ישראל צבי הבר
הרב ישראל צבי הלוי הבר נולד בעיר לודז'- פולין. אביו הרב חיים אליעזר הלוי הבר ע"ה, היה מחסידי פולין, והתקרב לחסידות חב"ד על-ידי אחיו הגדול, הרב יעקב העבער, שהתגורר ברוסיה במשך תקופה ארוכה של למעלה מעשרים שנה, שם התוודע לאורו הגדול של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע.
הרב הבר, כיהן במשך מספר שנים כשליח הרבי ברומניה, ובתקופות אחרות כמשפיע קהילת חב"ד בתל אביב, ומשפיע בשיכונים בכפר חב"ד.
ביום רביעי ט"ו כסלו תשס"ז, נפטר ומנוחתו כבוד בהר הזיתים בירושלים.
תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב - תמחוק את כתבת השקר נגד ברסלב
שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.
כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).
הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.
ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.
לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.
קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.
זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.
שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.
בארץ הקודש
בחנוכה תרצ"ה עלה אביו לארץ הקודש על מנת להשתקע, ובערב יום כיפור תרצ"ו הצטרפה אליו משפחתו. מכיוון שבישיבת תורת אמת ירושלים לא למדו אז בחורים צעירים, ולכן במשך כשנתיים וחצי למד הרב הבר בישיבת "תורה ויראה" השייכת לזרם הקנאי הירושלמי.
בחודש אייר תרח"צ עבר ללמוד בתורת-אמת, שם כיהן כבר המשפיע הידוע החסיד הרב אלטר שימחוביץ. בשבועות תש"א (היה זה כבר לאחר פטירתו של הרב שימחוביץ'), הגיע לירושלים המשפיע המפורסם הרב חיים שאול ברוק והתוועד שם, ובעקבות כך החליט הרב הבר לעבור ללמוד בישיבת אחי תמימים תל אביב שם למד עד חתונתו.
בשנים הראשונות בארץ, ידעה משפחתו תקופות של דוחק ומחסור. האב שניסה להתפרנס ממכירת "תרנגולות סוכר" (ממתקים של הימים ההם) - ביקש את ברכתו של הצדיק מהוסיאטין, ומאז ראה ברכה בעמלו, וזכה לפרנס את משפחתו ברווח ולחתן את ילדיו בכבוד.
הקשר עם אדמו"ר הריי"צ
הרב הבר לא ראה את הרבי הריי"צ, אך זכה לקבל ממנו כמה מכתבים עוד בהיותו בחור. בשנת תש"ד, נשא את - תבחלט"א - רעייתו ציפורה הבר בתו של המשפיע החסיד הרב מאיר בליז'ינסקי ע"ה, בברכת והסכמת הרבי הריי"צ.
במכתב אליו הוסיף הרבי הריי"צ הוראה שילמד שחיטה ובדיקה - הוראה שמיימית שפשרה הובן רק לאחר שנים ארוכות, כאשר העיסוק בשחיטה היוה את העילה לשליחותו לרומניה.
לקראת ראש השנה תש"י קיבל מכתב ברכה מהרבי הריי"צ לשנה טובה, בחתימת יד קודשו עם ה"יוד" האשורית הידועה.
הקשר עם כ"ק אדמו"ר שליט"א
בשנת תשי"א, לאחר שהרבי שליט"א קיבל את הנשיאות, כתב הרב הבר לרבי מכתב ארוך בן שבעה עמודים, בו פירט את קורות חייו ושייכותו לרבי הריי"צ, ושאל על אופן עיסוקו בפרנסה. מכתב המענה המפורט שקיבל מהרבי, נטע בו רגש התקשרות עז לרבי, וחקק בו את ההכרה כי אצל הרבי רק האמת תופסת מקום, בלי כל נטיות לימין או לשמאל.
באותם שנים עבד בבית-חרושת לאריגה בתל אביב. הוא סבל מיחסם של עובדים לא-דתיים לאורח חייו, ובשלב מסויים כתב על כך לרבי. במכתב המענה כתב לו הרבי, כי הללו "אינם חסרים אלא מעורר שיגלה בפניהם את הנקודה פנימית שלהם, וע"י הרוח חיים נעשה מניצוץ זה אבוקה גדולה שתאיר את הגוף ונפש הבהמית שלהם, ואחרי זה גם ביתם וסביבתם, וכיון שפרנסתו הגשמית באה לו, עכ"פ בחלקה הגדול, בבית החרושת זה, הנה קרוב לאמר שגם פרנסתו ברוחניות מקומה שם". בעקבות כך, החל להתחבר עם העובדים ולהשפיע עליהם בעניני תורה ומצוות.
גם את רעייתו עודד הרבי לעסוק בעניני ארגון נשי ובנות חב"ד, והגדיר אותה כאחת "מראשי המתעסקות" בזה. בשלב מסויים חש הרב הבר כי ההעדרות הממושכת של רעייתו מהבית פוגעת בהתמסרותה לענייני הבית. מבלי שכתב על כך לרבי, הופתע לקבל מכתב ובו נאמר "לפלא שאין האנשים עוזרים להנשים בעבודתן בקדש בארגון נשי ובנות חב"ד".
הפעם הראשונה אצל הרבי
לתשרי תשכ"ו נסע בפעם הראשונה לרבי, ונכנס ל'יחידות' פעמיים, עם בואו ולפני נסיעתו. ב'יחידות' קיבל הוראות רבות ומפורטות בעניניו האישיים. לדוגמא, הוא כתב בפתק שאם הרבי יקרב אותו זה יהיה טובת רבים כי הרבה מהשכונה בת"א ועוד יודעים שנסע לרבי. הרבי הגיב על כך בחומרה: מה שאתם אומרים שזה יהיה טובת רבים - מספיק לי טובתכם אתם.
בהתוועדות חג הסוכות - שנערכה בחצר השאלאש - לאחר שהרבי כיבד את הזוכה בגורל לומר לחיים, המשיך ואמר "און דער לאדז'ער תמים" [= והתמים מלודז'. הכוונה: שגם הוא יאמר לחיים.
באותו ביקור, שאל את הרבי ביחידות האם לקבל הצעות ליסוע לחו"ל כדי לעבוד שם בשחיטה, מפאת חובות גדולים שהציקו לו באותה תקופה. הרבי ענה, שמכיוון שמדובר ביציאה מארץ הקודש, הדבר דורש שאלת רב. הרבי הוסיף, כי מכיוון שבשעה שישאל את הרב כבר יידע מסתמא לאן בכוונתו לנסוע, ויתכן שזה מקום שניתן לעשות בו לחיזוק היהדות - עליו לציין עובדה זו בפני הרב "וזה יכול להיות סיוע להיתר".
כשחזר ארצה, פנה לרב אפרתי שעסק בזה, והוא אמר שראשית עליו ללמוד גם שחיטת גסות, כדי שיוכל לקבל עבודה בחו"ל. לאחר שלמד ועשה "שימוש", בערך בסיום שנת תשל"ב, הגיעה הצעה שיסע לרומניה לעבוד שם בשחיטה. הוא פנה לרב יודאסין, מרבני חב"ד בתל-אביב באותם ימים, ושטח בפניו את העניין. הרב יודאסין הרהר מעט, ואחר כך שאל האם בנוסף לעבודה יוכל לנצל את ההזדמנות לעזור בהפצת היהדות באותה מדינה. הרב הבר ענה בחיוב, הוא שוב שקל את העניין - והתיר לו לנסוע. רק לאחר מכן סיפר הרב הבר לרב יודאסין את מענה הרבי אליו ביחידות.
בשליחות ברומניה
הרב הבר נסע לרומניה, שם קיבל חוזה לשנה ושהה בעיר הבירה בוקרשט כל שנת תשל"ג. בתשרי תשל"ד פרצה מלחמת יום כיפור. רעייתו שהתה אז בארץ ישראל, והוא כמובן דאג לה ביותר. הוא החליט לחזור לאה"ק ולפני כן לשהות בחג הסוכות אצל הרבי. הוא קנה איפוא כרטיס טיסה רומניה-ניו יורק-אה"ק. הוא לא ידע אז את מה שהתברר לו מאוחר יותר: הרב רוזן, הרב הראשי לרומניה, שעמד בקשרים רצופים עם הרבי במשך כל השנים - כבר הודיע לרבי שהוא מעוניין שישהה ברומניה שנה נוספת.
כשהגיע לרבי, הצליח להבין מרמזים שונים כי הרבי מצפה שישאר שנה נוספת ברומניה. הוא הכניס לרבי פתק בו פירט את הקושיים שבצעד כזה (בין השאר, החשש שע"י כך יבוטלו זכויות הפנסיה שלו ממקום עבודתו ברמת גן). ביום שני לאחר שמחת תורה נכנס ליחידות, ובידו גם העתק מהפתק בנוגע לנסיעה לרומניה. הרבי ביקש ממנו את הפתק. ואז אמר לו בפירוש: "מה שרציתי שתישאר שם עוד שנה, ובזה לא תפסיד את זכויות הפנסיה ברמת-גן ע"י כך שתשלם להם במקום זה". לגבי השאלה כיצד להודיע על כך לרב רוזן, אמר הרבי "מ'קען דאס מאכן אין טלפון" [= אפשר לעשות זאת בטלפון].
הרב הבר שאל מכיוון ואשתו נמצאת לבד כל זמן המלחמה ומחכה לו, האם יוכל לנסוע קודם לבקרה באה"ק, והרבי הרשה. אחר כך שאל, אולי אפשר שמישהו אחר יסע במקומו לרומניה, והרבי ענה במילים מדהימות: "איר מיט אייער ציור דארפט זיין נאך א יאר אין רומניה"! [= אתה עם ה"ציור" שלך צריך להיות עוד שנה ברומניה]. אגב: בעקבות דברי הרבי הללו, הקפיד בחזרתו לרומניה ללכת ברחובות הראשיים - למרות שלפני כן השתדל לשמור שם על פרופיל נמוך ככל האפשר - כי הבין שחלק משליחותו היא עצם נוכחותו של יהודי עם הדרת פנים זקן ו"ציור" של תומכי-תמימים במקום זה.
הוא חזר לרומניה, ומשם נסע לאה"ק לבקר את אשתו.
במהלך שנת תשל"ד התגורר בקלויזנבורג - קלוז' בשמה הרומני - ובסיומה חזר לאה"ק. בשנת תשמ"א, פנה אליו הרב בנימין אליהו גורודצקי, בהצעה לנסוע עוד פעם לרומניה לעסוק בשחיטה ובהפצת היהדות. מאוחר יותר נודע לו שהדבר הגיע בהוראה מפורשת "מהרבי.
באותה נסיעה, כבר נסע לרומניה יחד עם רעייתו, ושהה שם מתחילת שנת תשמ"א עד חג הפסח של שנת תשמ"ח - למעלה משבע שנים רצופות. העילה הרשמית הייתה עיסוקו כשוחט של הקהילה, כשאת החוזה הוא מחדש מידי שנה בשנה בהתאם להוראת הרבי. במשך שהותו שם עסק בהפצת היהדות, לא רק בבוקרשט הבירה, אלא גם בכל ערי רומניה.
באותו זמן, שלט ברומניה הרודן הקומוניסטי צ'אושסקו ימ"ש.
בתקופה הראשונה להגיעו לרומניה, עקבו אחריו כצל לכל מקום ומקום. רק לאחר תקופה ארוכה שראו שאין בפעילותו שום דבר חשוד מבחינתם, הרפו ממנו קצת. בכל שבת חזר שיחה בבית הכנסת, וגם מפרסם בעיתון היהודי שיחה של הרבי בלשון קלה. כל מילה עברה על ידם בדיקה בשבע עינים, אך הרב הבר נזהר עד הקצה האחרון לא לומר או לכתוב שום דבר שיכול להתפרש באיזה אופן כדיבור נגד השלטון, ועמד במשימה בהצלחה.
חוץ מסידור ענייניה הרוחניים של הקהילה, הוא עסק גם בהפצת החסידות ותקנותיו הקדושות של הרבי - הוא ערך "סיומי הרמב"ם" מרכזיים, התוועדויות ביומי דפגרא כמו י"ט כסלו, י' שבט, י"א ניסן, כאשר כל זה נעשה בצורה הגלויה ביותר ובכל ה"שטורעם". קשריו הרצופים של הרב רוזן עם הרבי, הקלו על עבודתו.
הדפסת התניא ברומניה
אחת מפעולותיו החשובות ביותר ברומניה הייתה הדפסת התניא. את ההוראה על כך קיבל מהרבי בחורף שנת תשד"מ, והוא פנה לרב רוזן, שעליו הייתה מוטלת האחריות לבקש את אישור השלטונות לעניין.
הרב רוזן הגיב, כי מאז תחילת השלטון הקומוניסטי לא הודפס אף ספר יהדות ברומניה, ואין לו שום סיבה לדרוש את הדפסת התניא עבור יהודי רומניה, שבקושי יודעים לקרוא. האפשרות היחידה, סיכם, היא לומר שהרבי מליובאוויטש - אותו הכירו היטב בגוש המזרחי - ציוה להדפיס את ספר התניא בכל מקום בעולם שיש בו יהודים, ולכן הינו מבקש שתינתן האפשרות להדפיס את הספר גם במדינת רומניה.
בימים ההם, הופיעה באחד העיתונים המרכזיים ברומניה כתבת נאצה ארסית נגד הרב רוזן, בטענות מטענות שונות. לרב רוזן היה ברור, שלא מדובר בגחמה פרטית של עיתונאי, שהרי ברומניה לא היה מושג של עיתונות חופשית וכל התקשורת היתה משועבדת ל"מפלגה" ולעומד בראשה, ואם כן, אין זה אלא רמז עבה היישר מהחלונות הגבוהים, שמשהו אירע והוא נמצא על הכוונת.
הדבר עורר גל מחאות ממנהיגים יהודיים בעולם, אך הרב רוזן היה אחוז עדיין פחד ובהלה, וביקש מהרב הבר לפנות לרבי שישגר גם הוא מברק מחאה לצ'אושסקו. תשובת הרבי הייתה שזכות הדפסת התניא תעמוד לו. היה זה בפורים תשד"מ.
בסופו של דבר, נלחצו הרומנים מגל המחאות העולמי, והחליטו לעשות מחוה שתפיס את דעתו של הרב רוזן ויוכלו להציגה כ"צעד של רצון טוב" מצידם. היה זה לא פחות ולא יותר - האישור להדפיס את התניא. הרב רוזן קיבל את האישור מצ'אושסקו - בי"א ניסן תשד"מ.
למרות זאת רק באמצע הקיץ הושגו כל האישורים הדרושים, והיה אפשר לפנות להדפסה. לאחר עוד עיקובים ההדפסה נגמרה בשעה טובה בח"י אלול.
ממש בערב ראש השנה היה אמור אחד מבני הקהילה היהודית לנסוע לניו-יורק. הוא ניצל את ההזדמנות לשלוח איתו כמה עותקים של ספר התניא הטרי לרבי.
חזרה לארץ הקודש
בשנת תשמ"ח כתב הרב הבר לרבי שיש במקום כבר כמה שוחטים, ולאור זאת האם כבר הגיע הזמן שיעזוב את רומניה. הרבי אישר שיסע מרומניה, אך לא ענה לאן. בתשרי תשמ"ט, בעת חלוקת דולרים, פנה אליו הרבי ושאלו: "היכן אתה - כאן או בארץ ישראל"? והוא הבין שעליו לבחור בין שתי ברירות אלה. מאוחר יותר ענה לו הרבי לנסוע מיד לאה"ק.
כאשר חשבו איפה לקבוע את מקום דירתם, כתב הרבי "לעשות כרצון זוגתו תי'", ובהתאם לזה קבעו את דירתם בכפר חב"ד, שם שימש כמשפיע בשיכונים החדשים.
בשנים האחרונות חלה ר' ישראל, אך למרות זאת לא נתן למשפחתו לחוש בזה, והשרה מסביבו אווירה של שמחה חסידית. וניצל את זמנו ללימוד התורה ואמירת תהלים.
פטירתו
ביום רביעי ט"ו כסלו תשס"ז נפטר, בהלוויתו שיצאה מביתו לעבר הר הזיתים, השתתפו המוני תושבי כפר חב"ד.
על מצבתו נכתב דער לודז'ר תמים כפי שכינהו הרבי.
משפחתו
- זוגתו מרת צפורה הבר.
- בניו:
- הרב אברהם אלטר הבר מנחלת הר חב"ד.
- הרב שמואל הבר מקראון הייטס.
- בנותיו: מרת רחל הענדל מצפת ומרת טברדוביץ מכפר חב"ד.