הושענא רבה
| חגים וזמנים | ||
|---|---|---|
| מדברי תורה | שבת · פסח · שביעי של פסח · פסח שני · שבועות · ראש השנה · עשרת ימי תשובה · יום הכיפורים · ימים נוראים · סוכות · הושענא רבה · שמיני עצרת · שמחת תורה | |
| מדברי חכמים | חנוכה · פורים · יום טוב שני של גלויות · עירוב תבשילין | |
| תעניות | צום גדליה · עשרה בטבת · תענית אסתר · שבעה עשר בתמוז · תשעה באב · תענית בכורות · תענית בה"ב · ימי השובבי"ם | |
| מנהג ישראל | חמשה עשר בשבט · פורים קטן · ל"ג בעומר · חמשה עשר באב | |
| שבתות מיוחדות | שבת מברכים · שבת חזק · שבת שובה · שבת בראשית · שבת שירה · שבת שקלים · שבת זכור · שבת פרה · שבת החודש · שבת הגדול · שבת אסרו חג פסח · שבת של שמחה · שבת חזון · שבת נחמו · שבת סליחות | |
הושענא רבה הוא יום השביעי של חג הסוכות. ביום זה עורכים את כל ההושענות שאומרים בחג הסוכות, בהקפה את הבימה עם כל[1] ספרי התורה.
הושענא רבה
ע"פ תורת הקבלה, בחותם דהושענא רבה, ניכר בחסרון הצל אדם בראשו שלא יוציא שנתו, ואף על פי כן יחיה עד סוף שנה.
הטעם לכך הוא הוא מצד שאין למזל חיבור עם אור וחיות הנשמה שבגוף רק שבהעלם מאיר בו.[2]
עבודת הערבה - למעלה מטעם ודעת
העבודה דימים אלו (שופר – בראש-השנה, וערבה – בהושענא רבה) היא למעלה מטעם ודעת.
ובפרטיות: העבודה דשופר – ענינה קבלת עול מלכות שמים, שהו"ע שלמעלה מטעם ודעת. ולכן תקיעת שופר היא בקרן של בהמה דייקא, להורות שבמדריגה זו האדם משתווה לבהמה, שהוא והבהמה הם בשוה. ועבודה זו מגעת למקום שבו נאמר "אדם ובהמה תושיע הויה"– אור שלמעלה מהשתלשלות, שלגביו אדם ובהמה הם בהשוואה26.
ועד"ז העבודה דערבה – ש"אין בה לא טעם ולא ריח", דהיינו שאין בה לא הבנה ולא הרגש אלא קבלת עול בלבד. ולכן מצינו שנקראת בגמרא בשם "אחוונא"31, על שם שגדלים באחוה – כי, חילוקי המדריגות הם בעבודה שע"פ טעם ודעת, משא"כ בעבודת הקבלת-עול אין חילוקים.
ומעלה זו מודגשת דוקא בהושענא רבה – כי, בשאר ימי חג הסוכות אין הערבה ניטלת בפני עצמה, אלא יחד עם שאר הג' מינים, משא"כ הושענא רבה הוא "יום ערבה", שבו מקיימים "מנהג נביאים" לחבוט הערבה בקרקע ה' פעמים, היינו, שישנה העבודה דערבה בפני עצמה, שהיא עבודת הקבלת עול, בדוגמת העבודה דראש-השנה.[3]
מנהגים
אדמו"ר הרש"ב היה אומר משנה תורה לבדו, ותהילים היה אומר עם הקהל.[4]
מנהגנו, שבליל הושענא רבה קורין פרשת וזאת הברכה רק פעם אחת, כמו כל "משנה תורה", ואילו העברת הסדרה היא בערב שמח"ת, כשם שבכל שבוע העברת הסדרה היא בערב שבת.[5]
לא היה נהוג בליובאוויטש לברך "פתקא טבא" וכיו"ב בהושענא רבה.[6]
ביום זה נהוג להטביל חלה בדבש.[7]
זריקת אבטיחים ותפוחים
אחר אמירת תהילים בהושענא רבא - בתומכי תמימים ליובאוויטש ובבתי הכנסת, היו הנערים זורקים מעזרת נשים אבטיחים ותפוחים. [8].
כיום מנהג זה לא נהוג בבתי כנסת חב"ד. גם בעבר מנהג זה לא היה נפוץ ונמצא רק בזכרונותיו של הרב חיטריק.
הערות שוליים
- ↑ אדמו"ר הריי"צ, ספר השיחות תש"ח
- ↑ אדמו"ר האמצעי
- ↑ הרבי
- ↑ אדמו"ר הריי"צ, ספר השיחות תש"ח
- ↑ תורת מנחם
- ↑ שם.
- ↑ אדמו"ר הריי"צ, ספר השיחות תש"ח
- ↑ מזכרונות הרב יהודה חיטריק ע"ה