שמעון נתן נטע בידרמן

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האדמו"ר בישיבת חח"ל צפת מעמד סיום הרמב"ם תשס"ט

האדמו"ר רבי שמעון נתן נטע מלעלובהיה האדמו"ר מלעלוב[1].

תולדות חיים

נולד לאביו רבי משה מרדכי בידרמן מלעלוב, שהיה ידידו ומעריצו של הרבי.

למד בצעירותו בישיבת תומכי תמימים בתל אביב, אצל הרב רפאל כהן.

לאחר פטירת אביו בשנת תשמ"ז נתמנה לאדמו"ר מלעלוב קארלין יחד עם אחיו הבכור האדמו"ר רבי אברהם שלמה בידרמן שנתמנה לאדמו"ר מלעלוב.

את בית מדרשו פתח בעיר בני ברק.

נפטר בשנת תש"ע, לאחר שלקה בלבו ביום הכפורים לאחר תפילת ערבית.

אצל הרבי

בשנת תשמ"ה ביקר יחד עם אחיו אצל הרבי, ודיברו שעה ארוכה בענינים שונים, ובין השאר בדרכה של חסידות לעלוב שהיא יראה ותורה, וגם בעניני קדושת המקומות הקדושים: הכותל המערבי, ירושלים, חברון, צפת. לאחר מכן ביקשו שניהם להשאר עם הרבי ביחידות. כעבור שעה לערך יצאו שניהם, והרבי ליוום עד פתח חדרו[2].

במשך כחמש עשרה שנה התגורר בשכונת קראון הייטס, מדי שבת מברכים היה מקפיד לומר תהלים אצל הרבי. היה משתתף בקביעות בהתוועדויות. הרבי חיבב אותו מאוד. בזמני קושי ומחסור דאג הרבי למחסורו.

כאשר התגורר עדיין בשכונת קראון-הייטס[3] הגיע להתפלל תפילת מנחה של שבת ב-770. בעת קריאת התורה לאחר שעלו הכהן והלוי, הזמין הגבאי את הרבי מליובאויטש לעלות לתורה בנוסח "יעמוד מורנו ורבנו". להפתעת הכל - באותה שבת לא ניגש הרבי אל הבימה וסימן באצבעו אל רבי שמעון שייגש הוא אל התורה, כשהוא אינו מותיר בפניו ברירה אחרת[4]. יש המסמיכים מעשה זה להסמכתו על ידי הרבי לאדמו"רות.

רבי שמעון נתן נטע היה משתתף בקביעות באירועי חב"ד[5] שונים[6], בין השאר בחגיגות סיום מחזור לימוד הרמב"ם.[7]

כאשר שהה אחיו רבי דוד צבי שלמה[8] בבית הרפואה, היה נוהג לשמוע קלטות מהרבי. פעם כאשר בא רבי שמעון לבקרו, שמע אחת מהקלטות בהם אומר הרבי כי "משיח כבר כאן, וצריך רק לחכות לבואו". אמר אחד מהנוכחים כמתגונן: הוא לא מתכון לעצמו רק לעניין. אמר רבי שמעון: הוא כן מתכוון לעצמו, הלוואי, רק שלא יפריעו לו...

ראו גם

משפחתו

קישורים חיצונים

הערות שוליים

  1. שלוש שנים לאחר פטירת אביו כיהן כאדמו"ר מקרלין לעלוב
  2. התוועדויות תשמ"ה חלק א' עמ' 675-693.
  3. הוא היה אז אברך כבן 45.
  4. שטורעם נט
  5. חב"ד אינפו
  6. שטורעם נט
  7. נט
  8. נפטר תשנ"ב.