ישראל כהנסון
הרב ישראל הכהן קונסון (כהנסון, קאנסאהן, לבקובסקי[1], תרס"ח-י' טבת תשל"ז) היה מחסידי חב"ד בנוועל, בריגא ובמוסקבה, משגיח בישיבת תומכי תמימים נעוועול, שוחט חסידי, ואיש חסד שנאסר על הפצת היהדות ברוסיה הסובייטית, ובאחרית ימיו היה מדמויות ההוד של קרית מלאכי בשנותיה הראשונות.
תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]
נולד בעיירה החסידית נעוועל בשנת תרס"ח[2], לאביו ר' צבי יוסף ולאמו מרת ביילה, והיה בן דודו של החסיד הנודע ר' ישראל נעוולער[3], ובמשפחה היה מקובל שהם מצאצאי רבי מנחם מענדל מהורודוק[4].
כילד, למד בביתו אצל הוריו, ובשל כך לא ידע במשך שנים רבות קרוא וכתוב ברוסית.
כנער צעיר, למד בישיבה המחתרתית בעיר הולדתו נעוועל, לצד חבריו ר' מענדל פוטרפס, ר' דוד שקולניק, ר' אשר קרביצקי, ר' ברוך שיפרין, ועוד, והידידות האמיצה שנוצרה ביניהם, נותרה גם עשרות שנים אחר כך.
בתקופה זו נמנה על הבחורים שעסקו בהעתקת מאמרי חסידות והעלאתם על גבי הכתב, כשהעותקים חולקו והפצו בין התמימים ואנ"ש.
כבר כבחור הוסמך כשוחט וקיבל משרת שוחט באחת העיירות הסמוכות, ובזכות כך ניצל משירות בצבא האדום, כפי החוק באותה תקופה שה'כלי קודש' היו משוללי זכויות מצד אחד, ומצד שני היו פטורים משירות צבאי.
(תקופה מסויימת בעודו בחור שימש כמשגיח בישיבת תומכי תמימים נעוועל, שהיתה במשך מספר שנים המרכז של ישיבות תומכי תמימים בכל רחבי רוסיה[5]).
בשנת תרצ"ב התחתן עם רעייתו מרת גיטל, אחות החסיד הנודע ר' נחום לבקובסקי. לאחר החתונה החל לעבוד לפרנסתו, כשהוא עובר בין עבודות שונות כדי להינצל מחילול שבת ומתפרנס בדוחק רב.
על אף שהתפרנס בצמצום, התאמץ לחלק לצדקה לאחרים, וכן הכניס יתומים לביתו וכן ילדי חסידים שנאסרו ולא היה להם אצל מי לשהות, כך גם נהג לארח בביתו באופן תדיק התוועדויות חסידיות, כשהחסידים נהגו להיכנס מדלת צדדית נוספת שהיתה לבית, וכך התחמקו מעיניהם הבולשות של השכנים.
בתקופת מלחמת העולם השניה נמלטה משפחתו לטשקנט שבעומק רוסיה, וכעבור זמן כאשר הצליח להתחמק מהשירות הצבאי, הצטרף אליהם.
כאשר חסידים רבים חלו בטיפוס, עסק במסירות נפש ודאג לרווחתם ולרפואתם, כשהוא מסכן את עצמו בכך, וזכה להציל את נפשותיהם של חסידים רבים.
לאחר המלחמה חזר למוסקבה, שם נאסר על ידי אנשי המשטרה החשאית והואשם בסיוע לחסידים 'פושעים' שעברו על החוק, וכעבור עשרה חודשים של עינויים בהם עמד בגבורה ולא מסר מידע מפליל על אף חסיד, קיבל בנס גזר דין מקל של שלוש שנות גלות בלבד, ורכושו לא הוחרם והולאם לטובת המדינה.
בתקופת הגלות בסיביר, נפל על רגלו גזע עץ כבד ובעקבות כך קיבל רשות לעבוד בעבודות קלות יותר, ואף לאחר שהרגל התרפאה ההקלות נמשכו לאורך כל תקופת הגלות[6], עד לשחרורו לקראת חג הפסח תש"ט.
לאחר השחרור עבר לטשקנט, ומשם לעיירה קטנה בשם ילגויה, כאשר משפחתו נותרה במוסקבה, ורק לאחר מותו של סטאלין בשנת תשי"ג, עבר לריגא, ומשם חזר למוסקבה, ושימש כשוחט ובודק לקהילה החסידית שהתגוררה בעיר.
בין השנים תש"כ-תש"ל נמנה על ראשי המדברים בהתוועדויות שנערכו בין חסידי חב"ד שנותרו בברית המועצות[7].
בשנת תשל"א קיבל אשרת יציאת מרוסיה, ועלה לארץ עם רעייתו ובתו ומשפחתה, ועם הגיעו לארץ קבע את מגוריו בנחלת הר חב"ד שהקים הרבי עבור יוצאי רוסיה, והמשיך לעסוק בעניני קדושה, כשבתחילה לימד נערים לבר מצווה, והמשך הפך למלמד דרדקי בתלמוד תורה חב"ד המקומי בקרית מלאכי.
בשנת תשל"ה חלה במחלה הידועה, ממנה נפטר בייסורים קשים כעבור שנתיים בעשרה בטבת תשל"ז.
נטמן בחלקת חב"ד בבית העלמין הר הזיתים.
משפחתו[עריכה | עריכת קוד מקור]
- אחותו, מרת דאבא רבקה, רעיית ר' חיים משה שייקביץ
- בתו, מרת חנה רבקה (ריבה), רעיית הרב אליהו ביסק
- אשתו, מרת גיטל כהנסון (נפטרה בז' ניסן תשד"מ)
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- שניאור ברגר, ניסים ונפלאות בסיביר הקפואה, שבועון בית משיח גליון 378
הערות שוליים
- ↑ בזמן בריחתו מהשלטונות, החליף את שם משפחתו לשם המשפחה של אשתו.
- ↑ על פי הכרטיס שמילא בספר החסידים (אך בכתבה מבית משיח בקישורים חיצוניים, שנולד בשנת תרס"ו).
- ↑ אביו ר' צבי יוסף, היה אחיו למחצה של ר' פייטל אביו של ר' ישראל נעוולער, כיון שאמם מרת איטא-העניא נישאה פעמיים.
- ↑ תשורה חזן-ורנר עמוד 44.
- ↑ זכרונותי פרק י'. הישיבה נסגרה בשנת תרפ"ט.
- ↑ חסידים קישרו זאת לעובדה שבאותה תקופה בדיוק ידידו הקרוב ר' זלמן בוטמן הזכיר אותו לברכה לפני הרבי, שביקש עבורו ברכה מאדמו"ר הריי"צ (אגרות קודש חלק ב' אגרת רעג).
- ↑ זכרונות ר' בצלאל שיף.
