שיינא הורנשטיין

הרבנית שיינא הורנשטיין הייתה ביתו השלישית של אדמו"ר הריי"צ ורעייתו של הרב מנחם מענדל הורנשטיין.

תולדות חיים

נולדה בכ"א טבת תרס"ד, ליל שבת קודש פרשת שמות בשנת תרס"ד, בשעה שתים עשרה בלילה, לאביה אדמו"ר הריי"צ ולאמה הרבנית נחמה דינה.

במכתב של כ"ק אדמו"ר הרש"ב המבשר על לידתה של נכדתו^[2] כותב "ונקרא שמה בישראל שיינא תחי'". וכך נקבע שמה בכתב - שיינא מלא בשני יודי"ן.

הרבנית שיינא נודעה בכשרונות נעלים ביותר, וכפי שכתב לה אביה כ"ק אדמו"ר הריי"צ באחד ממכתביו^[3]: "הסבא (אינני יכול לכתבו עליו כפי שנהוג בדרך כלל לרשום על אלו שאינם חיים בגופם בעולם הזה, הוא חי בליבי ובמחשבתי, זהו הדבר היחיד שיכול להחזיק אותי בחיים, במכתבים גלויים מוכרחני לכתוב כמקובל, אבל האמת היא שהוא חי, הנה אני רואה אותו במחשבתי, והוא) אמר, שתהיי בריאה עם שנים מוצלחות, שיש לך חושים עדינים. "חושים עדינים" הוא תואר נכבד ביותר, ובייחוד כשהוא בא מאישיות מזהירה שכזו", הרבנית זכתה בייחוס ובכבוד השמור למועטים בלבד, שכן היא צאצאית ישירה לכל הנשיאים (מלבד גיסה - הרבי) (דור השביעי): אביה אדמו"ר הריי"צ (דור שישי), סבא אדמו"ר הרש"ב (דור חמישי), סבא רבא אדמו"ר המהר"ש (דור דביעי), סב סבא אדמו"ר הצמח צדק (דור שלישי), היא חימש של אדמו"ר האמצעי (דור שני) ונינת שני ניניו (רבי ישראל נח והרבנית רבקה) של אדמו"ר הזקן (דור ראשון).

ילדותה

באחת ההתוועדויות סיפר הרבי על ילדותה: "פעם אחת אמר כ"ק אדמו"ר הרש"ב לנכדתו שיינדל - שהייתה אז ילדה קטנה - שביום השבת-קודש עליה לעשות הכל לכבוד שבת, לאכול לכבוד שבת, לטייל לכבוד שבת, וכדומה. "השיבה שיינדל: על הכל אני מסכימה, אבל דבר אחד אינני מבינה, איך אפשר לישון לכבוד שבת, כיצד אפשר לכוון הכל תוך כדי שינה?...

סיפור נוסף סיפר הרבי: "בשנות ילדותה, כאשר שיינדל הייתה בוכה כדרך הילדות, היו נותנים לה דבר מה להרגיעה. כשהייתה נרגעת הייתה אומרת: "דעו לכם שאינני מפסיקה לבכות, אני בסך הכל עושה הפסקה..." וסיים אז הרבי: אנו לא מפסיקים להתוועד, אנו בסך הכל עושים הפסקה עד להתוועדות הבאה...

ובמקום אחר מסופר^[4], שכאשר אביה אדמו"ר הריי"צ שכר עבורה ועבור אחיותיה מלמד, נמנע אותו מלמד מלספר להן סיפורים "תמוהים", ואדמו"ר הרש"ב הורה לפטר את המלמד מייד. את הסיבה לכך הסביר אדמו"ר הרש"ב: "צריך להתחיל דוקא עם אמונה וקבלת-עול ולא עם שכל; גם הענינים המובנים בשכל צריך לעשותם עם קבלת-עול. וכך הוא גם ענין החינוך: צריך לספר לילדים ענינים של מופתים, שהם למעלה מהשכל, וזה נוטע בם אמונה. והטענות שאין זה סדר, ולאיזה צורך צריך להתחיל עם ענינים המבהילים את הרעיון והדומה - באים מהיצר-הרע, המלך זקן וכסיל".

חתונתה

בי"ח אייר תרצ"ב התקיימו קישורי התנאים שלה עם בן דודה הרב מנחם מענדל הורנשטיין. אימו, מרת חיה מושקא, הייתה בתו של כ"ק אדמו"ר מהר"ש.

ביום קישורי התנאים אמר כ"ק אדמו"ר הריי"צ מאמר חסידות ד"ה "שיר המעלות לדוד הנה מה טוב ומה נעים".

ביום י' סיון תרצ"ב התקיימה חתונתם בעיר לנדוואראוו שבפולין. ממכתב אדמו"ר הריי"צ עולה כי מקום החתונה נקבע דווקא למקום זה: "ומפני ההגבלות עכשיו בהנוגע לגבולין ותעודות, הגבלנו את מקום החתונה על אם הדרך בהתחנה לאדראווא במדינת פולין". באחת מסעודות 'השבע ברכות' הרב חיים עוזר רקד עם אדמו"ר הריי"צ במשך זמן.

באגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ישנם מספר מכתבים אליה ולחתנה, וגם הינם מוזכרים מספר פעמים באגרות אחרות (ראה לדוגמה אגרת תרכא שכתב הרבי הריי"צ להרבי: "מצורף לזה הנני שולח לך העתק מכ' לפרעסיץ, ותראנו גם לגיסך חתני היקר שי'". וראה גם אגרת תשנ ("חתני רמ"מ שי' הכהן סיפר לי בשם חתני הרב רמ"מ שי'..."), תרלז, ועוד).

במלחמת העולם השנייה

כשיצא הרבי הריי"צ מפולין בעת מלחמת העולם השנייה לא יצאו חתנו ובתו עימו, משום שחתנו לא רצה להשאיר את אביו שלא היה בקו הבריאות באותה עת, לבדו (ונלב"ע זמן מה לאחר מכן). ולאחר מכן עלתה בעיה אחרת שאישור יציאה לא ניתן לאזרחי פולין, והוא היה אזרח פולין. עם זאת, עוד בהיות הרבי הריי"צ בריגא, פעלה שתדלנותו שארה"ב הסכימה לתת גם לרמ"מ הורנשטיין ולרבנית שיינא אשרות כניסה לתחומה, אך אלה לא ניתנו בפועל.

כשהגיע אדמו"ר הריי"צ לאמריקה השתדל לשלוח להם את הויזה, והם קיבלוה בנאפולי, איטליה, משם חשבו לנסוע לאמריקה. אך באותה תקופה פסקו הספינות לצאת מאיטליה לארה"ב.

הרבי הריי"צ החל להשתדל להשיג להם ויזה למדינה אחרת דרכה יוכלו לצאת, אך הדבר עלה בתוהו, והם נשארו בעמק הבכא הנאצי (תקציר מפרשה זו מופיעה באגרות קודש אדמו"ר הריי"צ בהערה לאגרת ד'שנו).

מותה על קידוש השם

שמה בתחתית המציבה

בשלב מסויים הגיעו ידיעות לרבי על מותם על קידוש השם בטרבלינקה.

כדי שלא לצער את כ"ק אדמו"ר הריי"צ לא גילו לו את העניין, כפי שכתב הרבי באגרת מכ"ז מנחם אב תש"ט (אגרות קודש חלק ג' ע' קעג): "הנני ממשיך בחקו"ד על דרך הנ"ל ולעת עתה אם לא אכתוב לו אחרת נא לסדר שינהגו כל סדרי היאר צייט בימים הנ"ל אבל מבלי לפרסם אודות זה כיון שבבית כ"ק מו"ח הרבי אינם יודעים על דרך זה אם יגלה את הנ"ל ללנדא (הכונה לרה"ח ר' פינחס לנדא, גיסו של רמ"מ הורנשטיין - רעייתו מרת רחל הייתה אחותו של הרמ"מ הורנשטיין) נא להוסיף שלא יזכירו על דרך זה במכתביהם לכאן מטעם הנ"ל".

כאשר הרבנית חיה מושקא העידה בבית המשפט במשפט הספרים, היא אמרה שאחותה שיינא נלקחה לפולין ושם במחנה נהרגה.

סיפור גורלם

רק בכ"ה חשוון תשי"א פירסם הרבי (בהקדמה לקונטרס מאמרים של הרבי הריי"צ שיצא אז לאור) את מה שעלה בגורלם: "קונטרס זה מוקדש הוא לזכות בתו הצעירה של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ הכ"מ גיסתי הרבנית מרת שיינא ולזכות חתנו גיסי הרב מנחם מענדל הכהן בן הרבנית מרת חי' מושקא (בת כ"ק אדמו"ר מהר"ש זצוקללה"ה נבג"מ).

- עד היום אין עוד ידיעות ברורות למדי אודותם - מלבד הבא להלן - ולכן באים שמותיהם כנ"ל, בלי תוספת נוסח ברכת כו' אח"ז - ונתעכבה ההדפסה כל זמן זה מפני צערם של אלו מבני המשפחה שלא ידעו אודות הבא להלן עד עתה.

... על פי מכתבו של מר מרדכי אונררד שיחי', שהי' במחנה טרעבלינקע, נמצא שם - בשנת תש"ב - ב"באראק" אחד עם גיסי הרב מנחם מנדל הכהן. והוא סיפר לו אשר בבאראק שני שם נמצאים אמו - הרבנית מרת חי' מושקא - ורעיתו - הרבנית מרת שיינא. ט"ו אלול תש"ב הביא ה"קאפא" להרמ"מ פתקא מרעיתו אשר ביום יד' אלול נלקחה אמו להובילה להכבשונות. ג' תשרי תש"ג בא הקאפא וסיפר להם, אשר ביום שני דראש השנה תש"ג הובילו את רעיתו להכבשונות.

כ"ה חשון תש"ג כשחזר מר מרדכי שי' מעבודתו לא מצא את הרב הרמ"מ בבאראק. ואלו שעבדו עמו ספרו לו, אשר לקחוהו ממקום העבודה, עם עוד קבוצת יהודים, על מנת להובילם לכבשונות".

ביום ב' של ראש השנה נהג הרבי לומר קדיש לעילוי נשמתה.

הנצחת שמה על מצבת הרבנית חיה מושקא

בעת הסתלקות הרבנית חיה מושקא, הוסיף הרבי על נוסח המצבה שהוכנס אליו להגהה: "ולז"נ אחותה הרבנית הצדקנית מרת שיינא", והנציח בזאת את זכרה על מצבת אחותה.

לאחר הסתלקות הרבנית חיה מושקא, סיפר בקשר לכך המשמש בקודש הרב חס"ד הלברשטם, שהרבנית קיבלה מהרבנית שיינא טבעת יהלומים כמתנה, באמרה לה "הטבעת הזאת תביא לך מזל", ואכן הרבנית הקפידה לענוד טבעת זו בכל פעם שיצאה לסידור כל עניין שהוא. יום אחד (י"ד מנחם אב תשל"ח) עזבה הרבנית את ביתה ללא הטבעת ומיד שבה הביתה כשהיא אומרת "לאמיר נעמען מיין שוועסטערס רינגל איך גיי ניט ארויס פון שטוב אן דעם" (= בא ניקח את טבעתה של אחותי, איני יוצאת מביתי בלעדיו).

גם על מצבת אחותה חנה גוראריה נכתב נוסח דומה בתחתית המצבה.