ריגה: הבדלים בין גרסאות בדף
ברכת הגאולה (שיחה | תרומות) (←רב ראשי ללטביה: יש לקריאה נוספת) תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
|||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
יום [[י"ט בכסלו]] היה יום חג בריגה. היו עורכים התוועדויות בכל בתי הכנסת, גם באלו שאינם חב"דיים, ולאחר מכן היו כולם מגיעים לבית הכנסת המרכזי ברייסישע מניינים. המתוועד המרכזי היה החסיד הנודע ר' [[יצחק הורביץ|איצ'ה דער מתמיד]] (כשלא היה בעיר, אזי התוועד החסיד הרב [[מרדכי חפץ]]). בכלל, ראש המתוועדים בריגה היה ר' איצ'ה דער מתמיד". | יום [[י"ט בכסלו]] היה יום חג בריגה. היו עורכים התוועדויות בכל בתי הכנסת, גם באלו שאינם חב"דיים, ולאחר מכן היו כולם מגיעים לבית הכנסת המרכזי ברייסישע מניינים. המתוועד המרכזי היה החסיד הנודע ר' [[יצחק הורביץ|איצ'ה דער מתמיד]] (כשלא היה בעיר, אזי התוועד החסיד הרב [[מרדכי חפץ]]). בכלל, ראש המתוועדים בריגה היה ר' איצ'ה דער מתמיד". | ||
ריגה מלאה הייתה בדמויות של חסידים, למדנים, | ריגה מלאה הייתה בדמויות של חסידים, למדנים, עובדים ומשכילים בחסידות. | ||
דמויות חסידיות בריגא: החסיד ר' [[ישראל משה פרידמן (ריגה)|ישראל משה פרידמן]] שהיה מתפלל כל יום עד השעה שלוש אחר הצהרים, ורק אז פונה לענייניו; או החסיד ר' זלמן יצחק שהיה סגי-נהור. לבית הכנסת הוא היה מגיע בלוויית אחד החסידים, ויחדיו היו מתיישבים לסדר לימוד. החסיד היה מקריא מתוך הגמרא, ור' זלמן יצחק היה מתקנו אפילו אם שגה באות אחת. הרב [[יצחק דובוב]] ששימש כמה שנים כרב באחד מבתי המדרש ב"רייסישע מניינים", ויצא מריגה בשנת תרפ"ח. הרב [[מרדכי חפץ]] מראשי ארגון "[[אחות תמימים]]", וכן את הרב [[יחזקאל פייגין]], מזכירו של אדמו"ר הריי"צ. ר' [[אליהו חיים אלטהויז]], אף הוא מראשי ארגון 'אחות התמימים', ר' [[אברהם אליהו אשרוב]], ר' [[יחזקאל הימלשטיין]], שכיהן כ[[משגיח]] ב[[תומכי תמימים ליובאוויטש]], ר' [[צבי גאר]], שהיה בעל תפילה בעל קול מיוחד שעורר את כולם ברגש שלו; ר' [[שמעון בלינער]], נכדו של ר' [[מיכאל דער אלטער]] ה[[משפיע]] ב'תומכי תמימים' בליובאוויטש. ר' [[מיכאל פיזוב]]" והרב [[נתן נטע ברכהן]]. | |||
בראש העסקנות החב"דית בריגה, עמד החסיד המפורסם ר' [[מרדכי דובין]]. חסיד נלהב שבשתדלנותו הנועזת הצליח לעשות טובות לרבבות יהודים מכל החוגים. | |||
==אדמו"ר הריי"צ בריגה== | ==אדמו"ר הריי"צ בריגה== | ||
גרסה אחרונה מ־23:26, 23 ביוני 2024
העיר ריגה הינה בירת לטביה. עד לשואה התקיימה שם קהילה יהודית גדולה, ביניהם עשרות משפחות חסידי חב"ד. אדמו"ר הריי"צ התגורר בריגה למשך מספר שנים.
ראשית התיישבות חב"דית בריגה[עריכה | עריכת קוד מקור]
מראשוני החסידים שהתיישבו בריגה היה החסיד ר' ישעיה ברלין שהתיישב שם בשנת תרל"ח לערך.
באותה תקופה נתנה הממשלה רישיון לבנות בית כנסת נוסף בבניין בית הכנסת החסידי שברחוב אליאס (שהיה אחד משני בתי הכנסת הגדולים בעיר). מאז התקיימו תחת אותה קורת גג שלשה מניינים חב"דיים (שכונו "מניינים דרייסין"). הגדול מביניהם היה של חסידי קופוסט, והשנים האחרים היו אחד של חסידי ליובאוויטש ואחד מעורב של כלל חסידי חב"ד[1].
בשנת תרס"א פתח שם ר' ישעיה ברלין מנין חב"די נוסף.
עוד מנין חב"די (שנקרא בשם "באזאר בערג") היה ברחוב מארייאס[2].
לאחר מלחמת העולם הראשונה[עריכה | עריכת קוד מקור]
עיקר ההתיישבות החב"דית בעיר החלה לאחר מלחמת העולם הראשונה, רבים מהחסידים נמלטו מרוסיה עקב עליית הקומוניסטים לשלטון. אף אלו שהמשיכו לארצות המערב עברו דרך ריגא. כך נתהוותה בעיר קהילה חב"דית גדולה.
בשנים תר"פ - תר"צ מנתה קהילת ליובאוויטש בריגה עשרות רבות של משפחות. המשפחות היו מפוזרות בכל רבעי העיר, וכן גם בעיירות מסביב. ברחוב אליאס בו היה בניין ארוך ובו שלושת "הרייסישע מניינים", המניינים החבד"יים לסוגיהם: המניין הראשון של חסידי קופוסט. המניין השני של חסידי ליאדי, והמניין השלישי של חסידי ליובאוויטש. האחרון היה גם המרכז של חסידי ליובאוויטש בריגה.
מידי מוצאי שבת הייתה מתקיימת סעודת מלווה מלכה, והיא הייתה בגדר חוק ולא יעבור. רבים מהחסידים היו מתאספים באחד הבתים, סועדים ומתוועדים.
יום י"ט בכסלו היה יום חג בריגה. היו עורכים התוועדויות בכל בתי הכנסת, גם באלו שאינם חב"דיים, ולאחר מכן היו כולם מגיעים לבית הכנסת המרכזי ברייסישע מניינים. המתוועד המרכזי היה החסיד הנודע ר' איצ'ה דער מתמיד (כשלא היה בעיר, אזי התוועד החסיד הרב מרדכי חפץ). בכלל, ראש המתוועדים בריגה היה ר' איצ'ה דער מתמיד".
ריגה מלאה הייתה בדמויות של חסידים, למדנים, עובדים ומשכילים בחסידות.
דמויות חסידיות בריגא: החסיד ר' ישראל משה פרידמן שהיה מתפלל כל יום עד השעה שלוש אחר הצהרים, ורק אז פונה לענייניו; או החסיד ר' זלמן יצחק שהיה סגי-נהור. לבית הכנסת הוא היה מגיע בלוויית אחד החסידים, ויחדיו היו מתיישבים לסדר לימוד. החסיד היה מקריא מתוך הגמרא, ור' זלמן יצחק היה מתקנו אפילו אם שגה באות אחת. הרב יצחק דובוב ששימש כמה שנים כרב באחד מבתי המדרש ב"רייסישע מניינים", ויצא מריגה בשנת תרפ"ח. הרב מרדכי חפץ מראשי ארגון "אחות תמימים", וכן את הרב יחזקאל פייגין, מזכירו של אדמו"ר הריי"צ. ר' אליהו חיים אלטהויז, אף הוא מראשי ארגון 'אחות התמימים', ר' אברהם אליהו אשרוב, ר' יחזקאל הימלשטיין, שכיהן כמשגיח בתומכי תמימים ליובאוויטש, ר' צבי גאר, שהיה בעל תפילה בעל קול מיוחד שעורר את כולם ברגש שלו; ר' שמעון בלינער, נכדו של ר' מיכאל דער אלטער המשפיע ב'תומכי תמימים' בליובאוויטש. ר' מיכאל פיזוב" והרב נתן נטע ברכהן.
בראש העסקנות החב"דית בריגה, עמד החסיד המפורסם ר' מרדכי דובין. חסיד נלהב שבשתדלנותו הנועזת הצליח לעשות טובות לרבבות יהודים מכל החוגים.
אדמו"ר הריי"צ בריגה[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאחר פרשת המאסר והגאולה של אדמו"ר הריי"צ, עדיין היה הרבי נתון בסכנה גדולה. החסידים שהרגישו במצב פתחו בפעילות עניפה להוצאת הרבי מרוסיה. במכתב לר' ישראל ג'ייקובסון כותב ר' יענקל מסקליק (ז'ורביצר)[3] אשר המצב הינו מסוכן ביותר ואשר יש לעשות כל השתדלות להעביר את הרבי ל"ר' מרדכי שו"ב שיחי'" (הכונה לר' מרדכי דובין אשר התגורר בריגה). ואכן, במשך חדשי הקיץ עמל ר' מרדכי להשיג היתר יציאה והגירה ללטביה עבור הרבי, וזאת על ידי מינויו ל"רב הכולל" בריגה ("לעיין ולפקח בכל עניני היהדות דאנשי עירנו ריגא")[4]. לאחר מכן עדיין התעכב הרבי ברוסיה בשל מחסור כספי[5].
לבסוף, בכ"ד תשרי תרפ"ח יצא אדמו"ר הריי"צ יחד עם משפחתו מלנינגרד ולמחרת הגיע לריגה והתיישב שם. הרבי ראה את ריגה כמקום מגורים זמני בלבד, והתגורר שם לפועל עד שנת תרצ"ג.
בחודש הראשון להגעתו לריגה שכן הרבי במלון ולאחר כחודש שכר שני דירות קטנות בשני קומות, האחת עבורו והשניה חולקה לשנים: חציה יועד למגורי אמו הרבנית שטערנא שרה, וחציו יועד לבית הכנסת[6].
מיד עם הגיעו לריגה התחיל הרבי בפעילות עניפה למען יהודי רוסיה[7]. בחודש הראשון להגעתו כינס הרבי אסיפה של כמה רבנים ועסקנים למען יהודי רוסיה האסיפה נמשכה כמה ימים.
מריגה יצא הרבי למסעותיו לארץ הקודש ולארצות הברית, גם מסעות אלו היוו חלק מהפעילות למען יהודי רוסיה. בשובו לריגה ערך אספה כללית של רבני לטביה לדיון בשיפור מצב היהדות במדינה. במשך השנים ביקר הרבי גם בריכוזי חב"ד בפולין ובליטא.
בתחילת תרצ"ב הקים ישיבת "תומכי תמימים" בריגה והביא מליטא את הרב מרדכי פוגרמנסקי, תלמיד ישיבת טלז לעמוד בראשה. הישיבה התקיימה כשנה בלבד.
מלחמת העולם השנייה[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאחר שבקיץ ת"ש סופחה לטביה לברית המועצות והונהג בה משטר קומוניסטי, נסגרו בריגה בתי כנסיות, ישיבות וחדרים. בין השאר נסגרה גם ישיבת חב"ד. מפאת המצב הפוליטי המורכב לא התקיימה מלחמת חורמה כנגד יהודים שקיימו מצוות, אך יהודים רבים הוגלו לסיביר וביניהם חסידי חב"ד רבים.
בעקבות זאת ביקש אדמו"ר הריי"צ שהתמימים ימלטו מריגה למדינות הודו או סין (שתיהן היו נתונות תחת השלטון היפני). שתי קבוצות הבריחו את הגבול לוילנא בירת ליטא, שם קיבלו ויזה למדינות הודו סין מהשגריר היפני. אולם בבואם לצאת מוילנא, פגע ברכבת שלהם פגז ישיר, ורובם נהרגו.
בחודש סיון תש"א הגיעו הנאצים לפאתי לטביה, ובניגוד להסכמים המוקדמים, הם כבשו את המדינה בתוך ימים ספורים. בימים שקודם הכיבוש, החלה מנוסה רבתי של אזרחים. קהל רב צבא על הרכבות כדי לברוח לתוככי רוסיה ולרפובליקות אחרות בברית המועצות.
בין החסידים התעורר אז ויכוח לא פשוט - מה עדיף, קומוניסטים או פשיסטים? ההתלבטות הייתה קשה. עוד טרם היו ידיעות ברורות על כך שהגרמנים משמידים את העם היהודי בכל המדינות שכבשו. יהודי לטביה ידעו רק זאת שהנאצים הפשיסטים שונאים יהודים, אבל מאידך, הקומוניסטים לא מאפשרים לשמור מצוות ורודפים במלחמת חרמה אחר החסידים, ולעיתים אף מוציאים מהם להורג.
היו שאמרו כי חייבים לברוח על מנת שלא ליפול בידיהם של הנאצים; כמה מהחסידים טענו שבריחה לתוך ברית המועצות אינה הצלה אלא צרה, כיון שהקומוניסטים רודפים את היהודים. בין המצדדים בהישארות בלטביה היו ר' איצ'ה דער מתמיד, הרב רפאל כהן, ועוד רבים.
[באותם ימים הוברח מכתב של אדמו"ר הריי"צ ללנינגרד בו כתב לברוח אפילו לרוסיה הקומוניסטית. הכוונה המקורית הייתה לחסידי המדינות הבלטיות, ובהן לטביה ופולין, אלא שמכתב זה לא הגיע כנראה ללטביה]
כל אלה שנשארו נהרגו על קידוש השם. ר' פול'ע שהיה רב נכבד, ביקש להציל את ספרי התורה מבית הכנסת. הוא טרם הספיק להימלט כשהנאצים העלו את בית הכנסת באש, ואף הוא נשרף כשספר תורה בידיו.
על יד ריגא, בעיירה גוסטיני התקיים סניף של ישיבת תומכי תמימים, שמנהלה היה הרב התמים חנוך העניך ברכהן ישיבה זו התקיימה עד בא הצורר הנאצי אז עלו תלמידי הישיבה עם מוריהם על המוקד הי"ד[8].
לאחר המלחמה[עריכה | עריכת קוד מקור]
לאחר המלחמה שב הרב נתן נטע ברכהן לעיר הולדתו ריגה, ועם עוד כמה שרידים מוצלים החלו להקים מחדש את קהילת חב"ד המעטירה
כשהרב ברכהן חזר לריגה מולדתו לאחר המלחמה, הוא מצא ריגה אחרת. 90.000 מיהודי ריגה נספו בשואה. יחד עם הנאצים פעלו גם לטבים אנטישמים רבים שראו בנאצים משחררים מעול השלטון הסובייטי, והם התגייסו ליחידות צבא גרמניות וסייעו בהרג היהודים.
לאחר המלחמה החלו יהודים מעטים לחזור לעיר טיפין טיפין. יהודים אלו נמלטו מן העיר בעת הכיבוש הנאצי אל חבלי הארץ תחת השלטון הרוסי. את הזוועה שהם - ובתוכם הרב ברכהן - גילו, קשה לתאר: בתי הכנסת נשרפו, בתי היהודים נשדדו. למרות החורבן הנורא, אט אט נפתח בית כנסת והקהילה היהודית החלה להיבנות מחדש תחת פיקוח רוסי.
ברבות הימים חזרו לעיר כחמש עשרה משפחות של חב"ד בהם: ר' זלמן פרידמן, ר' שאול ? פבזנר, ר' אברהם גודין, ר' מיכאל פיזוב, ר' מרדכי אהרן פרידמן, ר' שלמה פייגין, ר' ישראל קונסון. ר' ישראל פווזנר, ר' שלום פייגין (אבא של ר' שלמה), ר' יקותיאל זלמן לוין, ר' שמעון גוטמן, ר' שלום בער פרידמן (בנו של ר' מרדכי אהרן), ר' אהרן צוקרניק (גיס של ר' ישראל פווזנר), ר' שמואל פרוס, ר' בערל פרוס, אחיו של ר' ישראל פווזנר
בעקבות זאת נפתחו מחדש שני בתי כנסת חב"ד, אלא שאלו נסגרו בשנים יותר מאוחרות על ידי הקומוניסטים. גם בשנים בהם שערי בתי הכנסת היו פתוחים, פחדו לבוא להתפלל בבית כנסת, והתפללו במניינים חשאיים שהתקיימו בבתים. רק לאחר שסטלין מת התחלו לבוא שוב אל בית הכנסת.
פרויקט מיוחד היה בניית המקווה. כל אחד מהחסידים נתן חמשת אלפים רובל, סכום גדול באותם ימים, וכך נבנה מקווה חדש לטובת יהודי העיר.
הסתלקות אדמו"ר הריי"צ נודעה רק לאחר שלוש שנים[עריכה | עריכת קוד מקור]
הניתוק מהעולם המערבי בכלל ומחסידי חב"ד מחוץ לברית-המועצות בפרט, גרם לכך שחסידי חב"ד מאחורי מסך הברזל לא ידעו במשך תקופה ארוכה על הסתלקותו של אדמו"ר הריי"צ.
שמע הבשורה נודע לאנ"ש בריגה דרך שידור רדיו מחוץ לארץ. אחד החסידים שמע על הרבי הנוכחי, וכך הבין כי אדמו"ר הריי"צ הסתלק ובמקומו מונה חתנו. היה זה רק בשנת תשי"ג, שלוש שנים לאחר ההסתלקות[דרוש מקור].
רב ראשי ללטביה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשנת תשמ"ט נסע הרב נתן נטע ברכהן בשליחות הרבי למוסקבה ובערים נוספות ברחבי ברית המועצות, ביניהם עיר הולדתו ריגה. שם החל לפעול במרץ רב בקרב יהודי העיר, כעשרת אלפים במספר, ולהפיץ בקרבם יהדות. בהמשך קיבל את ברכתו של הרבי לשליחות קבועה בריגה, ויחד עם רעייתי ציפורה היו לשלוחים הראשונים בלטביה. הרב ברכהן התחיל בעזרה גשמית ובמקביל בהקמת מערך רוחני כמו ארגון תפילות ושיעורי יהדות. הצמאון היה גדול והעבודה רבה. השפה הלטבית שהייתה שגורה בפיו, סייעה רבות לפעילות ולקשרים שיצר עם השלטונות.
שנה לאחר מכן, בשנת תש"נ, נבחר לרבה הראשי של לטביה.
היום ישנה בריגה פעילות רבה של ליובאוויטש, אולם כשהגיע לא היה אפילו מניין בבית הכנסת שעמד ריק.
בקיץ תנש"א נפרדה לטביה מברית המועצות, והפכה למדינה עצמאית. בחוקים החדשים מותר היה לכל אזרח לקיים אורח חיים דתי, ללמד דת ולקיים פעילות דתית, כמו בכל מדינה מתוקנת בעולם.
בשנים הראשונות פעל הרב ברכהן במסגרת שהתאימה לאוכלוסייה המקומית. הפעילות הייתה בעיקר סביב בית הכנסת: תפילות, התוועדויות, שיעורי יהדות, אירועים בחגים. עד מהרה ידעו יהודי העיר שיש ת ת יהודים וליהדות, ורבים החלו להגיע לבית כנסת ולפעילויות הרבות שקיימו הרב ברכהן ורעייתו.
עם הזמן הוקם גם מועדון נשים ובית תבשיל. המקווה חידש את פניו, ומקורבים רבים החלו לשמור אורר חיים יהודי וחסידי.
במקביל פעל הרב ברכהן גם בקרב סטודנטים יהודים באוניברסיטאות של ריגה. בעקבות הפעילות המוצלחת הוקמה פקולטה ליהדות באחת האוניברסיטאות. סטודנטים יהודיים שמעו לראשונה בחייהם על מהותה של התורה וחיי מצוות.
פעילותו של הרב ברכהן, עוררה את התפעלותם של יהודי העיר ושלטונות לטביה. השלטונות החליטו לערוך ערב הצדעה חגיגי לפעילותו הברוכה של הרב הראשי, יחד עם ציון יום הולדתו השמונים.
ואכן, למעלה מאלף יהודי ריגה השתתפו בערב ההצדעה שנערך בבית הקהילה היהודית בריגה בהשתתפות נשיאת המדינה, נשיא המדינה לשעבר, שרי ממשלה, שגרירי גרמניה, רוסיה, אוקראינה, ישראל, ראשי הקהילה היהודית ועוד.
נשיאת המדינה נשאה נאום ארוך בשבחו של הרב ברכהן. בהמשך נשא דברים גם שגריר ישראל בלטביה מר אבי בנימין ששיבח את פעולותיו הברוכות של הרב ברכהן במשך השנים.
לאחר פטירתו של הרב ברכהן, ממלא את מקומו בפעילות החב"דית בנו הרב מענדל ברכהן.
בית חב"ד ריגה[עריכה | עריכת קוד מקור]
בנוסף ובמקביל לפעילותו של הרב ברכהן, בשנת תשנ"ב הגיעו לריגה בשליחות הרבי הרב מרדכי גלזמן ורעייתו[9], אשר פתחו בריגה בית חב"ד. כמו כן, כבר זמן קצר אחרי בואם, הם פתחו בריגה קייטנות "גן ישראל" ובית ספר של ימי ראשון, שנועד ללמד יהדות ילדים שלא לומדים במסגרות יהודיות.
לאחר כמה שנים בשליחות, הרב גלזמן ורעייתו פתחו בריגה גם בית ספר וגן ילדים של חב"ד. אחת השליחות שפעלה בבית הספר הייתה רבקי הולצברג הי"ד (אז רוזנברג), שהייתה תקופה מסויימת לפני נישואיה בשליחות בריגה.
כיום בית חב"ד ריגה פועל בעוד תחומים רבים: תפילות, שיעורים למבוגרים וילדים, מסעדה כשרה, פעילות מיוחדת עבור נשים, תמיכה בנזקקים, פעילות עם מטיילים יהודים שמגיעים לריגה מכל העולם ועוד.
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- הרב שניאור זלמן ברגר, חב"ד בשואה (סדרה) -
שבועון בית משיח גיליון מספר 517 (כ"ב תמוז תשס"ה), עמודים 38 - 43. שבועון בית משיח גיליון מספר 518 (כ"ט תמוז תשס"ה), עמודים 34 - 39 - הרב מענדל ברכהן, לטביה, בתי כנסת ורבנים
- הרב מרדכי גלזמן, לטביה ורבניה
- תולדות חב"ד בפולין ליטא ולטביה
- ספר 'יראת ה' אוצרו'
- ספר ימי מלך
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
הערות שוליים
- ↑ במקום אחר מובא שהיה של חסידי ליאדי.
- ↑ תולדות חב"ד בפולין, ליטא ולטביא ע' מד.
- ↑ בית משיח גליון 712.
- ↑ תולדות חב"ד בפולין, ליטא ולטביא.
- ↑ בית משיח גליון 719.
- ↑ אגרות קודש חט"ז איגרת ה'תתכח.
- ↑ על כל זה ראה תולדות חב"ד בפולין, ליטא ולטביא פרק יא.
- ↑ ספר התמימים חלק א' עמ' צח.
- ↑ [chabad.lv אתר האינטרנט של חב"ד לטביה]
| ערים בלטביה | |
|---|---|
| |
| עיירות ברוסיה • עיירות בבלארוס • עיירות באוקראינה • עיירות בליטא • ערים בפולין |