עגולים ויושר: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(תיקון טעות והוספת תוכן)
שורה 1: שורה 1:
{{סדר ההשתלשלות}}
{{סדר ההשתלשלות}}
'''עיגולים ויושר''' הם שני בחינות כלליות ב[[השתלשלות העולמות]]. שבבחינת עיגולים האורות כלולים בהתכללות בבחינת העלם מבלי התחלקות לפרטי פרטים בבחינת גילוי. ולכן נקרא בשם עיגולים, שה[[עיגול]] הוא בהשוואה אחת ואין בו התחלקות. ובבחינת יושר הוא כשמתגלים האורות ומתחלקים לפרטי פרטיות.
'''עיגולים ויושר''' הם שני אופנים כלליים בהאצלת הספירות: כפי שנאצלו בעולם התוהו הן בבחינת עיגולים (ובדרגת נפש), וכפי שנאצלו בעולם התיקון הן בבחינת יושר (ובדרגת רוח). היינו, הספירות כפי שהן בעולם התוהו הן בבחינת קטנות, לעומת עולם התיקון שם הן בגדלות{{הערה|שם=דרך מצוותיך|דרך מצוותך עמ' קסא.}}.


==ביאור בחסידות==
==מקור המושג==
להסברת ענין עיגולים ויושר מובא משל הרב ה[[משפיע]] שכל לתלמיד, שבעצמות שכלו הרי הוא כולל את שכלו של התלמיד מראשו לסופו. וגם בתחילת השגתו של התלמיד, אזי שכל התלמיד הוא מוקף על דרך משל מאור אותו השכל ש[[משפיע]] לו הרב, ואותו אור השכל עודף על שכל התלמיד והשגתו ומקיפו מכל צד. וביאור הענין שבתחילת השפעת השכל אינו משיג את השכל לעומקו הוא רק בדרך כלל בלי התחלקות לעמוד על כל חלקי השכל והסברו כל דבר בפני עצמו. ולכן כללות אותו השכל מקיף לשכל התלמיד בבחינת [[מקיף]] ואינו בבחינת התחלקות. וזהו משל ל[[עשר ספירות דעגולים]]. אמנם אחר כך כשמתבונן התלמיד בשפע השכל וירד לעומקו וישיגו היטב, אז יהיה אדרבא שכלו מקיף לאותו שפע השכל שיכנס בו שפע השכל בבחינת [[אור פנימי]] ממש שיבין אותו יפה וגם יעמוד על כל חלקי הסברות שבו כל אחד על מכונו בפני עצמו והוא על דרך משל [[עשר ספירות דיושר]].
מקור המושג הוא בכתבי האר"י ז"ל{{הערה|שם=ע"ח|ע"ח היכל א"ק פ"ג.}}: "תחלה נאצלו עשר ספירות בבחינת עגולים והם עשרה כלים (...), ואח"כ נאצלו עשר ספירות בבחינת יושר כמראה אדם - והם יותר מעולים במעלה מן העגולים כי הם בחי רוח". היינו, זה שעולם התוהו גבוה מהתיקון הוא רק מצד ה"אורות" שבו (האורות של הספירות, שהן "אורות מרובים"), אבל מצד הכלים עולם התיקון הוא המעולה יותר ("כלים מרובים").


==מעלתם==
==עניינם{{הערה|שם=ע"ח, וראה באריכות בלקו"ת שלח (במדבר לז ג'.}}==
[[עשר ספירות דעגולים]] הוא בבחינת [[נפש]] שהוא תחילת ההשגה, ו[[עשר ספירות דיושר]] הוא בבחינת [[רוח (חלק הנפש)|רוח]], שגבוה יותר מ[[נפש]]. ואף שהעגולים הם בבחינת מקיפים על היושר, הרי מכל מקום שורש היושר הוא גבוה מן העיגולים. שענין היושר הוא כעין ה[[נקודה]] שעליה סובב כל העיגול, שה[[נקודה]] גבוהה יותר מן העיגול המקיף עליה. וזהו כענין נקודה בהיכליה, שה[[נקודה]] גבוהה יותר מן ההיכל, שה[[נקודה]] היא בבחינת [[חכמה]], וההיכל הוא בבחינת [[בינה]].
עיגול הוא שורש עניין ההעלם, ומשתלשלים ממנו כל ענייני ההעלם: אלו שלמעלה מאצילות (לפני האצילות), אלו שבארבעת העולמות (אצילות בריאה יצירה ועשיה), ואלו שבעולם הזה הגשמי. היינו, שמהעיגולים הוא שורש הכלים (המגבילים את האורות), ולמטה מזה ההיכלות, ועד לעולם הזה הגשמי, שבו עיגול הארץ, המים, הרוח והשמים מעלימים ומכסים בתכלית על האלוקות שבתוכם.


==בעולמות==
וכשם שהוא בעיגולים כך הוא בעניין היושר: שבכל דרגה ודרגה ישנה בחינת היושר שבה, שהוא עניין הגילוי וההתחלקות לפרטים.
ענין עיגולים ויושר יש בכל העולמות, שבכל העולמות יש [[עשר ספירות דעיגולים]] שבהם נכללים האורות בבחינת מקיף, ויש [[עשר ספירות דיושר]] בהם מתחלקים הספירות לפרטי פרטים.
 
==שורשם==
ידוע הכלל שכל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר, וכן הוא בענייננו. דלמרות שבחינת העיגולים נמוכה מהיושר, הנה שורשם גבוה יותר (על דרך הצומח ששורשו גבוה מהמדבר){{הערה|אוה"ת שמות ח"ז עמ' ב'תצג, תרומה ע' א'תעא.}}. היינו, ששורש העיגולים הוא בעיגול הגדול שלפני הצמצום, ושורש היושר הוא מה[[אור הקו|קו וחוט]].
 
אך למרות זאת, הנה שורש שורשו של היושר גבוה עוד יותר משורש העיגולים (וכידוע, שהכוונה הפנימית היא גילוי ולא העלם){{הערה|לקו"ת נשא כד ד'.}}.
 
==המשלים בחסידות==
משל אחד לעיגולים ויושר הוא מאופן הבנת שכל חדש, שבתחילה מבינים רק את כללות העניין ורק לאחר מכן באה ההבנה וההסברה השלימה. להבנה שלימה יש אורך עומק ורוחב, סברות ומסקנות, פרטים ופרטי פרטים – ומשום שיש לה ראש תוך וסוף נקראת "יושר". אמנם לפני שמבין התלמיד את הסברה לעומקה (בתחילת קבלתו מהרב) נמצאת אצלו רק הנקודה הכללית, שבדומה לעיגול אין פינה או קצה שאפשר לתפוס בה – ולכן נקראת "עיגולים"{{הערה|[[לקוטי תורה]] פרשת שלח, ד"ה "ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר".}}.
 
 
במקום אחר בחסידות{{הערה|שם=דרך מצוותיך}} מובא משל המקשר את קטנות הכלים לכך שאין בהם חלוקה לפרטים: כשמשווים שכלו של ילד למבוגר{{הערה|פרטים בזה ראה בערך [[מוחין דגדלות ומוחין דקטנות|מוחין דקטנות ודגדלות]].}} רואים שקטנות שכל הילד גורמת לכך שהבנתו פשוטה ובלי פרטים: ראשית אנו רואים, שהילד אינו יכול לסבול שום דבר שיעשו נגד רצונו ומיד מתכעס וימלא חימה וקצף גדול. דמפני ששכלו קטן לכן כשתופס בהשקפה ראשונה שזה הדבר הוא רע לו הרי מתמלא כל מוחו בזה ולא נשאר אצלו שום מקום פנוי שיוכל לעיין בהטוב הנמצא בדבר זה מצד אחר. משא"כ מי שהוא בר דעת ודעתו ושכלו רחבים לא יכעוס כל כך מדבר שנגד רצונו, דיחד עם זה שהוא בכעס, כיון שמוחו רחב נשאר בו מקום לעיין ולהבין שיש גם טוב הנמצא בדבר הרע - ומחמת זה לא יהיה בכעס כך כך. ומכיון שהתפעלות הילד ממלאת את כל מוחו וליבו, נמצא שיש אצלו רק מחשבה אחת לבד בלי התחלקות לפרטים, והוא כמו עיגול שאין בו התחלקות (מה שאין כן הגדול שדעתו רחבה, תפיסתו את הענין היא בהתחלקות לחלקים ולפרטים להעמיק בכל חילוקי ענינים שבזה לטוב ולמוטב כנ"ל, כמו ראש תוך סוף - כציור פרצוף.


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
*[[לקוטי תורה]] פרשת שלח, ד"ה "ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר".
*[[לקוטי תורה]] פרשת שלח, ד"ה "ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר".
*[[דרך מצוותיך]] ד"ה לרוקע הארץ על המים, עמ' קסא.
{{הערות שוליים}}


[[קטגוריה:צמצום]]
[[קטגוריה:צמצום]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]
[[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]]

גרסה מ־01:35, 30 ביוני 2024

סדר השתלשלות
לפני הצמצום
עצמות ומהות · מאור · אור אין סוף · עשר ספירות הגנוזות · יחיד · אחד ויחיד · קדמון · טהירו עילאה
הצמצום והקו
צמצום הראשון · טהירו תתאה · מקום פנוי · רשימו · נקודה קו שטח · קו וחוט · עגולים ויושר · אור מקיף · אור פנימי · ראש תוך סוף
בי"ע דכללות
אבי"ע (השתלשלות כללית)

אדם קדמון · עולם העקודים · עולם התוהו · אור ישר · אור חוזר · שם ע"ב · שם ס"ג · שם מ"ה · שם ב"ן

אבי"ע דפרטות
עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה

עולם האצילות · עולם הבריאה · עולם היצירה · עולם העשייה · בי"ע · פרסא

סוגי השתלשלות
יש מאין · עילה ועלול · קפיצה ודילוג · אין ערוך

עיגולים ויושר הם שני אופנים כלליים בהאצלת הספירות: כפי שנאצלו בעולם התוהו הן בבחינת עיגולים (ובדרגת נפש), וכפי שנאצלו בעולם התיקון הן בבחינת יושר (ובדרגת רוח). היינו, הספירות כפי שהן בעולם התוהו הן בבחינת קטנות, לעומת עולם התיקון שם הן בגדלות[1].

מקור המושג

מקור המושג הוא בכתבי האר"י ז"ל[2]: "תחלה נאצלו עשר ספירות בבחינת עגולים והם עשרה כלים (...), ואח"כ נאצלו עשר ספירות בבחינת יושר כמראה אדם - והם יותר מעולים במעלה מן העגולים כי הם בחי רוח". היינו, זה שעולם התוהו גבוה מהתיקון הוא רק מצד ה"אורות" שבו (האורות של הספירות, שהן "אורות מרובים"), אבל מצד הכלים עולם התיקון הוא המעולה יותר ("כלים מרובים").

עניינם[3]

עיגול הוא שורש עניין ההעלם, ומשתלשלים ממנו כל ענייני ההעלם: אלו שלמעלה מאצילות (לפני האצילות), אלו שבארבעת העולמות (אצילות בריאה יצירה ועשיה), ואלו שבעולם הזה הגשמי. היינו, שמהעיגולים הוא שורש הכלים (המגבילים את האורות), ולמטה מזה ההיכלות, ועד לעולם הזה הגשמי, שבו עיגול הארץ, המים, הרוח והשמים מעלימים ומכסים בתכלית על האלוקות שבתוכם.

וכשם שהוא בעיגולים כך הוא בעניין היושר: שבכל דרגה ודרגה ישנה בחינת היושר שבה, שהוא עניין הגילוי וההתחלקות לפרטים.

שורשם

ידוע הכלל שכל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר, וכן הוא בענייננו. דלמרות שבחינת העיגולים נמוכה מהיושר, הנה שורשם גבוה יותר (על דרך הצומח ששורשו גבוה מהמדבר)[4]. היינו, ששורש העיגולים הוא בעיגול הגדול שלפני הצמצום, ושורש היושר הוא מהקו וחוט.

אך למרות זאת, הנה שורש שורשו של היושר גבוה עוד יותר משורש העיגולים (וכידוע, שהכוונה הפנימית היא גילוי ולא העלם)[5].

המשלים בחסידות

משל אחד לעיגולים ויושר הוא מאופן הבנת שכל חדש, שבתחילה מבינים רק את כללות העניין ורק לאחר מכן באה ההבנה וההסברה השלימה. להבנה שלימה יש אורך עומק ורוחב, סברות ומסקנות, פרטים ופרטי פרטים – ומשום שיש לה ראש תוך וסוף נקראת "יושר". אמנם לפני שמבין התלמיד את הסברה לעומקה (בתחילת קבלתו מהרב) נמצאת אצלו רק הנקודה הכללית, שבדומה לעיגול אין פינה או קצה שאפשר לתפוס בה – ולכן נקראת "עיגולים"[6].


במקום אחר בחסידות[1] מובא משל המקשר את קטנות הכלים לכך שאין בהם חלוקה לפרטים: כשמשווים שכלו של ילד למבוגר[7] רואים שקטנות שכל הילד גורמת לכך שהבנתו פשוטה ובלי פרטים: ראשית אנו רואים, שהילד אינו יכול לסבול שום דבר שיעשו נגד רצונו ומיד מתכעס וימלא חימה וקצף גדול. דמפני ששכלו קטן לכן כשתופס בהשקפה ראשונה שזה הדבר הוא רע לו הרי מתמלא כל מוחו בזה ולא נשאר אצלו שום מקום פנוי שיוכל לעיין בהטוב הנמצא בדבר זה מצד אחר. משא"כ מי שהוא בר דעת ודעתו ושכלו רחבים לא יכעוס כל כך מדבר שנגד רצונו, דיחד עם זה שהוא בכעס, כיון שמוחו רחב נשאר בו מקום לעיין ולהבין שיש גם טוב הנמצא בדבר הרע - ומחמת זה לא יהיה בכעס כך כך. ומכיון שהתפעלות הילד ממלאת את כל מוחו וליבו, נמצא שיש אצלו רק מחשבה אחת לבד בלי התחלקות לפרטים, והוא כמו עיגול שאין בו התחלקות (מה שאין כן הגדול שדעתו רחבה, תפיסתו את הענין היא בהתחלקות לחלקים ולפרטים להעמיק בכל חילוקי ענינים שבזה לטוב ולמוטב כנ"ל, כמו ראש תוך סוף - כציור פרצוף.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. 1.0 1.1 דרך מצוותך עמ' קסא.
  2. ע"ח היכל א"ק פ"ג.
  3. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם ע"ח, וראה באריכות בלקו"ת שלח (במדבר לז ג'.
  4. אוה"ת שמות ח"ז עמ' ב'תצג, תרומה ע' א'תעא.
  5. לקו"ת נשא כד ד'.
  6. לקוטי תורה פרשת שלח, ד"ה "ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר".
  7. פרטים בזה ראה בערך מוחין דקטנות ודגדלות.