קריאת התורה בראש השנה

קריאת התורה בראש השנה ויום הכיפורים יש לה חשיבות מיוחדת, ומובא בשם האר"י ז"ל שכדאי לקנות עליות בימים נוראים אלו.

בראש השנה ויום הכיפורים בשעת קריאת התורה, היה אדמו"ר הרש"ב יושב על כסא, פניו צפונה לשולחן הקריאה, ואחוריו לדרום, וראשו מכוסה בהטלית, בשונה מקריאת־התורה דשבת ויום-טוב, שאז היתה הטלית על כתפיו ולראשו הכיפה).

מפטיר

בקריאת התורה של פסוקי המפטיר, נהגו בליובאוויטש לקרוא בנגינת הטעמים הרגילה, ולא כמנהג העולם שקוראים גם את המפטיר בנעימת הימים הנוראים

בימים נוראים יש ניגון מיוחד לקריאת התורה, ובכל תפוצות ישראל, אפילו בבתי הכנסת של חב"ד, קוראין בניגון של ימים נוראים בין בספר־תורה הראשון.. ובין בספר־תורה השני, למפטיר.

עם זאת, בליובאוויטש שבליובאוויטש, המנהג היה שבספר־תורה השני למפטיר שבקריאת ראש־השנה, וכן המפטיר של יום־הכיפורים, קראו בניגון הרגיל שבכל ימות השנה ולא בניגון של ימים נוראים.

ר' מרדכי שוסטרמן, הבעל קריאה בבית־מדרשו של הרבי, שאל את רבי יעקב לנדא אם היה כך המנהג, ואם כן, מה טעם הדבר? ענה לו ר"י: טעם הדבר איני יודע, אבל המנהג היה ככה - אזוי!

עליית נשיאי חב"ד למפטיר

לפי הסדר הנהוג בליובאוויטש מקדמת דנא, האדמו"ר עולה לתורה למפטיר והוא בעצמו הנהו הבעל תוקע.

עוד בעת קריאת ההפטרה התחיל אדמו"ר מוהרש"ב עבודתו בקודש בבכיה חרישית ובקול לחש ורועד בניגון הטעמים המיוחד להפטרה...

אדמו"ר הריי"צ עלה למפטיר הן ביום הראשון והן ביום השני. וכך נהגו גם הרש"ב והרבי מה"מ.

על אמירת המפטיר [היינו ההפטרה] של אדמו"ר מוהר"ש בראש־השנה, אמר בנו אדמו"ר מוהרש"ב: מתפעל אני מהמפטיר שלו. שבעת המפטיר נשפך מעיניו ומאפו, מכל הצינורות, וללא הכנות כלל.

כשקראו את הרבי לעלות לתורה למפטיר, היה מביא עמו את שלושת השופרות ומניחם על בימת הקריאה. את ברכות התורה היה אומר בנעימה הרגילה כבכל השנה. בסיום העלייה לא נהגו לעשות לרבי "מי שברך".

הערות שוליים

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר אוצר מנהגי חב"ד)