מרדכי ברון
ר' מרדכי ברון (ב' טבת תש"ב, 1942 - כ"ז אלול תשפ"ג) היה מצלמי החצר של הרבי, והפיק ויזם מוצרים שונים המיועדים לסייע לשלוחי הרבי בפעולותיהם.
תולדות חיים
נולד ב' טבת תש"ב בעיירה אוליינבוסק שברוסיה. בשנת תש"ט הצליחו הוריו לצאת יחד עם בני משפחתם מרוסיה והתיישבו ברמלה, שם נכנס ללמוד בבית הספר המקומי שהשתייך לאנשי הציונות הדתית, כשמידי שבוע קיבל שיעורי יהדות נוספים מהרב משה בייטש על מנת להרחיב את ידיעותיו.
כשסיים את מסלול הלימודים התגייס לצה"ל ושובץ ביחידה לאבטחת אישים, ועם סיום השירות הצבאי נסע לחופשה בקלינבלד שבאוהיו שם טייל ונפש יחד עם חברים כשלצורך מימון המסיבות והטיולים נכנס לעולם הצילום. בתקופה זו, חלה אצלו ירידה רוחנית בעקבות השפעת החברים, והוא החל להקל בשמירת תורה ומצוות. החופשה נמשכה שלוש שנים עד שנאלץ לחזור לארץ בעקבות מחלה קשה שתקפה את אביו.
בתקופת שהותו בארץ נשא את רעייתו נחמה, ונשאר לסעוד את מיטת אביו עד לפטירתו. מספר חודשים אחרי סיום ימי האבל חזר עם רעייתו לקלינבלד, כשבתקופה זו חזר לשמור על אורח חיים יהודי מלא, והשקיע את ראשו ורובו בעולם הצילום.
בקליבלנד נולדו לו שני בניו, ובעקבות מפגש מיקרי עם חסיד חב"ד שחזר על שיחתו של הרבי בבית הכנסת בו התפלל, נמשך לחסידות חב"ד. הוא יצר קשר עם האברך הצעיר הלוא הוא הרב חיים דוד ליין, שקישר בינו לבין חמיו הרב שניאור זלמן קצנלבויגן שבאמצעותו הכיר את עולמה הפנימי של חב"ד. והפך לחסיד מן השורה.
צלם החצר
לקראת שמחת תורה תשל"א נסע לרבי לראשונה, ובשנה שלאחר מכן הגיע מצוייד עם המצלמה האישית שלו מתוך מטרה לצלם את הרבי. החסידים שראו אותו מצלם הציעו לו בעדינות לבקש רשות מהרבי לפני שהוא מצלם, אך הוא סירב להיענות להצעתם, ורק אחרי שהתברר לו שכל הפילם של הצילום נשרף, הוא הבין שעליו לבקש רשות קודם הצילום. לאחר הכנה מתאימה, הוא כתב מכתב לרבי בו ביקש רשות לצלם, והכניס את בקשתו דרך המזכירות. לאחר שקיבל אישור, חזר לצלם, ומאז הפך לאחד מצלמי החצר שזכו לצלם את הרבי עשרות אלפי תמונות בהזדמנויות שונות.
מפיק ויוזם
בהמשך, עבר להתגורר בכפר חב"ד ובשנת תש"מ החל להתעסק בתחום הפצת המעיינות לצד עבודתו בצילום. על אף שהדבר לא היה נפוץ באותם שנים, החליט להתחיל לייצר שעונים ומוצרים נוספים עליהם תוטבע תמונתו של הרבי, אך משהדבר התקבל בהתנגדות מצידם של מספר חסידים, החליט להפנות את השאלה אל הרבי ולבקש את חוות דעתו. הרבי הוציא תשובה חיובית, והייצור החל בצורה מאסיבית.
במשך השנים, הקפיד לשלוח אל הרבי את העותק הראשון מכל מוצר שהיה יוצא מבית החרושת, וזכה לקבל תשובות ומענות מעודדים.
חלק מהמוצרים שהפיק, הפכו לנכסי צאן ברזל בהפצת המעיינות, ואת חלקם החלו לחקות בכל רחבי העולם, ביניהם: כרטיסים עם תפילת הדרך מצד אחד ועם תמונתו של הרבי מהצד השני, דפים מנויילנים עם מזמור 'שיר המעלות' לשמירה והגנה על היולדת.
לאורך כל השנים זכה לעידודים וקירובים מיוחדים מהרבי, ובכל פעם בה היה עומד עם הדוכן מחוץ ל-770 כאשר הרבי הגיע למקום, הניף הרבי את ידו לעידוד. באחת מההזדמנויות בהם עמד וצילם בחלוקת כוס של ברכה, העניק לו הרבי בקבוק משקה מבלי שביקש זאת.
בשנת תשע"ג פיתח מחדש אלפי תמונות, והחל מאז הוא מוכר אותם בדוכנים מיוחדים שפותח ריכוזים חב"דיים שונים, כמו רחוב קינגסטון בשכונת קראון הייטס, כפר חב"ד ועוד.
קישורים חיצוניים
- נתן אברהם, מקורי בפרסום, שבועון בית משיח גליון 598 (הגיליון המקורי באתר שבועון בית משיח)
- לא רק צלם החצר, כתבת פרופיל בשבועון בית משיח פרשת ויחי תש"פ
- החסיד מרדכי ברון- צלם החצר
