מסכת ערכין

מסכת ערכין היא המסכת החמישית בסדר קדשים שבמשנה. המסכת עוסקת בדיני נדרים והקדשות לבדק הבית. דיני נדרים נדונים גם במסכתות נוספות בסדר קדשים, אלא שמסכת ערכין מתמקדת בשני סוגים מיוחדים של נדרי הקדש - נדר לתרום להקדש ממון בשווי ערכו של אדם, והקדש "שדה אחוזה" (קרקע בארץ ישראל שהגיעה לאדם בירושה מהחלוקה המקורית של הארץ בימי יהושע בן נון). בנוסף, עוסקת המסכת ב"נדרי חרמין", ובנדרים נוספים.

המגיד ממעזריטש

המגיד ממעזריטש אמר, כי השגתו של רבי זושא מאניפולי במסכת ערכין, היא מצד הנשמה, וכמאמר רבי מאיר "נשמת אדם תלמדנו"^[1].

אדמו"ר הזקן

אצל אדמו"ר הזקן היה מנהג בתקופה מסויימת שכל מי שרצה להתקרב אליו היה צריך לשאלו שאלה בנגלה^[^{דרוש מקור]}. מסופר אודות החסיד רבי הלל מפאריטש, שבתחילת דרכו, היה עובר עיירה אחר עיירה בה אדמו"ר הזקן היה עובר בדרך נידודיו. אולם בכל עיירה אליה הגיע, אדמו"ר הזקן כבר הקדימו ויצא את העיר. ומשום כך מעולם לא פגשו פנים מול פנים. באחת הפעמים החליט רבי הלל להתחכם והגיע לעיירה מתוכננת, טרם בואו של אדמו"ר הזקן, והתחבא תחת לשולחן שבו היה צפוי לדרוש בחסידות, תוך שבאמתחתו הכין שאלה חמורה שיבקש לתרץ במסכת ערכין. כאשר אדמו"ר הזקן נכנס, שמע אותו אומר בניגונו הקדוש "האברך שיש לו שאלה במסכת ערכין, שיעריך את עצמו תחילה, ורק אחר כך יבוא וישאל". כששמע זאת רבי הלל התעלף על מקומו תחת השולחן, וקם רק לאחר שאדמו"ר הזקן סיים את דרשתו העמוקה בחסידות ואף כבר יצא את העיר.

הרבי מבאר את המעשה בכך שמסכת ערכין מוכיחה כי ערכו האמיתי של כל יהודי אינו נמדד לפי העבודה הנראית לעין, וראיה מכך שערכו של כל יהודי באותו גיל שווה הוא מבלי הבדל במידת עבודת ה' שלו^[2].

ביאורי הרבי

במסכת^[3] מבואר בין השאר חיוב תוכחה: מנין לרואה בחבירו דבר מגונה שחייב להוכיחו שנאמר הוכח תוכיח. הרבי^[4] חוקר אם מדובר במצווה חדשה, או שזו היא חיוב נוסף בכל המצוות, שכשם שעליו לקיים את המצווה, כך עליו להוכיח את השני כשאינו מקיים את המצווה.