תחיית המתים

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תחיית המתים היא מהטובות המובטחות לעם ישראל, שתתרחש משך זמן לאחר ביאת המשיח. האמונה בתחיית המתים היא אחת מעיקרי האמונה היהודית.

מקורה וחיוב האמונה בה

בתורה

מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות בתלמוד בבלי במסכת סנהדרין (צ-צא), לשיטה אחת היא נלמדת מהפסוק[1]:"וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן", מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק בארץ ישראל ואהרן הכהן לא היה בין הנכנסים? אלא שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ. "ר' סימאי אומר מנין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר[2]: "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ" לכם לא נאמר אלא להם..(שהבטיח לאבותינו..וכי להם נתנה..? אלא מלמד שעתידין לחיות ועתיד הקב"ה ליתן להם..; רש"י)". פסוקים נוספים מביאה הגמרא מדברי הקב"ה למשה[3] "הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה" ותיבת "וקם" היא המשך תיאור קורותיו של משה "הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם שתחיה לעתיד לבוא"[4] ויש שלמדו מהפסוק[5]: "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם" או מהפסוק[6]: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם". ויש המוצאים רמז לכך בפסוק[7]: "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ" - "הכרת בעולם הזה, תכרת לעולם הבא". בהמשך אומרת הגמרא:

תנו רבנן: "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה" (דברים ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש"י). תלמוד לומר: "מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא" (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. תניא אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'" שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.

אולם הרמב"ם באגרתו אגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהיתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע הקב"ה על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.

לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו האמונות והדעות מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה שהובא בדברי הגמרא לעיל:"רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל". לשיטתו פסוק זה שהובא בסיום שירת האזינו המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא הנבואה על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל ("ראו עתה כי אני אני הוא") ותחיית המתים ("אני אמית ואחיה"). גם רש"י בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא "אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה.." נראה מדבריו שחולק על הרמב"ם.[8]

נביאים וכתובים

חיוב האמונה בו

האמונה בתחיית המתים נחשבת לאחת מי"ג עיקרי האמונה שמונה הרמב"ם, והכופר בה אין לו חלק לעולם הבא.לשיטת רש"י [9] אפילו המאמין בתחיית המתים אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה - "מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא".

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

פרטי התחיה

באגרת קודש ארוכה[10] מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו בחז"ל, בקבלה ובחסידות:

זמנה

תחיית המתים תתרחש לאחר בנין בית המקדש השלישי ולאחר קיבוץ גלויות. לפי שיטת הרמב"ם[11] שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מימות המשיח - היא תתקיים בתקופה השניה של ימות המשיח[12]. בספר הזוהר מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה[13]. אמנם, הרבי התבטא[14] כי על ידי עבודתנו זוכים לתחיית המתים תיכף ומיד; והשאלה מדברי הזוהר - שתחיית המתים תתקיים לאחר ארבעים שנה - תתורץ על ידי אליהו הנביא.

אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז"ל[15]: "לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם", מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח[16]. הרבי[17] מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים[18] "ועמך כולם צדיקים".

סדרה

מתי ארץ ישראל חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ[19] ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים האבות[20]. ר' שמעון אומר מתי ארץ ישראל חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני חברון. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה צדיקים וחסידים[21].

צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם[22]. מארי תורה ואחר כך מארי מצוות[23]. ובמדרש נאמר[24] שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר אותיות האל"ף-בי"ת, אבל מי שיש בו מדת ענוה יעמוד תחלה.

אופנה

אותו הגוף עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה הקדוש ברוך הוא מרככו בטל התחיה, והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף[25].

המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם לבושים שבהם נקברו[26]. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה הקדוש ברוך הוא ירפא אותם[27].

נשמות שבאו בגלגול בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל גוף את חלק הנשמה שתוקן על ידו[28].

האנשים החיים בזמן תחיית המתים

ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.

הרס"ג[29] מביא שלושה דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס"ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.

באגרת קדשו[10] מכריע הרבי כדעת הזוהר[30], שהקדוש ברוך הוא ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק[31] "ואל עפר תשוב" שממנו לומדת הגמרא[32] שצדיקים חוזרים לעפרן "שעה אחת קודם תחיית המתים". אמנם, בשיחה מאוחרת יותר[33] קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת "ואל עפר תשוב" ברוחניות - על ידי הביטול, "ונפשי כעפר לכל תהיה", ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.

יום הדין אחר תחיית המתים

שלש דעות בענין זה:

א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו [34]. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה[35]. - ג) דעת האריז"ל, וז"ל: ואם תאמר מאחר שעברו על הנשמה הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם[36]. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים[37] זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או יסורים לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהי' איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ"ל[38].

תוכנה ותכליתה של זמן התחייה

עיקר השכר ותכלית הבריאה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק[39]: "אשר אנכי מצווך היום לעשותם" דרשו חז"ל[40]: "היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם". נחלקו הרמב"ן והרמב"ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד הרמב"ם טוען[41] שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב"ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף.[42] תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב"ן השלמרות שב'מחר' הכוונה הן לגן עדן והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה.[43]

תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש[44]: "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים". לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו כלים לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים בעולם העשיה יהיה ככלים דאצילות, שהם אלקות ממש.[45]) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית.[46]

שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה "דירה בתחתונים".[47]

גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו

דרגתו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי בתכלית השלמות, שיתגלה אז עצמות א"ס כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש.[48] על זה נאמר:[49] "וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ" ופירש רש"י: 'לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו'. שעומק המשמעות בזה הוא שהגילוי לעתיד יהיה לא רק בלי הסתרים שמעלימים אלא גם שבגילוי גופא יבוא מעצמות ממש שלמעלה מכל גדר 'גילוי'.

הדיוק בלשון 'עצם' הוא לשלול את הגילויים. במושג גילוי בכלל קיימים כמה וכמה דרגות, עם זאת הגילוי להיותו התגלות אל דבר אחר שמחוץ לעצמו ואישיותו הוא אינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. כביאור לכך מובא המשל מכוחות הנפש, שלמרות היותם כוחות הנפש יש בהם דרגות ישנם כוחות ה"רחוקים" מעצם הנפש ויש שקרובים ועצמיים יותר, (ולדוגמא החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח הרצון שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). ולמרות זאת עצם הנפש ומהותה נעלית מכל הכוחות, שהוא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה.[50][51]

ולפי שהגילוי יהיה מעצמות א"ס עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד הקב"ה בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו בימות המשיח, על אף שיתגלה אז אור אין סוף בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר אור וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם.[52]

גילוי תענוגו של הקב"ה

ערך מורחב – עולם הבא

העולם הבא, יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה[53] ואינן חוזרים לעפרם[54] וקיימים לעולמים.

ראו גם

קישורים חיצונים

חסידות

הרב מנחם מענדל הראל, סדרת מאמרים באתר חב"ד אינפו


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ==הערות שוליים==

  1. ↑ במדבר יח, כח.
  2. ↑ שמות ו, ד.
  3. ↑ דברים לא, טז.
  4. ↑ רש"י סנהדרין שם.
  5. ↑ דברים יא, כא.
  6. ↑ דברים ד, ד.
  7. ↑ במדבר טו, לא.
  8. ↑ אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו "מקור" הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך "רמז" בתורה (וצ"ע).
  9. ↑ סנהדרין שם.
  10. ↑ 10.0 10.1 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'.
  11. ↑ ראה לקמן בפיסקא עיקר השכר ותכלית הבריאה.
  12. ↑ ראה לקוטי שיחות חלק כ"ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.
  13. ↑ זהר ח"א קלט, א. וראה ג"כ שם קלד, א.
  14. ↑ שיחת יום ב' דחג השבועות תשמ"ט (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע"ש.
  15. ↑ יומא ה, ב.
  16. ↑ ראה דבר מלכות ש"פ וארא תשנ"ב בקשר לפטירת ר' משה יצחק הכט סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש"הקיצו ורננו שוכני עפר" נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.
  17. ↑ שיחת ש"פ בחוקותי תשמ"ו בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ"ל עולה בבירור ששליח הרבי נכלל בצדיקים הקמים מיד.
  18. ↑ ישעיה ס, כא.
  19. ↑ ירושלמי כלאים פ"ט ה"ג.
  20. ↑ זוהר חלק א' קיג, א.
  21. ↑ ספר אבקת רוכל ספר שני ח"ד.
  22. ↑ זהר שם קמ, א.
  23. ↑ שם קפב, א ובביאורי הזהר.
  24. ↑ הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.
  25. ↑ זוהר חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע"א.
  26. ↑ סנהדרין צ, ב. כתובות קיא, ב. ירושלמי כתובות פי"ב ה"ג. באגרת קודש הנ"ל מביא הרבי שיש דעות החולקות בדבר, ע"ש.
  27. ↑ מדרש רבה בראשית פרשה צ"ה. זוהר ח"א רג, ב. ח"ג צא, א. וראה שם ח"ב קצט, ב.
  28. ↑ זוהר ח"א קלא, א. תיקוני זוהר תיקון מ'. האריז"ל בשער הגלגולים הקדמה ד. ובאגרת קודש הנ"ל מבאר בזה באריכות שאין זה אומר שלכל אחד יהיה רק "חלק" פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים.
  29. ↑ בספר אמונות ודעות סוף מאמר ז'.
  30. ↑ חלק ב' קח, ב.
  31. ↑ בראשית ג, יט.
  32. ↑ שבת קנב, ב.
  33. ↑ ש"פ בשלח תשמ"ח (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא בדבר מלכות ש"פ תזריע מצורע תנש"א הערה 58.
  34. ↑ רמב"ן בספר הגמול ועוד.
  35. ↑ מהר"י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.
  36. ↑ עכ"ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי"ז.
  37. ↑ שם.
  38. ↑ בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ"ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).
  39. ↑ דברים ז, יא.
  40. ↑ מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש"י על הפסוק
  41. ↑ משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.
  42. ↑ שער הגמול קרוב לסופו.
  43. ↑ לקוטי תורה שלח מו, ד.
  44. ↑ מדרש תנחומא, נשא, טז.
  45. ↑ המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ"ג.
  46. ↑ תניא, פרק לו.
  47. ↑ אגרות קודש, חלק ב, אגרת ר.
  48. ↑ תניא פרק לו.
  49. ↑ ישעיה ל, כ.
  50. ↑ אגרות קודש - אדמו"ר חלק ב אגרת ר'.
  51. ↑ ביאורי הרי"כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.
  52. ↑ המשך תער"ב חלק ב עמוד תשע"ט ואילך.
  53. ↑ ברכות יז, א.
  54. ↑ סנהדרין צב, א.
אוחזר מתוך "https://chabadpedia.co.il/index.php?title=תחיית_המתים&oldid=212774"