לא תהיה משכלה תשי"ב
לא תהיה משכלה הוא שמו (דיבור המתחיל) של המאמר חסידות אותו אמר הרבי בהתוועדות שבת מברכים חודש אדר תשי"ב. הנחה מהמאמר נכתבה על ידי החסידים וחלק ממנה הוגה על ידי הרבי ויצא לאור בליקוט לרגל שבת משפטים תשל"ט.
חלקו הראשון של המאמר עוסק בשרשן של המצוות באלקות ומידת החשיבות שלהן בעיני הקב"ה, במאמר מבואר כי על אף שהפסוק אומר "אם צדקת מה תתן לו ואם רבו פשעך מה תעשה לו" שאין בקיום המצוות והפכן משמעות כלפי עצמות ומהות בנוגע לכללות המצוות שעניינן הפיכת החושך לאור הרי זה נוגע בעצמות ומהות ולכן כתוצאה מכך יבורך האדם מצד הקב"ה עצמו כפי שהוא למעלה משם הוי"ה ודרגת משה רבינו. בחלקו השני של המאמר מתרגם הרבי את הברכות (ציווים) "לא תהיה משכלה ועקרה ואת מספר ימיך אמלא". משכלה ועקרה הם עניינים שונים המונעים מהאדם הולדת מידות אהבה ויראה בנפשו. ומלבד זאת תפקידו של האדם להיות עסוק אך ורק במילוי שליחותו ואילו חסר לו בזה מחסיר הוא מימיו. ועל ידי התשובה תתקיים בו הכתוב "את מספר ימיך אמלא".
תוכן המאמר ואופיו וצורת אמירתו פעלו רושם עז על המשתתפים במעמד אמירתו, בעת אמירת חלקו השני של המאמר התרגש הרבי מאוד ובכה בכי ממושך, ומתוך התאפקות המשיך את אמירתו. בשל כך זוכה מאמר זה לפרסום רב בין החסידים והתמימים.
