רקיעים – הבדלי גרסאות
הוספת מקורות ודיוק הביאור |
מ החלפת טקסט – " " ב־" " |
||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
'''מהותם:''' במאמר ד"ה באתי לגני (והמדרש רבה) מדבר על הסתלקות השכינה מרקיע לרקיע ע"י החטאים (והמשכתה חזרה ע"י הצדיקים), ומשמע שסילוק זה הוא בשבע הספירות דהמידות (דעשיה?){{הערה|כפי שמבואר בתורת החסידות שמלבד גן עדן העליון והתחתון (שבבריאה ויצירה) ישנם גם ג"ע בעשיה ולמטה יותר (בעולם הזה הגשמי, ונקרא "גן עדן ארץ" (מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ג' תש"ג)) ושם נברא אדם הראשון [[גן עדן|בגן עדן ארץ]], ושם הייתה השכינה. וע"י החטאים הסתלקה לרקיעים הרוחניים ש"מעליו"}}, וכן משמע בד"ה להבין עניין הברכות{{הערה|בלקו"ת לג' פרשיות, אות ח'.}}. אבל הקשר הפרטי של כל אחד מה"רקיעים" שבגמרא למידה פרטית לא התבאר. | '''מהותם:''' במאמר ד"ה באתי לגני (והמדרש רבה) מדבר על הסתלקות השכינה מרקיע לרקיע ע"י החטאים (והמשכתה חזרה ע"י הצדיקים), ומשמע שסילוק זה הוא בשבע הספירות דהמידות (דעשיה?){{הערה|כפי שמבואר בתורת החסידות שמלבד גן עדן העליון והתחתון (שבבריאה ויצירה) ישנם גם ג"ע בעשיה ולמטה יותר (בעולם הזה הגשמי, ונקרא "גן עדן ארץ" (מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ג' תש"ג)) ושם נברא אדם הראשון [[גן עדן|בגן עדן ארץ]], ושם הייתה השכינה. וע"י החטאים הסתלקה לרקיעים הרוחניים ש"מעליו"}}, וכן משמע בד"ה להבין עניין הברכות{{הערה|בלקו"ת לג' פרשיות, אות ח'.}}. אבל הקשר הפרטי של כל אחד מה"רקיעים" שבגמרא למידה פרטית לא התבאר. | ||
'''הטעם ש"עובי" כל רקיע ת"ק שנה''' מוסבר ב[[לקוטי תורה]] של [[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|אדמו"ר הזקן]]{{הערה|אמור ל"ד א'.}}: הרקיע הוא השמיים העשויים מאש ומים{{הערה|בראשית רבה, פרשה ד' אות ט', והובא בפרש"י על התורה.}}, ואש ומים הם כללות המידות (קו הימין וקו השמאל). עצם המידות הן חמש בלבד{{הערה| כי במידת היסוד אין תוכן | '''הטעם ש"עובי" כל רקיע ת"ק שנה''' מוסבר ב[[לקוטי תורה]] של [[רבי שניאור זלמן מליאדי (אדמו"ר הזקן)|אדמו"ר הזקן]]{{הערה|אמור ל"ד א'.}}: הרקיע הוא השמיים העשויים מאש ומים{{הערה|בראשית רבה, פרשה ד' אות ט', והובא בפרש"י על התורה.}}, ואש ומים הם כללות המידות (קו הימין וקו השמאל). עצם המידות הן חמש בלבד{{הערה| כי במידת היסוד אין תוכן "עצמי" משלה, עניינה רק להשפיע את המידות האחרות לזולת.}} המוזכרות בפסוק{{הערה|דברי הימים א' כ"ט י"א.}} "לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד", וכפי שכל אחת מהן כלולה מעשר הרי הן ת"ק (חמש מאות). | ||
===הגשמיים=== | ===הגשמיים=== | ||
| שורה 37: | שורה 37: | ||
==עניינם הפרטי== | ==עניינם הפרטי== | ||
====וילון==== | ====וילון==== | ||
"אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}". [[רבי מנחם מענדל שניאורסון (אדמו"ר הצמח צדק)|הצ"צ]]{{הערה|אוה"ת נביאים כתובים א' עמ' רל"ו.}} מסביר | "אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}". [[רבי מנחם מענדל שניאורסון (אדמו"ר הצמח צדק)|הצ"צ]]{{הערה|אוה"ת נביאים כתובים א' עמ' רל"ו.}} מסביר שהוילון אינו "פועל" כלום, אלא הוא מסך המסתיר על האור. בשעה שיוצא ומסתיר נהיה לילה, וכשהוא נכנס לתיקו אינו מסתיר עוד ואז הוא יום. מציאות הוילון הייתה עוד לפני בריאת השמש והירח, שהרי אדרבה – כל עוד לא נבראו השמש והירח היה החלל '''כולו''' מאיר ומואר (ולא רק מנקודה אחת שמאירה לכל עבר). | ||
====רקיע==== | ====רקיע==== | ||
| שורה 46: | שורה 46: | ||
====זבול==== | ====זבול==== | ||
"שבו ירושלים ובהמ"ק ומזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}". זבול הוא "ירושלים של '''מעלה'''" שהיא שלימות היראה (יראה עילאה). ירושלים של מטה הוא | "שבו ירושלים ובהמ"ק ומזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}". זבול הוא "ירושלים של '''מעלה'''" שהיא שלימות היראה (יראה עילאה). ירושלים של מטה הוא יחוד ז"א ומלכות (יחודא תתאה, "ביטול היש"), וירושלים של מעלה הוא יחוד חכמה ובינה (יחודא עילאה "ביטול במציאות"). עניינו של ה"מזבח" שב"ירושלים של מעלה" הוא העלאת נשמות הצדיקים מדרגת "ביטול היש" ל"ביטול במציאות"{{הערה|לקו"ת פקודי, ד"ה אלא פקודי המשכן אות ד'.}}. | ||
====מעון==== | ====מעון==== | ||
"שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}". עניינו של "מעון"{{הערה|בכל הבא לקמן ראה ספר הליקוטים להצ"צ בערך "יום".}} הוא שירת המלאכים. נשמות ישראל הן מבחינת הפנימיות (ז"א) ושירתן שייכת ליום, והמלאכים | "שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל{{הערה|גמרא חגיגה שם.}}". עניינו של "מעון"{{הערה|בכל הבא לקמן ראה ספר הליקוטים להצ"צ בערך "יום".}} הוא שירת המלאכים. נשמות ישראל הן מבחינת הפנימיות (ז"א) ושירתן שייכת ליום, והמלאכים מהחיצוניות (מלכות), ועיקר שירתן בלילה{{הערה|ואמירת המלאך ליעקב שהגיע זמנו לומר שירה, מתרץ הצ"צ ואכ"מ.}}. בלילה מסתלקת מהעולמות השפעת ז"א למקורה ושורשה{{הערה|שלמעלה מהעולמות, באריך אנפין. וזהו עניין שהקב"ה בלילה "שט על כרוב קל שלו בח"י אלף עולמות", ואכ"מ.}}, ומאירה בהם רק מידת ה"מלכות". בהבדל ב"עולמות" בין "יום" לבין "לילה" שני עניינים: '''א.''' ביום היא השפעה פנימית (כדרך אדם ער) ובלילה חיצונית (כדרך אדם ישן, שאז השכל והמידות אינם בפעולה, אבל דוקא אז מתגלה כח העיכול הבונה את הגוף, וזהו עניין המלכות היורדת בלילה לעולמות "ליתן טרף לביתה"). '''ב.''' ביום העיקר הוא השפעה מלמעלה למטה (כדרך השמש המאירה), ובלילה עליית המקבל (על דרך הזכר המשפיע כל טוב לביתו). | ||
====מכון==== | ====מכון==== | ||