נפש בהמית: הבדלים בין גרסאות בדף
(←פתיח: תקלדה) |
(הוספת תוכן) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ | '''הנפש הבהמית''' היא הנפש המחיה את הגוף. אחד מ"חידושיו" של אדמו"ר הזקן{{הערה|למעשה אין זה חידוש כלל שכן מפורש הדבר בעץ חיים ולפני כן עוד במדרש תהילים, אלא שאדמו"ר הזקן פרסם והסביר זאת.}} הוא שליהודי יש '''שתי''' נפשות – נפש אחת מצד [[קליפה|הקליפות]]{{הערה|תניא, ספר של בינונים, סוף פרק א'}}{{הערה|אדמו"ר הזקן מכנה דוקא את הנפש שמצד הקליפות "ראשונה" כי היא היא שכלו ורגשותיו, ואילו את הנפש הקדושה הוא מרגיש רק ע"י [[עבודת השם|עבודה]].}}, והשניה מצד הקדושה. | ||
''' | |||
==שרשה== | |||
לנפש הבהמית יש שורש "שמשם נלקחה", אך לשורש זה עצמו שורש ב[[עולם התוהו]]{{הערה|ספר הליקוטים, בערך "נפש הבהמית".}}. | |||
'''שרשה הגלוי''' של נפש הבהמית הוא בפני שור שב[[מרכבה]]{{הערה| לקוטי תורה נשא כ"ח, ג, ובמקומות רבים.}}. ובפרטיות יותר בפני אדם שבפני שור{{הערה|לכל אחת מארבע חיות המרכבה יש גם "[[פני אדם]]", והם הפנימיות של אותה דרגה. מחיצוניות [[פני שור]] משתלשלות נפשות [[בהמה|הבהמות]], ומפנימיותם (פני אדם שבפני שור) משתלשלת נפש הבהמית שב[[אדם#תואר אדם לגוף|אדם]].}}. | |||
'''שורש שורשה''' הוא ב[[עולם התוהו]], כידוע שהכלים דתוהו [[שבירת הכלים|שנשברו]] נפלו ב[[עולם הבריאה]], ומסביר [[רבי מנחם מענדל שניאורסון (אדמו"ר הצמח צדק)|הצמח צדק]], שהם הם חיות המרכבה{{הערה|ראה ספר הליקוטים בערך נפש הבהמית.}}. | |||
===מתהווה מצמצום נפש האלוקית=== | |||
אך למרות ששורש מציאותה מעולם התוהו, הנה התהוותה בפועל הוא מצמצום הנפש האלוקית{{הערה|ספר המאמרים תרע"ח ד"ה וידעת עמ' שעו, ובלקו"ש ח' שיחה ב' לפרשת במדבר מד"ה דעו כי ה' תרצ"ג בסה"מ קונטרסים.}} ועד שהיא "מותאמת" לנפש האלוקית. והיינו, שאצל כל אחד מותאמת נפשו הבהמית לנשמתו האלוקית באופן שדוקא הנשמה '''שלו''' יכולה לתקנו. והוא שאמרו חז"ל "כל הגדול מחבירו ייצרו גדול ממנו"{{הערה|אבות ג' ט"ז.}} – שגודל הייצר הוא כגודל מעלת הנשמה (שמצד מעלת נשמתו יכול לתקן גם ייצר כזה). | |||
==כלולה מטוב ורע== | |||
כמו כל נברא אחר כלולה גם הנפש הבהמית מ[[ארבע יסודות|ארבעת היסודות]], אך מכיון שארבעת יסודותיה מקורן ב[[קליפת נוגה]]{{הערה|תניא פרק א', בשם ה[[עץ חיים]] שער נ' פֶּרֶק ב'.}} המעורבת טוב ורע, באות מנפש זו לא רק המידות הרעות (כעס וגאוה וכיוצא בהן) אלא גם המידות הטובות שבטבע{{הערה|'''טבע''' הוא הוא שם כל דבר שאינו על פי שכל אלא טבוע בו מעצם טבעו.}} כל ישראל בתולדותם (כמו רחמנות וגמילות חסדים). | |||
===יסודותיה === | |||
ארבעת יסודות הנפש הבהמית הן השורש לכל המידות הרעות. | |||
עיקר | *'''[[יסוד המים]]''' הוא שורש לתאוות ותענוגים. דמכיוון שמים הם עיקר הדם (שהוא חיות הגוף) לכן רוב ענייני התענוג קשורים למים. יסוד זה הוא עיקר הנפש הבהמית{{הערה|ביאורי זוהר לאדמו"ר האמצעי עמ' פב, שערי אורה שער הפורים עמ' 88 ועוד.}} | ||
*'''[[ארבע יסודות#ארבעת היסודות שבאדם|יסוד האש]]''' הוא שורש ל[[כעס]] ו[[גאווה]], כי בדומה לאש השואפת כל הזמן לעלות מעלה, כך היא תחושת הגאווה – הרגשה שהוא נעלה על זולתו וממילא כועס כשנדמה לו שפגעו בכבודו. | |||
*'''[[יסוד הרוח]]''' שורש ההוללות, ה[[ליצנות]], ההתפארות וה[[דברים בטלים]] נקרא יסוד הרוח, כי כשם שהרוח אינה דבר מוצק וממשי כך דברים אלו אין בהם ממש. | |||
*'''[[יסוד העפר]]''' - עצלות ועצבות - העפר, תכונתו כבדות ושקעון באדמה. | |||
==מלובשת בדם== | |||
[[נפש]] זו מלובשת ב[[דם]] ה[[אדם]] ומחיה את ה[[גוף]]{{הערה|שם=תניא}}. היינו, "רביעית דם שבלב" היא הממוצע בין גוף לנפש, שבו מתלבשת הנפש{{הערה|שבת ל"א סע"ב, חולין ע"ב א.}}, ועל ידו מתפשטת חיותה בכל האיברים{{הערה|לקוטי תורה שיה"ש אני ישנה וליבי ער קול דודי דופק.}} | |||
== | ==כנגד הנפש האלוקית== | ||
נפש זו היא כעין "מראה" של הנפש האלוקית, כל מה שיש בנפש האלוקית הן בכלל והן בפרט (רצון, שכל ומידות) יש גם בה – אלא שבהיפוך. | |||
'''כללות''' נפש האלוקית מקורה בקדושה, ואילו זו בקליפות. אלא שבפרטיות יותר מקורה (לא ב[[שלוש קליפות הטמאות]] אלא) ב[[קליפת נוגה]] (שמסוד עץ הדעת טוב ורע), ולפיכך היא מעורבת טוב ורע{{הערה|ולהעיר, שבשאר האומות מגיעה הנפש המחיה את הגוף "משאר קליפות טמאות" שאין בהן טוב כלל{{הערה|תניא, סוף פרק א'.}}. | |||
'''[[רצון]]''': בכמה מקומות בחסידות מובא שכשם שבנפש האלוקית ישנה גם בחינת "יחידה שבנפש" ש"[[אור מקיף|מקיפה]]" על הנשמה שבגוף{{הערה|היינו, [[עצם הנשמה|עצם הנפש]] שלמעלה מהתלבשות ב[[גוף]]}}, כך ישנה מעין "יחידה" כזו גם בנפש הבהמית{{הערה|היום יום יז תשרי ובכמה מקומות.}}. אלא שהשם 'יחידה' לגבי נפש הבהמית הוא רק בכללות '''ואינו ממש''' כדוגמת הנפש האלוקית, וכמאמר חז"ל"{{הערה|גמרא גיטין סו, ומבואר בכמה מקומות כגון ספר המאמרים תקס"ה עמ' תתל ועוד.}} "בבואה דבבואה לית להו. היינו, שאמנם גם לנפש הבהמית ישנו [[רצון]] שלמעלה מה[[מוחין]] שלה, אך בפרטיות הוא כנגד בחינת [[חיה (חלק הנפש)|'חיה']] שבנפש האלוקית בלבד (ולא כנגד 'יחידה'). | |||
'''[[עשר כוחות הנפש|עשר כוחות]]''': כשם שנפש האלוקית כלולה מעשר כוחות הנחלקים בפרטיות לשלושה מוחין{{הערה|חכמה, בינה ודעת}} ושבע מידות{{הערה|חסד וגבורה כו'.}}, כך כלולה הנפש הבהמית מעשר "[[י"א כתרין דמסאבותא|כתרין דמסאבותא]]" (כתרים טמאים){{הערה|הלשון 'כתר' מורה על כוח מקיף. היינו, בקדושה החיות בפנימיות ומתאחד עם הכלי ביחוד גמור על דרך התאחדות והתלבשות הנשמה בגוף שבאמצעות שניהם יחד נעשה מציאות האדם, אבל בקליפה לא יכול האור לבוא ולהתאחד בפנימיות ולכן נקרא 'כתרין' – לשון מקיף, שאינו מתאחד בפנימיות (ספר המאמרים תרנ"ב עמ' רפז.)}}, שגם בהם שכל המוליד מידות (אלא שבנפש האלוקית השכל הוא העיקר ולכן '''הוא''' מקור המידות, ואילו הנפש הבהמית עיקרה '''מידות''', ורק שהן "לפי ערך השכל"{{הערה|שם=תניא|תניא פרק ו', וראה הערה 2 בשיעורים בספר התניא שם.}}. | |||
'''נפש השכלית''': אינה ממש "נפש" בפני עצמה אלא היא בחינת ה"טוב" שבנפש הבהמית, והיינו המוחין שלה. אך משום שמהותה שונה בתכלית מזה של נפש הבהמית עצמה (שהרי יש לה קשר לאלוקות ואינה היפך הקדושה) מתייחסים אליה פעמים רבות כנפש "עצמאית". | |||
אדמו"ר [[הצמח צדק]] בספרו [[דרך מצוותיך]]{{הערה|דרך מצוותיך, תחילת מצוות פריה ורבייה}} מבאר כי בנפש הבהמית קיימת גם "שכליות להשכיל כל מיני חכמה שבעולם"{{הערה| היינו, תכונת האדם להבין וללמוד את ענייני העולם, בשונה מנפש האלוקית שמבינה רק עניינים רוחניים אלוקיים}}. היינו, מאחר ושורשה מ'''פני אדם''' (שב"פני שור") לכן "צורתה" צורת אדם – שגם היא כלולה [[אדם (מין המדבר)#גדרו|שלושה קוים]], ומוחין ומידות. | |||
נפש זו היא מעין ממוצע בין נפש האלוקית לנפש הבהמית, לפי שהשכל מצד אחד הוא שכל אנושי גשמי שכל עניינו להשכיל בעניינים טבעיים, אך מצד שני בשורשו הוא לבוש לנשמה (לבוש החשמל) ולכן מצד שורשו הנעלה שייך הוא להשכיל השכלות אלוקיות{{הערה|ספר המאמרים תר"ע ד"ה חביבין ישראל). | |||
==שמותיה (בהמית, טבעית, חיונית)== | |||
פעמים רבות קוראת תורת החסידות לנפש הבהמית "טבעית" או "חיונית", ואם כי לא התבאר בפירוש החילוק ביניהם, לכאורה יש לומר{{הערה|הבא לקמן על פי ביאור הת' ברוך צבי הכהן פרידמן בקובץ עיוני תורה ארגנטינה דישיבה גדולה ארגנטינה, גליון י"ג, ולכללות הענין דדרגות בנה"ב ראה ד"ה ויחלום תש"ח אות ז' סה"מ תש"ח.}} ששלושת השמות קשורים עם שלושת הדרגות (העניינים הכלליים) שבנפש הבהמית: '''חיונית''' על שם שהיא מתלבשת בדם האדם להחיות הגוף{{הערה|תניא פ"א.}} - דאין בזה שום ענין של חומריות ורע, והוא עצם הדבר מה שהאדם חי ומרגיש את עצמו למציאות. '''טבעית''' על שם הטבע והגשמיות, והיינו שהשגתו היא בטבע כל דבר וגשמיותו איך שזה טוב לו ורע לו{{הערה|כמבואר בד"ה רבא חזיי' מאמריר קונטרסים ח"א עמ' קח ואילך.}}. ו'''בהמית''' כשמה כן היא - שהיא כבהמה ממש אשר כל עניינה היא בתאוות אכילה ושתיה וכו'. | |||
;שבעת שמות הייצר הרע | |||
אמרו חז"ל{{הערה|סוכה נב ע"א.}} שבעה שמות יש לו ליצר הרע (רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן, צפוני), ומבאר הצ"צ{{הערה|אוה"ת נ"ך עמ' תרכה.}} דייצר הרע הוא הציור הרע דנפש הבהמית, ששורשו הראשון משבירת הכלים שהייתה בעיקר בשבע המידות{{הערה|דעת, חסד וכו' עד יסוד.}} דתוהו. | |||
==שלושת הסוגים שלה== | |||
הנפש המחיה את הגוף היא אמנם "בהמה", אבל בישראל היא בהמה '''טהורה''', ולכן יש בה שלושה אופנים: שור, כבש ועז{{הערה|קונטרס התפילה לאדמו"ר הרש"ב, ספר המאמרים תש"ג עמ' 107.}}. הצד השוה שבהם שכולם הם כטבעי הבעלי חיים שהם בתוקף גדול, אבל בפרטיות יש בהם אופנים שונים{{הערה|וראה רמבם הלכות דיעות א' א'.}} ולכן בשביל להתגבר עליהן צריך כח גדול. | |||
'''שור''' הוא כמו שכתוב "ורב תבואות בכח שור". היינו, שהוא מתאוה הכל מבלי מעצור כלל אשר גם הדברים שיודע ברור שהם מזיקים לגופו בכל זאת הנה מצד גודל חומו לא יוכל להעמיד על עצמו מבלי לעשות את מעשה הרע שלו. ובזה גופא הרי יש מי שהנפש הבהמית שלו היא [[תם – מועד (בבהמות)|שור תם]] העושה תאותיו בתמימות מצד חפץ גופו, ויש שהיא [[תם – מועד (בבהמות)|שור מועד]]. | |||
'''עז''' הוא המבעט ומעיז, וגם בזה כמה חלוקי דרגות; יש שהוא בגלוי ויש שהוא בסתר וכו'. | |||
''' | |||
'''כבש''' טבעו רך, וחסרונו העיקרי שנמשך אחר אחרים ואינו יכול להעמיד על דעתו. | |||
==עיקר ותכלית העבודה – לזכך אותה== | |||
עיקר עבודתו הרוחנית של יהודי היא לגבור על רצונותיה של [[נפש]] זו. עבודה נעלית מזו היא - להשתמש בכוחותיה לטוב, עד להפיכה מוחלטת של כוחותיה - שזה נעשה על ידי ה[[צדיק]]ים{{מקור}}. | |||
==כינויים== | |||
'''משכא דחויא''' הינה כינוי ב[[תורת הקבלה]]. שפירושו "עור הנחש" שגוף האדם הוא מה[[נפש הבהמית]] שנמשל לנחש ששניהם לא טובים, רק שעל ידי מעשים טובים ניתן לעשות מה[[גוף]] דבר טוב כמו [[עור]] הנחש שניתן לעשות ממנו דברים טובים.{{הערה|[[אדמו"ר הצמח צדק]], [[אור התורה]] במדבר כרך ג', חקת ד"ה נחש נחשת, הוספות.}}. | |||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
| שורה 56: | שורה 77: | ||
[[קטגוריה:נפש]] | [[קטגוריה:נפש]] | ||
[[קטגוריה:תורת החסידות]] | [[קטגוריה:תורת החסידות]] | ||
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]] | |||
גרסה מ־06:38, 18 ביוני 2024
הנפש הבהמית היא הנפש המחיה את הגוף. אחד מ"חידושיו" של אדמו"ר הזקן[1] הוא שליהודי יש שתי נפשות – נפש אחת מצד הקליפות[2][3], והשניה מצד הקדושה.
שרשה
לנפש הבהמית יש שורש "שמשם נלקחה", אך לשורש זה עצמו שורש בעולם התוהו[4].
שרשה הגלוי של נפש הבהמית הוא בפני שור שבמרכבה[5]. ובפרטיות יותר בפני אדם שבפני שור[6].
שורש שורשה הוא בעולם התוהו, כידוע שהכלים דתוהו שנשברו נפלו בעולם הבריאה, ומסביר הצמח צדק, שהם הם חיות המרכבה[7].
מתהווה מצמצום נפש האלוקית
אך למרות ששורש מציאותה מעולם התוהו, הנה התהוותה בפועל הוא מצמצום הנפש האלוקית[8] ועד שהיא "מותאמת" לנפש האלוקית. והיינו, שאצל כל אחד מותאמת נפשו הבהמית לנשמתו האלוקית באופן שדוקא הנשמה שלו יכולה לתקנו. והוא שאמרו חז"ל "כל הגדול מחבירו ייצרו גדול ממנו"[9] – שגודל הייצר הוא כגודל מעלת הנשמה (שמצד מעלת נשמתו יכול לתקן גם ייצר כזה).
כלולה מטוב ורע
כמו כל נברא אחר כלולה גם הנפש הבהמית מארבעת היסודות, אך מכיון שארבעת יסודותיה מקורן בקליפת נוגה[10] המעורבת טוב ורע, באות מנפש זו לא רק המידות הרעות (כעס וגאוה וכיוצא בהן) אלא גם המידות הטובות שבטבע[11] כל ישראל בתולדותם (כמו רחמנות וגמילות חסדים).
יסודותיה
ארבעת יסודות הנפש הבהמית הן השורש לכל המידות הרעות.
- יסוד המים הוא שורש לתאוות ותענוגים. דמכיוון שמים הם עיקר הדם (שהוא חיות הגוף) לכן רוב ענייני התענוג קשורים למים. יסוד זה הוא עיקר הנפש הבהמית[12]
- יסוד האש הוא שורש לכעס וגאווה, כי בדומה לאש השואפת כל הזמן לעלות מעלה, כך היא תחושת הגאווה – הרגשה שהוא נעלה על זולתו וממילא כועס כשנדמה לו שפגעו בכבודו.
- יסוד הרוח שורש ההוללות, הליצנות, ההתפארות והדברים בטלים נקרא יסוד הרוח, כי כשם שהרוח אינה דבר מוצק וממשי כך דברים אלו אין בהם ממש.
- יסוד העפר - עצלות ועצבות - העפר, תכונתו כבדות ושקעון באדמה.
מלובשת בדם
נפש זו מלובשת בדם האדם ומחיה את הגוף[13]. היינו, "רביעית דם שבלב" היא הממוצע בין גוף לנפש, שבו מתלבשת הנפש[14], ועל ידו מתפשטת חיותה בכל האיברים[15]
כנגד הנפש האלוקית
נפש זו היא כעין "מראה" של הנפש האלוקית, כל מה שיש בנפש האלוקית הן בכלל והן בפרט (רצון, שכל ומידות) יש גם בה – אלא שבהיפוך.
כללות נפש האלוקית מקורה בקדושה, ואילו זו בקליפות. אלא שבפרטיות יותר מקורה (לא בשלוש קליפות הטמאות אלא) בקליפת נוגה (שמסוד עץ הדעת טוב ורע), ולפיכך היא מעורבת טוב ורע{{הערה|ולהעיר, שבשאר האומות מגיעה הנפש המחיה את הגוף "משאר קליפות טמאות" שאין בהן טוב כלל[16].
רצון: בכמה מקומות בחסידות מובא שכשם שבנפש האלוקית ישנה גם בחינת "יחידה שבנפש" ש"מקיפה" על הנשמה שבגוף[17], כך ישנה מעין "יחידה" כזו גם בנפש הבהמית[18]. אלא שהשם 'יחידה' לגבי נפש הבהמית הוא רק בכללות ואינו ממש כדוגמת הנפש האלוקית, וכמאמר חז"ל"[19] "בבואה דבבואה לית להו. היינו, שאמנם גם לנפש הבהמית ישנו רצון שלמעלה מהמוחין שלה, אך בפרטיות הוא כנגד בחינת 'חיה' שבנפש האלוקית בלבד (ולא כנגד 'יחידה').
עשר כוחות: כשם שנפש האלוקית כלולה מעשר כוחות הנחלקים בפרטיות לשלושה מוחין[20] ושבע מידות[21], כך כלולה הנפש הבהמית מעשר "כתרין דמסאבותא" (כתרים טמאים)[22], שגם בהם שכל המוליד מידות (אלא שבנפש האלוקית השכל הוא העיקר ולכן הוא מקור המידות, ואילו הנפש הבהמית עיקרה מידות, ורק שהן "לפי ערך השכל"[13].
נפש השכלית: אינה ממש "נפש" בפני עצמה אלא היא בחינת ה"טוב" שבנפש הבהמית, והיינו המוחין שלה. אך משום שמהותה שונה בתכלית מזה של נפש הבהמית עצמה (שהרי יש לה קשר לאלוקות ואינה היפך הקדושה) מתייחסים אליה פעמים רבות כנפש "עצמאית".
אדמו"ר הצמח צדק בספרו דרך מצוותיך[23] מבאר כי בנפש הבהמית קיימת גם "שכליות להשכיל כל מיני חכמה שבעולם"[24]. היינו, מאחר ושורשה מפני אדם (שב"פני שור") לכן "צורתה" צורת אדם – שגם היא כלולה שלושה קוים, ומוחין ומידות.
נפש זו היא מעין ממוצע בין נפש האלוקית לנפש הבהמית, לפי שהשכל מצד אחד הוא שכל אנושי גשמי שכל עניינו להשכיל בעניינים טבעיים, אך מצד שני בשורשו הוא לבוש לנשמה (לבוש החשמל) ולכן מצד שורשו הנעלה שייך הוא להשכיל השכלות אלוקיות{{הערה|ספר המאמרים תר"ע ד"ה חביבין ישראל).
שמותיה (בהמית, טבעית, חיונית)
פעמים רבות קוראת תורת החסידות לנפש הבהמית "טבעית" או "חיונית", ואם כי לא התבאר בפירוש החילוק ביניהם, לכאורה יש לומר[25] ששלושת השמות קשורים עם שלושת הדרגות (העניינים הכלליים) שבנפש הבהמית: חיונית על שם שהיא מתלבשת בדם האדם להחיות הגוף[26] - דאין בזה שום ענין של חומריות ורע, והוא עצם הדבר מה שהאדם חי ומרגיש את עצמו למציאות. טבעית על שם הטבע והגשמיות, והיינו שהשגתו היא בטבע כל דבר וגשמיותו איך שזה טוב לו ורע לו[27]. ובהמית כשמה כן היא - שהיא כבהמה ממש אשר כל עניינה היא בתאוות אכילה ושתיה וכו'.
- שבעת שמות הייצר הרע
אמרו חז"ל[28] שבעה שמות יש לו ליצר הרע (רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן, צפוני), ומבאר הצ"צ[29] דייצר הרע הוא הציור הרע דנפש הבהמית, ששורשו הראשון משבירת הכלים שהייתה בעיקר בשבע המידות[30] דתוהו.
שלושת הסוגים שלה
הנפש המחיה את הגוף היא אמנם "בהמה", אבל בישראל היא בהמה טהורה, ולכן יש בה שלושה אופנים: שור, כבש ועז[31]. הצד השוה שבהם שכולם הם כטבעי הבעלי חיים שהם בתוקף גדול, אבל בפרטיות יש בהם אופנים שונים[32] ולכן בשביל להתגבר עליהן צריך כח גדול.
שור הוא כמו שכתוב "ורב תבואות בכח שור". היינו, שהוא מתאוה הכל מבלי מעצור כלל אשר גם הדברים שיודע ברור שהם מזיקים לגופו בכל זאת הנה מצד גודל חומו לא יוכל להעמיד על עצמו מבלי לעשות את מעשה הרע שלו. ובזה גופא הרי יש מי שהנפש הבהמית שלו היא שור תם העושה תאותיו בתמימות מצד חפץ גופו, ויש שהיא שור מועד.
עז הוא המבעט ומעיז, וגם בזה כמה חלוקי דרגות; יש שהוא בגלוי ויש שהוא בסתר וכו'.
כבש טבעו רך, וחסרונו העיקרי שנמשך אחר אחרים ואינו יכול להעמיד על דעתו.
עיקר ותכלית העבודה – לזכך אותה
עיקר עבודתו הרוחנית של יהודי היא לגבור על רצונותיה של נפש זו. עבודה נעלית מזו היא - להשתמש בכוחותיה לטוב, עד להפיכה מוחלטת של כוחותיה - שזה נעשה על ידי הצדיקים[דרוש מקור].
כינויים
משכא דחויא הינה כינוי בתורת הקבלה. שפירושו "עור הנחש" שגוף האדם הוא מהנפש הבהמית שנמשל לנחש ששניהם לא טובים, רק שעל ידי מעשים טובים ניתן לעשות מהגוף דבר טוב כמו עור הנחש שניתן לעשות ממנו דברים טובים.[33].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- כך בנויה ופועלת הנפש הבהמית
הרב יאיר כלב בשיעור מתוך סדרת שיעורים על התניא - 
הערות שוליים
- ↑ למעשה אין זה חידוש כלל שכן מפורש הדבר בעץ חיים ולפני כן עוד במדרש תהילים, אלא שאדמו"ר הזקן פרסם והסביר זאת.
- ↑ תניא, ספר של בינונים, סוף פרק א'
- ↑ אדמו"ר הזקן מכנה דוקא את הנפש שמצד הקליפות "ראשונה" כי היא היא שכלו ורגשותיו, ואילו את הנפש הקדושה הוא מרגיש רק ע"י עבודה.
- ↑ ספר הליקוטים, בערך "נפש הבהמית".
- ↑ לקוטי תורה נשא כ"ח, ג, ובמקומות רבים.
- ↑ לכל אחת מארבע חיות המרכבה יש גם "פני אדם", והם הפנימיות של אותה דרגה. מחיצוניות פני שור משתלשלות נפשות הבהמות, ומפנימיותם (פני אדם שבפני שור) משתלשלת נפש הבהמית שבאדם.
- ↑ ראה ספר הליקוטים בערך נפש הבהמית.
- ↑ ספר המאמרים תרע"ח ד"ה וידעת עמ' שעו, ובלקו"ש ח' שיחה ב' לפרשת במדבר מד"ה דעו כי ה' תרצ"ג בסה"מ קונטרסים.
- ↑ אבות ג' ט"ז.
- ↑ תניא פרק א', בשם העץ חיים שער נ' פֶּרֶק ב'.
- ↑ טבע הוא הוא שם כל דבר שאינו על פי שכל אלא טבוע בו מעצם טבעו.
- ↑ ביאורי זוהר לאדמו"ר האמצעי עמ' פב, שערי אורה שער הפורים עמ' 88 ועוד.
- ↑ 13.0 13.1 תניא פרק ו', וראה הערה 2 בשיעורים בספר התניא שם.
- ↑ שבת ל"א סע"ב, חולין ע"ב א.
- ↑ לקוטי תורה שיה"ש אני ישנה וליבי ער קול דודי דופק.
- ↑ תניא, סוף פרק א'.
- ↑ היינו, עצם הנפש שלמעלה מהתלבשות בגוף
- ↑ היום יום יז תשרי ובכמה מקומות.
- ↑ גמרא גיטין סו, ומבואר בכמה מקומות כגון ספר המאמרים תקס"ה עמ' תתל ועוד.
- ↑ חכמה, בינה ודעת
- ↑ חסד וגבורה כו'.
- ↑ הלשון 'כתר' מורה על כוח מקיף. היינו, בקדושה החיות בפנימיות ומתאחד עם הכלי ביחוד גמור על דרך התאחדות והתלבשות הנשמה בגוף שבאמצעות שניהם יחד נעשה מציאות האדם, אבל בקליפה לא יכול האור לבוא ולהתאחד בפנימיות ולכן נקרא 'כתרין' – לשון מקיף, שאינו מתאחד בפנימיות (ספר המאמרים תרנ"ב עמ' רפז.)
- ↑ דרך מצוותיך, תחילת מצוות פריה ורבייה
- ↑ היינו, תכונת האדם להבין וללמוד את ענייני העולם, בשונה מנפש האלוקית שמבינה רק עניינים רוחניים אלוקיים
- ↑ הבא לקמן על פי ביאור הת' ברוך צבי הכהן פרידמן בקובץ עיוני תורה ארגנטינה דישיבה גדולה ארגנטינה, גליון י"ג, ולכללות הענין דדרגות בנה"ב ראה ד"ה ויחלום תש"ח אות ז' סה"מ תש"ח.
- ↑ תניא פ"א.
- ↑ כמבואר בד"ה רבא חזיי' מאמריר קונטרסים ח"א עמ' קח ואילך.
- ↑ סוכה נב ע"א.
- ↑ אוה"ת נ"ך עמ' תרכה.
- ↑ דעת, חסד וכו' עד יסוד.
- ↑ קונטרס התפילה לאדמו"ר הרש"ב, ספר המאמרים תש"ג עמ' 107.
- ↑ וראה רמבם הלכות דיעות א' א'.
- ↑ אדמו"ר הצמח צדק, אור התורה במדבר כרך ג', חקת ד"ה נחש נחשת, הוספות.