פנים יפות
פנים יפות הוא ספר חסידי שנכתב על ידי רבי פנחס הורוביץ בעל ההפלאה, תלמיד המגיד ממעזריטש.
דרך הספר
בספר יש תורות חסידים רבים על דרך החסידות, אך שמם של הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש אינו מוזכר בו בפירוש, ולפי המקובל קטעים אלו צונזרו על ידי המוציאים לאור שנמנו על המתנגדים, ומסיבה זו רבי חיים מצאנז הקפיד על מעתיק הספר[1]. מסורת זו מאושרת במשפחתו של בעל ההפלאה [2], ואף ראיה ניצחת לכך: בפרשת בשלח הביא רבינו דבר תורה בשם רבו המגיד "ושמעתי לפרש בשם הרה"מ", וכפי הנראה לא השמיטה המעתיק משום שסבר שהכוונה לבעל המגיד משנה...[3]
למרות שרוב הספר עוסק בדרך הפשט והדרש, בולטים בו יסודות חסידים רבים, ביניהם כאלו שנזכרו אך ורק בספרי תלמידי הבעל שם טוב, כמו תורת ההתדבקות באותיות התורה, ועוד יסודות רבים.
בתורת חב"ד
הספר הוא מספרי החסידות היחידים שנזכרים בשמם בספרי אדמו"ר הזקן. לדוגמא בפרשת ראה[4]"ובספר פנים יפות פי' לעשות הישר שיהיה כמו מדרגת אדה"ר קודם חטא עה"ד שעליו נאמר אשר עשה האלקים את האדם ישר (בקהלת ס"י ז') וכמו שכתב ברבות שם וע' מזה בזח"א ויחי (דרכ"א) אמור (דק"ז סע"א). וברבות בראשית פכ"א.", אדמו"ר הזקן משווה את פירושו של בעל הפנים יפות לפירושו שלו לפסוק "לעשות הישר בעיני ה'", שהוא שהאור חוזר שמצד העבודה יהיה שוה לאור ישר, ומבאר כי פירושו נרמז בדברי בעל הפנים יפות, כי זו היא דרגתו של אדם הראשון קודם החטא.
במכתב כותב אדמו"ר הריי"צ:
הלא ימים מקדם בכל עיר ועיר, גם איש הפשוט ביותר הי' לו אגודה, ובהשכמה הי' הולך להגיד שיעור תהלים, עד אור היום, ומתפלל והולך לעסקיו, אלו לומדים משניות אחר התפלה, דרגא גבוה יותר, בין מנחה למעריב אגדה, אחר תפלת ערבית שיעור גמרא, תניא, גם איש הפשוט מטה אזנו לשמוע מעשה מרבי עקיבא ורשב"י, ונכנס בלבו קדושת הפעולות וחיבת הקדש. בשבת קדש היו לומדים מדרש, פרקי אבות, חומש עם פרש"י (והמלמד הי' מבאר פירוש אור החיים פנים יפות ובאר מים חיים), ולפעמים גם פי' מתורה אור או לקוטי תורה וכתב, בביאור פסוק בהנוגע להלכה איך להפטר ממדה רעה, או לקבוע מדה טובה כו' וחיבת התורה והידור מצוה כו')
— אגרות אדמו"ר הריי"צ כרך י"ד ע' קכ"ה