כלי.

בלשון הפסוקים וההלכה, בשונה ממנורה המיועדת להאיר חדר גדול ומכילה מספר קנים עם נרות, עיקרו של הנר הוא לשימוש אישי יותר, ובו מקיימים מצוות ומנהגים שונים, דוגמת נרות שבת ויום טוב, נר חנוכה, נר נשמה, נר הבדלה, נר תמיד, נרות עמוד התפילה, ועוד.

בהלכה ומנהג

ישנם מצוות דינים ומנהגים רבים הקשורים באור הנר, כאשר לחלקם טעמים פרקטיים, דוגמת הדלקת הנר בערב שבת 'מפני שלום בית', שיהיה אור בשולחן השבת ואדם לא יכשל בעץ ובאבן, וחלקם קשורים עם הלל והודיה דוגמת נר חנוכה, וחלק קשורים עם משמעותו הרוחנית של האור:

• נרות המקדש - מידי יום היה הכהן מיטיב את הנרות במנורה שבהיכל כחלק מסדר עבודת הבוקר בבית המקדש, ולפנות ערב היה מדליק את המנורה, בעלת שבעת הקנים. הדלקת המנורה לא היתה בשביל ההיכל עצמו, אלא כסמל לכך שהאור הבוקר מבית המקדש מאיר את העולם כולו, דבר שבא לידי ביטוי בכך שבעיטורי המנורה היו הכוסות הפוכים, ובכך שהחלונות היו 'שקופים אטומים', עם שיפוע הפוך למקובל בבתים פרטיים.
• נרות שבת ויום טוב - האשה מדליקה בכל ערב שבת וחג נרות בברכה. המינימום להדלקה הוא 2 נרות, ומנהג החסידים להוסיף נר עבור כל אחד מבני הבית. הרבי עורר שגם בנות צעירות ידליקו, ויצא במבצע נש"ק.
• נר חנוכה - במשך שמונה ימים מדליקים נרות לזכר הנס בשמן המנורה בבית המקדש שפך שהיה בו כמות של שמן ליום אחד הספיק לשמונה ימים. להלכה נפסק לנהוג כ'מהדרין מן המהדרין' לפי שיטת בית הלל שביום הראשון מדליק נר אחד, וביום השני 2 נרות, הולך ומוסיף.
• נר נשמה - ביום היארצייט ובמועדים נוספים, נוהגים להדליק נר שידלק במשך כל היממה לעילוי נשמתו של הנפטר.
• נר הבדלה - כיון שהאור נברא במוצאי שבת, נוהגים להדליק נר בשעת ההבדלה על היין במוצאי שבת, ולברך על האורו שלו ולהינות ממנו באמצעות קירוב קצות האצבעות והסתכלות בראשי האצבעות לאור הנר.
• נר תמיד - בדומה לאור שהצטוו עליו בבית המקדש שידלק בתמידות, יש הנוהגים להקפיד שגם בבית הכנסת הקרוי 'בית מקדש מעט' ידלק 'נר תמיד'.
• נרות עמוד התפילה - אבל שנפטר אביו ואמו נוהג לגשת להתפלל כשליח ציבור במשך כל ימות החו"ל במשך אחד עשר חודשים, וכאשר ניגש לפני העמוד, מדליק חמישה נרות.
• תשובה ליכט - רבותינו נשיאינו הנהיגו בבתיהם להדליק בשבת שובה 'נר תשובה' עם פתילה מיוחדת עבור כל אחד מבני הבית.
• נר בדיקת חמץ - בי"ג בניסן בערב בודקים את הבית לאור הנר לוודא שלא נותר בו חמץ. הבדיקה לאור הנר דווקא כיון שבאמצעותו ניתן לראות היטב 'בחורים ובסדקים'.

בתבנית:בבלי נאמר "הרגיל בנר הווין לו בנים תלמידי חכמים", כלומר מי שרגיל בנר מצווה (חנוכה, שבת) זוכה שבניו יהיו תלמידי חכמים ומחבבין המצוות.

הנר בחסידות

כבר בדברי הפסוקים במשלי מהווה הנר משל לאור הרוחני: "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן", ואת הארת המצוות: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר".

הפסוק עצמו מחלק בין "נר מצווה ותורה אור", כשחז"ל מסבירים שהכוונה היא שאור המצוות חלש יותר לעומת אור התורה, בדומה לחילוק בין אור הנר לאור השמש, שאור הנר הוא זמני וכלה, ואילו לאור השמש יש תוקף ונצחיות גדולים יותר.

חלקי הנר

במשמעות המילה נר יש בכלליות שלושה פירושים:

• הכלי - הכלי שבו מניחים את השמן והפתילה.
• השמן והפתילה.
• הפתילה.

ההכרח בשלושת חלקי הנר

בחסידות מוסבר שהנר עצמו מורכב משלושה חלקים, שרק יחד יכולים להאיר כראוי:

• הפתילה - כלי מלא בשמן לא יכול להאיר אם אין לו פתילה להיאחז בה, וגם אם האש מצליחה להיאחז בו, היא שורפת ומכלה אותו בצורה לא מבוקרת שלא רק שאינו מועיל, אלא אף עלול להזיק.
• חומר הבעירה - בלי השמן או השעווה, האש שבפתילה תכלה במהירות ולא תוכל להאיר ולחמם לאורך זמן.
• הכלי - שמן ופתילה ללא כלי, גורמים לכך שהאש לא תדלק כראוי ובצורה מסודרת (ובנר שעווה שדולק גם ללא כלי, חלק הנר שלא נמס הוא בחינת ה'כלי').

הנר כמשל לנשמה

על יסוד הפסוק 'נר השם נשמת אדם', מובאים בחסידות מספר ביאורים על ההתאמה של חלקי הנר להארת הנשמה:

• הנר (הכלי) - הנפש הבהמית, השמן - לימוד התורה (וקיום המצוות מעשיות), פתילה - הגוף (ומצוות מעשיות), האש - אהבת השם.
• הפתילה - נפש הבהמית, האור - הביטול שבנשמה, שמן - בחינת חכמה, התבוננות באלוקות.
• שמן - היצר הרע ונפש הטבעית, פתילה - הנפש האלוקית (על ידי התבוננות), אור- האלוקות הבאה על ידי שריפת הנפש הטבעית בהתבוננות של הנפש האלוקית.
• שמן - המצוות, פתילה - התורה, אור - האלוקות.

גם כאשר יש את כל חלקי הנר בשלימות, כדי שהוא יאיר וידלק צריך את האש, ובנמשל, העלאת האש היא באמצעות הכאה בכח בנפש הבהמית, בדוגמת הוצאת הניצוץ באמצעות הכאה באבן-אש, ודליקת הנר תלויה באוויר שסביבו, שכאשר הוא זך ונקי, האור דולק כראוי.

הנר מפיק מספר גווני אור, הנובעים מהחומרים שכלים בשעת הבעירה. בנמשל הרוחני, המצוות שמקיים האדם מבלי הרגשת מציאותו העצמית, מצווה לשמה, מפיקה 'נהורא חיוורא', אור נקי ובהיר, ואילו המצוות שמקיים עם הרגשת מציאותו, מפיקה 'נהורא אוכמא', אור גס ונמוך יותר.

בקיום המצוות

על פי דיוק הלשון בפסוק נר מצווה, מבאר אדמו"ר הריי"צ שבמצווה עצמה יש את שלושת החלקים של 'נר':

• כלי - הבסיס של קיום המצוות הוא הביטול לאלוקות, בחינת הקבלת עול.
• שמן - החיות שבמצוות, מנהגים והידור מצווה.
• פתילה - קיום המצוות במעשה בפועל.

אדם שיש לו רק את החיות שבמצוות אבל חסר לו בביטול או בקיום בפועל - אין זה מאיר כלל.

אדם שמקיים את המצוות בלי חיות ותענוג ורק את המינימום הנדרש, זה מאיר אך באופן מועט.

רק קיום המצווה בשלימות, עם קבלת עול מחד, ועם חיות ותענוג מאידך - פועלת שהמצוות יאירו את האדם ובעולם.

בעולם

במובן הרחב יותר, הכלי מסמל את המציאות, השמן מסמל את המצוות שהם החומר שעל ידי הפתילה הופך לאש, והפתילה שמקשרת בין האש והשמן מקבילה לנשמה שיוצרת מהמצוות את הארת הגילוי האלוקי המאיר באדם ובמציאות.