ש
| האות ש | |||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 | |||||||||||||||||||||||||||||
| אותיות האל"ף בי"ת | |||||||||||||||||||||||||||||
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ||||||||||||||||||||||||
| ז | ח | ט | י | כ | ל | ||||||||||||||||||||||||
| מ | נ | ס | ע | פ | צ | ||||||||||||||||||||||||
| ק | ר | ש | ת | ||||||||||||||||||||||||||
| אותיות סופיות | |||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||
| נוטריקון - חילופי אותיות | |
|---|---|
| אתב"ש · אלב"מ · אכב"י · רל"א שערים · גימטריא · כתב מזוזה | |
| סוגי אותיות | |
| אתוון רברבין · אתוון זעירין · תגים המחשבה · הדיבור · החקיקה · הכתיבה רשימו · אש שחורה · אש לבנה | |
האות ש היא האות ה21 מאותיות לשון הקודש.
צורתה
כתב אדמו"ר הזקן[1]: ש: ב' ראשיה הראשונים יהיו כעין יו"ד שפניה למעלה מטעם שנתבאר למעלה, וראשה הג' כעין ז', ולפי קבלת האר"י ז"ל כל השיני"ן שבתפילין יהיו ג' קוין כג' ווי"ן ישרות.
וצריך לדבק ראש האמצעי לצד שמאל למטה ולא יהא מושב רחב למטה, אלא חד לצד שמאל לכתחלה, ואז יהיו כל הג' ראשים עומדים למטה על רגל אחת כמו הקו"ף והרי"ש:
ענינה
האות ש' מרמזת על נה"י של זעיר אנפין העולים לדרגת חב"ד בשבת קודש בעת עליית העולמות[2].
הש ציורה ג' יודין וכ למטה מהם והיודין בתוכה, והם רמז לשלשה אבות ראשונים והכסא הרומזת בכ למטה מהם והיא רמז למלכות בית דוד, והיא כללות הבנין והיא המרכבה, כי האבות הם הם המרכבה העליונה והרגל הרביעי הוא דוד שהמלכות שלו וכבר כתבתי לך כי הכ רמז למלכות.
והאות בעצמה מורה בנצח עליון שהוא הבינה א-להי המרכבה למעלה מן הבנין ועיקר הענין, ואינה בכלל מנין הז'.
וכן היא רמז לד' מחנות שכינה, וכן לד' יסודות למטה וכן ארבע יסודות עליוני עליונות, והם אותיות אמ"ש, והם מים מימין אש משמאל ואויר בנתיים ועפר למטה, ועל זה ארז"ל הכל היה מן העפר וכו' ואפי' גלגל חמה וה ש רמז לזה בצורתה וציורה וג' יודין אשר בש רמז לשלש רוחניות והכ רמז לעולם הבנין כלו שמקבל כל מה שלמעלה כי הי אשר בצד ימין נותנת כח בשורת הימין והי אשר בצד שמאל נותנת כח בשורת השמאל והי האמצעית בקו האמצעי והבן זה.
והש של ד' יודין היא חסדים גדולים רחמים מרובים.[3].