חפץ

המונח "חפץ" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו חפץ (פירושונים).

חפץ הוא פנימיות הרצון שיש בו תענוג וקשור עם עצם הנשמה.

לשון זו היא הפנימית ביותר מג' לשונות האהבה המופיעים במדרש 'דביקה, חשיקה, חפיצה'.

ביאור

בשונה מהרצון שהוא תואר כללי על כל סוגי הרצונות של האדם, התואר 'חפץ' מבטא רצון נעלה יותר. והשינוי הוא במספר פרטים:

• רצון כללי - החפץ הוא רק ברצון שהוא עמוק וכללי, בשונה מרצונות פרטיים שאדם נמשך אליהם כל פעם לפי המציאות והעניין שנדרש עבורו.
• לא יכול להשתנות - הרצון שהוא חיצוני ובדבר מסויים, יכול להידחות מפני רצון אחר חזק יותר, אך חפץ הוא תשוקה פנימית שאין לה תמורה וחילוף, אפילו לא שינוי קל.
• רצון תמידי - החפץ נמצא תמיד ברצונו של האדם בכל זמן שנזכר בו, בשונה מרצונות פרטיים שאדם נמשך אליהם כל פעם לפי המציאות והעניין שנדרש עבורו.
• רצון ותענוג פנימי - יש דברים שאדם רוצה בהם כי הוא מבין שכך נכון, אך הרצון הוא בחיצוניות בלבד והיה מעדיף שלא לרצות בהם לדוגמא - טיפול רפואי כואב), ואילו חפץ הוא רצון שלאדם יש בו תענוג ומשיכה פנימית.

בני ישראל נקראים 'ארץ חפץ' כי בהם הוא עיקר הרצון והתענוג האלוקי שהם מביאים אותו לידי שלימות, בשונה משאר הבריאה שנבראה ומקבלת חיות מחיצוניותו של הקב"ה.

גם הגאולה וביאת משיח קשורה עם בחינת ה'חפץ', כפי שמופיע בזהור שלאמו של משיח קוראים 'חפצי בה' והיא המבשרת על הגאולה.

חפץ חסד

הנביא במיכה אומר: "מִי אֵ-ל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָו‍ֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא", ועל פי קבלה הפסוק מקביל לי"ג מידות הרחמים, והמילים 'חפץ חסד' מקבילים למידה השישית.

בתורת החסידות מוסבר שהמקור לבריאת העולם הוא מבחינת 'חפץ חסד', וכפי הלשון המפורסמת של אדמו"ר המהר"ש במאמר אותו נהוג לחזור בבר מצווה: "זהו שמתחיל העץ חיים, כשעלה ברצונו הפשוט להיטיב לברואיו, שזהו מצד טבע הטוב להטיב, שהוא בחינת השפעת החסד, שנמשך מבחינת כי חפץ חסד, שהוא בחינת החסד שבחפץ הוי׳".

בחינה זו, היא ברצון הפשוט העצמי שבעצמות אור אין סוף ממש, אך הרבי מבאר שכיון שבחינה זו היא הראשית והמקור לבניין החסד שממנו נברא העולם, והיות שהיא ירידה עצומה שבאין ערוך לגבי עצמותו ומהותו יתברך, נקראת גם היא בשם בריאה.

ראו גם

• לעולם ילמד אדם במקום שליבו חפץ