ספר התניא

ספר התניא
דף השער וההקדמה
	דף השער · הסכמה א' · הסכמה ב' · הסכמה ג' · הקדמת המלקט
ליקוטי אמרים
	א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב · ל"ג · ל"ד · ל"ה · ל"ו · ל"ז · ל"ח · ל"ט · מ' · מ"א · מ"ב · מ"ג · מ"ד · מ"ה · מ"ו · מ"ז · מ"ח · מ"ט · נ' · נ"א · נ"ב · נ"ג
שער היחוד והאמונה
	הקדמה - חינוך קטן
	א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב
אגרת התשובה
	א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב
אגרת הקודש
	א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט' · י' · י"א · י"ב · י"ג · י"ד · ט"ו · ט"ז · י"ז · י"ח · י"ט · כ' · כ"א · כ"ב · כ"ג · כ"ד · כ"ה · כ"ו · כ"ז · כ"ח · כ"ט · ל' · ל"א · ל"ב
קונטרס אחרון
	א' · ב' · ג' · ד' · ה' · ו' · ז' · ח' · ט'

שגיאות פרמטריות בתבנית:בעבודה
פרמטרי חובה [ תאריך ] חסרים

		הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
		אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.	שיחה

ספר התניא (נקרא גם לקוטי אמרים או ספר של בינונים) הוא ספר היסוד של תורת חסידות חב"ד ואחד מספרי היסוד של החסידות הכללית. הספר סוקר את נפש האדם ומנתח את תהליכיה שיובילו לעבודת השם, תוך מתן כלים להתגבר על הקשיים העומדים בדרך. הודפס לראשונה בשנת תקנ"ז (1797) בסלאוויטא, על ידי מחברו - אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד.

רקע

בשנת תקל"ב (1772) ייסד אדמו"ר הזקן את שיטת חסידות חב"ד, הדורשת עבודת השם בכל כוחות הנפש. החסידים שנתקלו בקשיים רבים בעבודת ה' שלהם, פנו לאדמו"ר הזקן ביחידות על מנת שיפתור להם את בעייתם. כשרבו הפניות החליט אדמו"ר הזקן לערוך את ספר התניא שירכז את כל התשובות על כל השאלות הקשורות לעבודת השםתבנית:הערת שוליים.

בתקופה שלפני הדפסת ספר התניא, היו החסידים רושמים לעצמם את הוראותיו ועצותיו של אדמו"ר הזקן בעבודת השם ונלקטו כקונטרסים שנלמדו על ידי החסידים. קונטרסים אלו פורסמו בשנת תשד"מ כספר "תניא מהדורא קמא"תבנית:הערת שוליים.

בשנת תקל"ה (1775) התחיל אדמו"ר הזקן לכתוב את ספר התניא ובמשך עשרים שנה כתב אותו, עד לשנת תקנ"ה (1795) בו סיים את כתיבתו ואישר להעתיקו. הספר התקבל אצל החסידים בשמחה רבה.

המתנגדים חששו מהשפעת הספר ויצרו עותקים מזויפים של הספר, שהושתלו בו דברי כפירה וכך הציגוהו בפני הגאון מוילנה שהורה לשרפו. כשנודע לאדמו"ר הזקן על הזיופים, החליט להדפיסו בצורה רשמי בלבד, בכדי למנוע זיופים נוספים.

בשנת תקנ"ו (1797) שלח אדמו"ר הזקן את התניא לבית הדפוס בסלאוויטא בצירוף הסכמותיהם של תלמידי המגיד ממזריטש; ר' משולם זוסיא מאניפולי ור' יהודה לייב הכהן. העותקים הראשונים מהתניא הגיעו לאדמו"ר הזקן ביום כ' כסלו תקנ"ז.

בתחילה נתקל הספר בהתנגדות אף מראשי החסידות. האלמנט האינטלקטואלי שבשיטת חסידות חב"ד היה זר להם, אך לאחר שראו שהדבר הביא הוסיפה בעבודת השם חדלו להתנגד ואף אימצוהו. כיום, הספר נחשב לראשון בחשיבות מבין ספרי היסוד של תנועת החסידות, נערץ על ידי כל זרמיה ונלמד בכל תפוצות ישראל.

שיטת התניא

ליקוטי אמרים

שיטת החסידות הציבה את מצוות אהבת ה' ויראת ה' כיסוד ובסיס לעבודת השם אמיתית. בדרך למימוש אהבה ויראה זו נעוך אחד ההבדלים היסודיים בין זרמי החסידות השונים. תנועת החסידות הכללית סוברת שבאמצעות 'ווארט' (אימרה) חסידית שמעוררת את הלב יחד עם ההתקשרות לצדיק ניתן להגיע לאהבת ה' ויראתו, ואילו לשיטת חסידות חב"ד, נדרשת עבודה שכלית, שהמוח יבין קודם את הצורך באהבה ויראה מה' ושיכוון את הלב לרגשות אלו, באמצעות התבוננות מעמיקה וממושכת (בעיקר בזמן התפילה).

בליקוטי אמרים פורש אדמו"ר הזקן את שיטת חב"ד לפיה המוח בטבעו שולט על הלב ומידותיו של האדם, מופיעים לאחר וכתוצאה מתובנות המוחו והשכל. משום כך, על האדם להשתמש במוחו, להתבונן ארוכות בגדולת ה', על מנת ל'הוליד' אהבת ויראת ה' בלבו.

שער היחוד והאמונה

בחלק זה מבאר אדמו"ר הזקן בצורה שכלית את שיטת הבל שם טוב שהאמונה באחדות ה' אין פירושה רק שלילת אלוה נוסף מבלעדי ה' או שלילת ממוצעים גשמים ורוחניים בין האדם לאלוקיו, אלא האמונה היא שהקדוש ברוך הוא הוא המציאות האמיתית היחידה וחוץ ממנו שאין שום מציאות - "אין עוד מלבדו". כל מה שנראה כאילו הוא חוץ ממנו, אינו מציאות אמיתית. הסיבה לכך נעוצה בכך שקיום מציאות הנבראים היא מכוח מאמר ה' המחיה אותו בכל רגעתבנית:הערת שוליים ולולי היה ה' מהווה אותם, היו חוזרים לאין ואפס כמו לפני הבריאה.

שמותיו

לספר התניא מספר כינויים:

לקוטי אמרים - השם הרשמי אותו נתן אדמו"ר הזקן לספר. מאחורי שם זה עומד רעיון שבעצם אין חידוש ממשי בספר, מלבד ליקוט רעיונות שכבר קיימים בספרות היהודית והארתם באור חדש, מעמיק יותר. חסידים גם מספירים שבשם זה מתבטא ענוותנותו של אדמו"ר הזקן, על היותו רק "מלקט" את דברי הקבלה והחסידות ששמע מפי רבותיו ושנכתבו בספרים.
ספר של בינונים - מטרת הספר היא ההדרכה כיצד להגיע לדרגת בינוני. שם זה נפוץ בתורת חב"ד, פעמים בראשי תיבות - "סש"ב".
תניא - כינוי מוכר ונפוץ, על שם המילה הראשונה בה פותחת הספר ("תניא בסוף פרק ג' דנדה"). לעתים מוסיפים גם תואר: "תניא קדישא" (התניא הקדוש).
תורה שבכתב של תורת החסידות - כינוי זה מבטא את רמת הדיוק שבכל אות בספר ואת היותו ספר יסוד עליו מתבססים אלפי ספרי החסידות, תכונות שמאפיינות את התורה שבכתב של נגלה תבנית:הערת שוליים. בעקבות כך, אף נשלל האפשרות שרצה אדמו"ר הצמח צדק, לנקד ולחלק את התניא לפסקאות. בלילה הוא חלם חלום בו הוא נשאל מה דינו של ספר תורה שניקדוהו וחלקוהו לפסקאות. הוא פסק שהספר כשר, אך כשהקיץ הבין שכשם שספר התורה לא מנוקד ומפוסק, כך דינו של התניא.

חלקיו

ספר התניא מחולק לחמישה חלקים:

לקוטי אמרים - מכיל הדרכה למיצוי יכולותיו וכוחותיו הטבעיים של הנפש, כיצד ביכולת האדם להתקדם ולהתעלות בעבודת ה' עד לדרגת הבינוני. מכיל הקדמה ונ"ג פרקיםתבנית:הערת שוליים.
שער היחוד והאמונה (או לקוטי אמרים חלק שני) - הסבר שכלי בחידוש הבעש"ט בנוגע לאחדות השם. מכיל הקדמה בשם 'חינוך קטן' וי"ב פרקים. הודפס כנספח לחלק הראשון.
אגרת התשובה - ביאור מהותה של תשובה על פי תורת חסידות. מכיל י"ב פרקים. במהדורתו הראשונה (זאלקווי תקנ"ט (1799)) היא לא חולקה לפרקים ומהמדורה השניה (שקלוב תקס"ו (1806)) נוסף בה חלוקה לפרקים על ידי אדמו"ר הזקן.
אגרת הקודש - ליקוט של שלושים ושתים מכתבים שכתב אדמו"ר הזקן "להורות לעם ה' הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון"תבנית:הערת שוליים. התווסף לספר התניא רק לאחר הסתלקות אדמו"ר הזקן. הודפסה לראשונה בשקלוב שנת תקע"ד.
קונטרס אחרון - ביאוריו של אדמו"ר הזקן במספר סוגיות הנידונות בחלק הראשון 'לקוטי אמרים', שלא פורטו שם מפאת הרצון להתמקד במהלך. מכיל ט' סימנים. הודפס לראשונה: שקלוב תקע"ד (1814). התווסף לספר התניא על ידי בניו, לאחר הסתקלותו.

על הספר

כשסיים אדמו"ר הזקן את לכתוב את ספר התניא הוא שלח עותק ממנו לסלאוויטה לר' זושא מאניפולי ור' יהודה לייב הכהן על מנת שיכתבו הסכמה לספרו. כאשר קיבלו את הספר, ישבו ולמדו אתו כל הלילה. לבסוף לא יכלו להתאפק ומרוב התפעלות מתכנו, יצא כל אחד מביתו באמצע הלילה על מנת לספר לחברו על הספר הקדוש. באמצע הדרך נפגשו שניהם ופצחו בריקוד סוער. מאוחר יותר, התבטא ר' יהודה ליב הכהן: "עם ספר התניא יצעדו לקבל את פני משיח צדקנו". ר' זושא מאניפולי אמר שספר התניא הוא סגולה ומרפא לכל המחלות של הדורות דעקבתא דמשיחא. ר' לוי יצחק מברדיטשוב אמר על הספר: "תמה אני איך אפשר להכניס אלוקים כה גדול ונורא לתוך ספר כל כך קטן".

סגולותיו

סגולות רבות יוחסו ללימוד התניא ע"י אדמו"רי חב"ד ושאר גדולי ישראל; אמונה בה'^[^{דרוש מקור]}, מניעת מחשבות זרות והרהורי כפירה^[^{דרוש מקור]}, אהבת ה' ויראתו^[^{דרוש מקור]}, קטורת לכל המגפות הרוחניות^[^{דרוש מקור]}, שפע ברכה והצלחה^[^{דרוש מקור]}, ואף הצלה וישועה^[^{דרוש מקור]}. בעקבות כך נוהגים לשנן את ספר התניא בעל פה ובעיקר את שנים עשר פרקיו הראשוניםתבנית:הערת שוליים ופרקים ל"ב, מ"א ולחזור עליהם בכל הזדמנות, בפרט בעת ההליכה ברחוב. מטרת השינון הוא בכדי לטהר את אוויר הרחוב^[^{דרוש מקור]} וכן כסגולה לזיכרון ולטהרת המחשבה^[^{דרוש מקור]}.

אף על החזקת הספר נאמרו מעלות רבות. ר' משולם זוסיא מאניפולי ור' לוי יצחק מברדיטשוב, נהגו לשאת עימם את הספר כל הזמן. אדמו"רי חב"ד הורו לקחתו בעת נסיעה כסגולה לשמירה והצלה^[^{דרוש מקור]}. גדולי החסידים היו לומדים ביום הזיכרון לקרוביהם (יארצייט) את פרקי התניא המתחילים באותיות של שם הנפטר, כמו שנוהגים בפסוקי תהילים ופרקי משניות^[^{דרוש מקור]}.

השפעתו

ספר התניא השפיע השפעה מכרעת על האמונה היהודית. עד הבעש"ט היו דעות גדולי ישראל חלוקות בענין אופן השגחתו של הקב"ה על עולמו. הבעש"ט חידש שההשגחה של הקב"ה הינה השגחה פרטית על כל פרט ופרט ביקום. אדמו"ר הזקו, בהסבריו השכליים הפיץ אמונה זו בכל קהילות ישראל. השפעתו היתה רבה כל כך עד שאפילו תלמידו של הגר"א, ר' חיים מוולוז'ין, לא סבר כרבו "השגחה פרטית" שבאה ככל הנראה בעקבות לימודו בתניאתבנית:הערת שוליים.

כיום נחשב הספר לספר יסוד בעבודת ה' וברחבי העולם כולו נמסרים שיעורים בספר זה ליהודים מכל הגוונים; חסידים, ליטאים ואף כאלה שאינם מגדירים עצמם כשומרי תורה ומצוות. העיון בספר התניא והתפיסה הייחודית שלו, משפיעה על חייהם של אנשים ובעיקר להתחזקות בשמירת התורה והמצוות.

לימוד התניא

כשאדמו"ר הריי"צ הנהיג את לימוד החת"ת (חומש תהילים תניא) היומי, חילק את הספר לשני מסלולי לימוד שנתיים; מסלול לימוד לשנה פשוטה ומסלול לשנה מעוברת. בשנה אחת, המתחילה ב-י"ט כסלו, 'ראש השנה לחסידות', ומסתיימת ב-י"ח כסלו שנה אחר כך, מסיימים ללמוד את ספר התניא מדף השער ועד האגרת האחרונה ב'קונטרס אחרון'. ה'מורה שיעור' נדפס בסוף התניא, ובמהדורות רבות - בשולי העמוד, כשהשיעור לשנה פשוטה בצדו הפנימי, ולשנה מעוברת - בחיצוני.

בישיבות חב"ד בעולם לומדים בעיון את כל החלק הראשון של התניא, 'לקוטי אמרים', עם פירושיו השונים, פעם אחת בישיבה קטנה ופעם נוספת בישיבה גדולה, כשמשפיעי הישיבה מוסרים שיעורים בחומר הנלמד. את 'אגרת התשובה' לומדים בחודש אלול כהכנה ל'ימים הנוראים'.

סדר לימוד הספר למתחילים: ראשית 'אגרת התשובה', לאחר מכן 'שער היחוד והאמונה' ו'לקוטי אמרים', ולבסוף 'אגרת הקודש' ו'קונטרס אחרון'.

אדמו"ר שליט"א הורה ללמוד פרק תניא לפני תפילת שחרית, ואת תחילת פרק מא עד המילים "כעומד לפני המלך".

בפרויקט מיוחד שהושק בשנים האחרונות על ידי אחדות ישראל בהפצת המעינות וחבורת מזכי הרבים, בראשות הרב משה ניסלביץ' והרב יוסף יצחק ניסלביץ' ובניהול הרב שמריה הראל, נלמד החלק השני 'שער היחוד והאמונה' בבתי הספר היסודיים החב"דיים, כחלק מתוכנית הלימודים. התכנים העמוקים עובדו בצורה קלילה בחוברות המותאמות לרמת התלמידים, בעריכת הרב שלום דובער וולפא ובעיבודה של בלומה נחשון.

דפוסי התניא

ספר התניא נדפס באלפי מהדורות. המהדורות הראשונות נדפסו בעשרות אלפי עותקים עקב הביקוש הרב לספר, אשר במהרה תפש את מקומו המכובד כספר היסוד של החסידות.

בשנת תר"ס (1900) נדפסה בבית הדפוס של האלמנה והאחים ראם בווילנא המהדורה השלושים ושש, אשר בה הוגהו כל חלקי הספר על פי כתבי יד ישנים, ותוקנו משגיאות ושיבושים שנפלו בהוצאות קודמות. בעלי הדפוס מכרו בשנת תרס"ט (1909) את זכות ההדפסה הבלעדית של ההוצאה המתוקנת לאדמו"ר הרש"ב, לטובת ישיבת תומכי תמימים. מכאן ואילך, על פי הוראת אדמו"ר הריי"צ, כל הדפסות הספר הן מהדורות צילום של הוצאה זו.

עם ייסוד הוצאת הספרים הרשמית של חסידות חב"ד – קה"ת – בשנת תש"ב (1942) הועברה אליה זכות ההדפסה ע"י מייסדה אדמו"ר הריי"צ.

בשנת תשל"ח (1978) הורה אדמו"ר שליט"א לחסידיו להדפיס את ספר התניא בכל מקום בו דרים יהודים, על מנת להביא את מעיינות החסידות עצמם – ספר התניא – לכל מקום, ובכך לקיים את הוראת המשיח לבעש"ט: "יפוצו מעיינותיך חוצה".

מאז נדפס הספר ביותר מחמשת אלפים מהדורות, כאשר כל מהדורה היא מאה עותקים לפחות. רוב המהדורות הודפסו באמצעות מכונות דפוס ניידות. בכך הפך התניא לספר שנדפס במספר המהדורות הרב ביותר בכל הזמנים.

הספר נדפס בשבע היבשות וברוב מדינות העולם. בזמן השלטון הקומוניסטי בברית המועצות, הודפס התניא ע"י חסידי חב"ד מאחורי מסך הברזל. כמו כן הודפס גם בארצות האסלאם וערב ואף במדינות אויב כאירן וסוריה. בעתות מלחמה, הדפיסו החסידים את הספר במסירות נפש באיזורי הקרבות; כמו במצרים מעבר לתעלה, ובלבנון בזמן מלחמת לבנון הראשונה בערים: בירות, צור, צידון ועוד.

תרגומיו

ספר התניא תורגם לשפות שונות ע"י צוותים מיוחדים שהוקמו לשם כך. צוותים אלו כללו רבנים, אנשי אקדמיה ויועצים לשוניים. עד כה תורגם התניא לשפות: אידיש, אנגלית, איטלקית, צרפתית, ספרדית, ערבית, רוסית, פורטוגזית וגרמנית. תרגומים אלו נדפסו במקביל לטקסט המקורי בעברית. כמו כן הוצא לאור הספר בכתב ברייל בעברית ובאנגלית.

פירושי התניא

בהיות ספר התניא ספר היסוד וה"תורה שבכתב" של חסידות חב"ד, אלפי מאמרי החסידות ומאות ספריה, מתבססים עליו. כמו כן, מכוון שנכתב בתמציתיות ובדיוק מרביים, נכתבו עליו חיבורים ופירושים רבים.

חיבורים ופירושים של אדמו"רי חב"ד

הערות וציונים - מאת אדמו"ר הצמח צדק.
לוח התיקון - הכולל: מפתח עניינים, מפתח שמות ספרים ואנשים, הערות ותיקונים. מאת אדמו"ר שליט"א.
הערות - מופיעות בספר 'שיעורים בספר התניא'. מאת אדמו"ר שליט"א.
ביאורים באגרת התשובה - ביאורים על פרקים א-ד מאגרת התשובה, שלוקטו משיחותיו של אדמו"ר שליט"א. נדפסו בחוברת בשנת תשכ"ט ועם הוספות בלקוטי שיחות חלק טל. הביאור הינו 'בלתי מוגה'.
מראי מקומות והערות קצרות לספר של בינונים - חיבור שנכתב ע"י אדמו"ר שליט"א המכיל גם "פירוש קצר וליקוט מספרי רבותינו נשיאינו וכת"י שלהם המפרשים דברי התניא", אך לבסוף לא ניתן להדפסה.

פירושי חסידים

שערי היחוד והאמונה - מאת רבי אהרון מסטרשלה.
פירוש - מאת הרב יעקב קיידנר,מי שחיבר את הספר "סיפורים נוראים".
ביאור הרש"ג - ביאוריו של ר' שמואל גרונם אסתרמן על התניא כפי שנרשמו בידי תלמידיו.
ניצוצי אור - שיעורי ר' שמואל לויטין על התניא שנאמרו בישיבת תומכי תמימים המרכזית, נדפסו בספר "ניצוצי אור".
ליקוטי לוי יצחק - הערות לספר התניא. מאת רבי לוי יצחק שניאורסון. נכתב כהערות על שולי ספרים בגלותו. אדמו"ר שליט"א ביאר את הערותיו ברבות משיחותיו, שנדפסו בסדרת ספרי 'התוועדויות', ה'בלתי מוגה', ונלקטו ל'תורת מנחם - תפארת לוי יצחק', כשהמוגהות נדפסו בלקוטי שיחות חלק יט וטל.
שיעורים בספר התניא - מאת הרב יוסף וינברג. הוגה ע"י אדמו"ר שליט"א שהוסיף את הערותיו.
ביאור הרנ"ג - מאת הרב נחום גולדשמיד.
הלקח והלבוב - מאת הרב אלכסנר סענדר יודאסין.
ליקוט פירושים - מאת הרב אהרון חיטריק.
ליקוטי ביאורים בספר התניא - מאת הרב יהושע קראף.
פניני התניא - מאת הרב חיים לוי יצחק גינזבורג.
משכיל לאיתן - מאת הרב יקותיאל גרין.
ביאור תניא - מאת הרב עדין אבן ישראל.
חסידות מבוארת-תניא פירוש ענק שמלקט את כל הפירושים הקיימים. נערך על ידי הרבנים יעקב לייב אולטיין ונחמן שפירא.
תניא אור אין סוף - שיעורים בשפה פשוטה בנ"ג הפרקים הראשונים, נערך על ידי הגב' ש. שמידע מירושלים.
טללי תשובה ביאור ענק על אגרת התשובה, מאת הרב יוסף יצחק כ"ץ.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ספר התניא באתר חב"ד-לייבורי
תניא מהדורת האלף
תניא מהדורא קמא - באתר היברו-בוקס
לקניית הספר בחב"ד שופ
אחדות ישראל בהפצת המעינות - חכמת התניא
סדרת שיעורים בתניא מאת הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

הערות שוליים