מסכת נגעים: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 3: שורה 3:
במסכת{{הערת שוליים|סוף פרק ד'.}} מובא: אם בהרת קדמה לשער לבן טמא, אם שער לבן קדמה לבהרת טהור. ואם ספק טמא, רבי יהושע כיהה (מטהר). בגמרא{{הערת שוליים|[[בבא מציעא]] פו ע"א.}} מסופר כי במקרה של ספק, היה נידון הלכתי בין [[הקב"ה]] שטיהר לישיבה של מעלה שטימאו, והחליטו ש[[רבה]] בר נחמני יטהר, שכן הוא היה בדורו יחיד בנגעים ויחיד באהלות. שלחו משמים שליח לשאול אותו, והוא טיהר.
במסכת{{הערת שוליים|סוף פרק ד'.}} מובא: אם בהרת קדמה לשער לבן טמא, אם שער לבן קדמה לבהרת טהור. ואם ספק טמא, רבי יהושע כיהה (מטהר). בגמרא{{הערת שוליים|[[בבא מציעא]] פו ע"א.}} מסופר כי במקרה של ספק, היה נידון הלכתי בין [[הקב"ה]] שטיהר לישיבה של מעלה שטימאו, והחליטו ש[[רבה]] בר נחמני יטהר, שכן הוא היה בדורו יחיד בנגעים ויחיד באהלות. שלחו משמים שליח לשאול אותו, והוא טיהר.


על פי הסבר הרבי, ככל הכרעה, אין הדיעה השלישית מצטרפת לאחד מהשנים, אלא היא כוללת את שניהם, וכדוגמת [[מידת התפארת]] המכריעה בין [[מידת הדין]] ל[[מידת הרחמים]], ולכן גם כאן, הטעם שרבה טיהר את הנגע, אינו מאותו טעם שהקב"ה טיהרו{{הערת שוליים|1=[[הרבי]]. ראה עוד ביאורי הרבי בענין, ב[[ליקוטי שיחות]] חלק י"ב [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=15804&st=%u05e0%u05d7%u05de%u05e0%u05d9&pgnum=20&hilite=24b8cc2d-32d5-45c6-874f-0d82e7a70b62 עמ' 64].}}.
על פי הסבר הרבי, ככל הכרעה, אין הדיעה השלישית מצטרפת לאחד מהשנים, אלא היא כוללת את שניהם, וכדוגמת [[מידת התפארת]] המכריעה בין [[מידת הדין]] ל[[מידת הרחמים]], ולכן גם כאן, הטעם שרבה טיהר את הנגע, אינו מאותו טעם שהקב"ה טיהרו. הרבי ב[[ליקוטי שיחות]] מסביר את הענין על פי [[תורת החסידות]].{{הערת שוליים|1=[[ליקוטי שיחות]] חלק י"ב [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=15804&hilite=3756b0e7-ff93-4225-bfc7-e2936fb182c1&st=%D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%A0%D7%99&pgnum=74 עמ' 64].}}


===ביאורי הרבי===
===ביאורי הרבי===

גרסה מ־07:05, 5 בנובמבר 2010

במסכת נגעים יש 14 פרקים, המסכת עוסקת בדיני נגעי צרעת, מפרשיות תזריע ומצורע.

במסכת[1] מובא: אם בהרת קדמה לשער לבן טמא, אם שער לבן קדמה לבהרת טהור. ואם ספק טמא, רבי יהושע כיהה (מטהר). בגמרא[2] מסופר כי במקרה של ספק, היה נידון הלכתי בין הקב"ה שטיהר לישיבה של מעלה שטימאו, והחליטו שרבה בר נחמני יטהר, שכן הוא היה בדורו יחיד בנגעים ויחיד באהלות. שלחו משמים שליח לשאול אותו, והוא טיהר.

על פי הסבר הרבי, ככל הכרעה, אין הדיעה השלישית מצטרפת לאחד מהשנים, אלא היא כוללת את שניהם, וכדוגמת מידת התפארת המכריעה בין מידת הדין למידת הרחמים, ולכן גם כאן, הטעם שרבה טיהר את הנגע, אינו מאותו טעם שהקב"ה טיהרו. הרבי בליקוטי שיחות מסביר את הענין על פי תורת החסידות.[3]

ביאורי הרבי

הערות שוליים

  1. סוף פרק ד'.
  2. בבא מציעא פו ע"א.
  3. ליקוטי שיחות חלק י"ב עמ' 64.