יוסף ענגיל
רבי יוסף ענגיל (תרי"ט-תר"פ) היה תלמיד חכם שחי בתקופתו של אדמו"ר הרש"ב. כיהן כרב העיר קראקא וכראש ישיבה, וחיבר עשרות ספרים תורניים חשובים[1].
תולדות חיים
ילדותו
רבי יוסף נולד ביום השביעי של חג החנוכה בשנת תרי"ט בעיירה טרנוב (פולין) למשפחה מיוחסת מגזע חסידי צאנז, לאביו ר' הרצל שהיה מראשוני חסידי האדמו"ר ה"דברי חיים", ולאמו שגם משפחתה התעטרה בגדולים וחסידים.
בקטנותו לקחו אביו להתברך מפי רבו ה"דברי חיים" מצאנז. בגיל שמונה התחיל ללמוד אצל המגיד מטרנוב ר' דוב בער שיינקל אך עוד לפני שנעשה בר מצווה חדל מלשבת לפני רבו ומאז עד סוף ימיו למד באופן עצמאי בביתו, שם שקד על לימודו בחדר הספרים של אביו.
בשעת שינתו היו מתגלים לו חידושי תורה רבים. על כיסא לצד מיטתו היו מונחים קלף וקולמוס וכשהיה מתעורר היה מיד רושם את כל פרטי החלום[2].
בשנת תרל"ח, בהיותו בגיל 19, התחתן עם בת א' מחסידי האדמו"ר מסוכטשוב בעל ה'אבני נזר'.
כהונתו כראב"ד בקרקא
בסביבות שנת תרס"ה הציעו לו לכהן כדיין בבית הדין בעיר קראקא.
באחד מהדיונים הראשונים שהיה שותף להם כחבר בבית הדין, ניסה להצטנע, אך כשהביע את דעתו ההלכתית בדיון, הייתה ניכרת גאונותו העצומה, ואב בית הדין הרב יוסף לדרברגר קם ממקומו וגזר עליו לשבת על מקומו ולכהן מעתה ואילך כאב בית הדין של קראקא.
על מידת ההערכה אליו מצד רבו, בעל ה'אבני נזר', תעיד העובדה כי באחת מהשבתות בהם ביקר אצל רבו, נשאר לאחר התפילה בבית הכנסת שקוע בלימוד, ולפתע הבחין שנותר בודד, וכל הקהל יצא ללות את האדמו"ר. הוא הזדרז לצאת החוצה ולהצטרף לשאר החסידים, ומרוב חיפזון שכח ללבוש את המעיל קודם יציאתו. כאשר ראה האדמו"ר שהוא ללא מעיל בקור כזה מיד נזעק: "אהה ספר תורה ערום", והפשיט את מעילו ונתנו לרבי יוסף ענגיל.
פטירתו
בחג הסוכות בשנת תר"פ ישב בסוכתו למרות הקור העז, לקה בדלקת ריאות קשה, ונפל למשכב ממנו לא קם.
נפטר בא' בחשוון תר"פ, ונטמן בבית העלמין בוינה.
שיטת לימודו
למרות שר' יוסף למד בכוחות עצמו, ישנם הטוענים כי שיטת לימודו מבוססת על תורת המהר"ל והרמ"ע מפאנו.
בנקודות רבות אמנם, שיטת לימודו משיקה לשיטת הלימוד של הרגוצ'ובי, וכך התבטא הרבי פעם באמצע שיחה כשציין איזה ענין לספרי ר' יוסף ענגיל (בית האוצר ולקח טוב) וביחד ציין גם לספרו של הרגוצ'בי (צפנת פענח): "בכלל הוא פלא מה שלא מבחינים איך שהרגוצ'בי ור' יוסף ענגיל משתווים בכללות בשיטת לימודם.
באמת ישנם שני חילוקים כלליים ביניהם: א. הרגוצ'בי כותב בקיצור יותר, וכותב באופן כללי ביותר, הוא נותן כללים על כל התורה כולה. משא"כ ר"י ענגיל, אף שכותב באופן רחב, בכל זאת אין זה עם אותו הרחבות של הרגוצ'בי. ב. אצל הרגוצ'בי מוצאים הרבה חידושים, משא"כ אצל ר"י ענגיל, שאף ע"פ שבוודאי ישנם גם אצלו חידושים, אך חידושים של ענינים חדשים וגדרים ומושגים מיוחדים כמו אצל הרגוצ'בי, לא מצאתי לעת עתה.
אמנם עם זאת מוצאים נקודות משותפות ביניהם, ששתיהם מחפשים את הענין כללי וגדר כללי שאפשר למצוא בכמה ענינים בתורה ואפילו מ'ממונא' ל'איסורא', או מ'אגדה' ל'הלכה', שענין זה נמצא אצל שתיהם"[3].
הרבי מצטט את חידושיו פעמים רבות, הבולט ביניהם הוא בנוגע לגדר השליחות שמובא בספרו 'לקח טוב'[4].
ספריו
רוב ימיו היה מרוחק מבני אדם ושקוע בעולמו וכתיבת חיבוריו, במשך חייו כתב מאה ואחד ספרים, אך רובם לא הגיעו לידינו, וכיום ידוע על כעשרים ספרים ששרדו את תהפוכות השואה, ביניהם:
- שבעים פנים לתורה - שבעים תירוצים לשאלה אחת, (בסוגית היתר מצטרף לאיסור)[5].
- לקח טוב - חקירות.
- אתוון דאורייתא - חקירות.
- ציונים לתורה - חקירות.
- גליוני הש"ס - הגהות על סדר זרעים ומועד - בבלי וירושלמי.
- בן פורת (ב' חלקים) - שאלות ותשובות.
- בית האוצר (ב' חלקים) - אנציקלופדיה.
- שב דנחמתא - קונטרס במילי דאגדתא, לעילוי נשמת אמו.
- שארית יוסף - על מסכת קידושין, על חידושי מהרי"ט קידושין ועל ספר אבני מילואים[6].
- אוצרות יוסף - ה' חלקים: חלק א' חידושים על יו"ד. חלק ב' בענין שביעית בזמן הזה. חלק ג' כולל תשובת עגונה. חלק ד' כולל שמונה דרשות. חלק ה' מאמר לבנה מאמר לדוד.
- גבורות שמונים - שמונים תירוצים על קושיא בתלמוד[7].
הערות שוליים
- ↑ רובם של הספרים לא שרדו את השואה, ולא הגיעו לידינו.
- ↑ באחד הלילות חלם שהאדמו"ר ר' יהושע מבלז נפטר, וזה היה בעודו בחיים, ובכתב יד של החלום כתוב שהסתפק האם לפרסם, שיתפללו בשביל להעביר את רוע הגזירה...
- ↑ שיחת אחרון של פסח תשל"ו (שיחות קודש תשל"ו ח"ב סעיף י').
- ↑ ראו לדוגמה בשיחת ה'דבר מלכות' לשבת פרשת חיי שרה, תשנ"ב.
- ↑ ספר זה הינו ספרו הראשון. על ספרו ע' פנים לתורה וכן על ספרו גבורות שמונים (בו מתורצת קושיא אחת בשבעים או שמונים תירוצים) התבטא פעם הרב דוב בעריש וידנפלד ראש ישיבת טשעבין: "אל תחשבו שר' יוסף יישב את הקושיא בשמונים אופנים ואחר כך חיבר את השם "גבורות שמונים' אלא מלכתחילה קרא לו כך ואחר כך כתב שמונים תירוצים, אבל אם היה רוצה לקרוא לזה לדוגמה 'גבורות מאה' היה ביכולתו לכתוב מאה תרוצים".
- ↑ הכתב יד של ספר זה ניצל על ידי נכד המחבר, דוד מורגנשטרן במנוסתו מהעיר קראקא בזמן מלחמת העולם השנייה, וכשהלה התיישב בניו יורק מסר ספר זה לדפוס על כמה תנאים, ומהם אשר יצמדו לנוסח הכתב יד, אך לפועל לא עמדו בתנאי זה ושיבשו ושינו המדפיסים דברים רבים בספר. במהדורה זו נקרא הספר "חוסן ישועות". אמנם בעצת כמה רבנים הדפיס הנ"ל מהדורה חדשה ומתוקנת, ונתן לו את השם "שארית יוסף" על היותו שארית מתוך כל ספריו שאבדו לפני שהודפסו (ראה בהקדמה לספר זה).
- ↑ יש לציין אשר בתשורת רפורפארט-מאן תשע"ט, פורסם כתב־יד־קודש של מכתב בו מבקש הרבי את קונטרס זה [בין היתר] לספרייתו.