הר סיני: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־10:02, 18 בפברואר 2024

		ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה.
		אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

הַר סִינָי (או חוֹרֵב) הוא הר במדבר סיני עליו ניתנה התורה לעם ישראל, אליו עלה משה לקבל אותה מאת הקב"ה וממנו ירד עם לוחות הברית עליהם כתובים עשרת הדברות.

לפני יציאת מצרים

בימי שעבוד עם ישראל במצרים, כשרעה את צאן יתרו חותנו במדבר, הגיע משה אל הר האלוקים בחורב, שם התגלה אליו ה' בלבת אש מתוך הסנה, וציווה אותו לשוב למצרים ולהוציא משם את בני ישראל^[1]. ה' נתן לו אות וסימן לכך שהוא שלח אותו, שביציאתם ממצרים יעבדו את ה' על אותו הר^[2].

מתן תורה ואילך

ערך מורחב – מתן תורה

ביציאת מצרים, מיד לאחר שעברו את רפידים, בחודש השלישי ליציאתם, הגיעו עם ישראל אל מדבר סיני, כמו שכתוב: "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי, וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר"^[3]. במשך שהייתם למרגלות ההר ניתנה התורה לבני ישראל, והם נהיו לעם ה'. מאז, נקרא המעמד על שם ההר מעמד הר סיני. וכפי שאומרים חז"ל ב במשנה הראשונה שלפרקי אבות: "משה קיבל תורה מסיני".

משה רבינו עלה להר למשך ארבעים יום וארבעים לילה^[4], וחז"ל מגלים (על פי הפסוק^[5]: "עלית למרום") שאותה עליה להר היתה בעצם עליה לשמים^[6], שכשעלה משה להר הרכין ה' את השמים על ההר^[7], ובסוף הארבעים יום חטאו שם ישראל בחטא העגל. לאחר החטא, נבנה למרגלותיו המשכן, ושם גם נפטרו נדב ואביהוא בעת חנוכת המשכן כשהקריבו קטורת שלא כדין ^[8]. שנה לאחר מכן ציוה שם ה' על מצוות הקרבת קרבן פסח^[9], ואחריו על פסח שני^[10]. כמו כן נצטוה שם משה למנות את עם ישראל^[11]. יתרו בא אל משה בעת שהותו בהר, ושם מינה משה על פי עצתו שרי אלפים, שרי מאות, ושרי עשרות לשופטים בסנהדרין^[12].

לאחר שאליהו הנביא הרג את ארבע מאות נביאי הבעל ואיזבל איימה עליו במוות, הלך אליהו במשך ארבעים יום וארבעים לילה עד שהגיע אל הר סיני^[13].

קדושתו

לפני מתן תורה, בשלושת ימי ההגבלה, הצטוו עם ישראל להתרחק מההר וה' הזהיר את משה: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת". אך לאחר סיום מעמד מתן תורה פקעה ממנו קדושתו, ככתוב: "בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר"^[14]. הרבי מסביר שקדושתו המיוחדת של ההר היתה מפאת גילוי ה' עליו, כי אז "וירד ה' על הר-סיני" וגילוי כל-כך נעלה המשיך קדושה גם בגשמיותו. אבל דוקא מכיון שהגילוי היה כל-כך נעלה הוא היה חד-פעמי בלבד, ו"במשוך היובל" – סימן לסילוק שכינה – פקעה ממנו קדושותו ונשאר כמקודם, חול^[15]. אך למרות זאת אומר הרבי כי מוכרח הדבר שנתינת התורה על מקום זה היא גם מפאת מעלתו העצמית של ההר גם לפני מתן תורה^[16]. כמו כן אומר הרבי שהיות ומתן תורה הוא ה"סיבה" לכל עניני התורה-ומצוות, שהם נצחיים, יקבל ההר את שכרו וייקבע בארץ ישראל יחד עם כל בתי הכנסיות: "ויש-לומר, שעל-דרך-זה הוא גם בנוגע להר סיני, ואדרבה – במכל-שכן וקל-וחומר – להיותו ה"סיבה" לכל עניני התורה-ומצוות, שהם נצחיים (ראה תניא פרק כה: "יחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד, אלא שלמטה הוא תחת הזמן כו'" – בעולם הזה דוקא, עולם השינוי, מה-שאין-כן לעתיד לבוא – מצב שלמעלה משינוי). כולל גם השינוי שנעשה בהקדושה דהר סיני על-פי תורה – "במשוך היובל המה יעלו בהר" (יתרו יט, יג) – דלכאורה תמוה ביותר וביותר לומר שלעתיד-לבוא יישאר הר סיני במקומו עתה קרוב לרפידים וכו' ויישאר כן לנצח! ועל-כורחך-צריך-לומר שלעתיד לבוא יתבטל שינוי זה"^[17].

מעלתו

חז"ל מציינים^[18] שה' הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני הנמוך מכולם, ולא הגביה אותו מן ההרים, ושיש ללמוד מכך שלא להתגאות.

עוד מובא בחז"ל^[19] שהר סיני במקורו הוא חלק מהר המוריה, והוא המקום עליו היתה עקדת יצחק, ונתלש מהר המוריה במיוחד בשביל מתן תורה עליו.

שמות ההר ומשמעותם

חז"ל דרשו ששה שמות המוזכרים בתורה כמציינים את הר סיני. התלמוד מציג מחלוקת בין חכמי ישראל איזה מבין השמות הוא שמו המקורי של ההר ואיזה מהם הוא כינוי שניתן לו בעקבות אירוע מתן תורה^[20]. את השם "סיני" דרשו מלשון "שנאה", שירדה עליו שנאה לאומות העולם שלא קיבלו את התורה, וכן בשם "חורב" - הר שירדה עליו חורבה (חורבן) לאומות העולם^[22].

זיהוי ההר כיום

קיימות כמה דעות אודות מיקומו המדויק וזהותו של ההר:

ג'בל מוסא (בעברית: "הר משה"), הר בדרום חצי האי סיני המזוהה לפי מסורת נוצרית כהר סיני. בנוסף קיים גם חלק מרכס הרים באזור, צוק סלע נמוך ובולט הידוע בשם 'ראס סופספה', ויש המזהים אותו עם הר סיני.
ג'בל עידיד (בעברית: "הר כרכום"), בנגב הדרומי של ארץ ישראל.
סרביט אל-ח'אדם, אתר ארכאולוגי במערב סיני.
ג'בל סִין בִּישָׁר הנמצא בחלקו המערבי של ואדי סודר במערב סיני, מעל גדתו הדרומית.
ג'בל חלאל (מכונה גם: הלאל או הילאל), הר המורכב מסלעי גיר ואבן חול, הנמצא כ-30 קילומטרים מערבית לקוסיימה בצפון סיני.
ג'בל חשם א-טריף (או: ג'בל האשם א-טריף; בעברית: "הר השם"), הר במזרח חצי האי סיני. ההר מרוחק מגבול ישראל-מצרים כ-20 קילומטר, צפונית מערבית לאילת.
אמי קוסי, הר געש השוכן בקצה הדרום מזרחי של הרי טיבסטי במרכז סהרה.

ליהודי שהשתתף ב'מבצע קדש' כחייל צה"ל ועלה על אחד מההרים המזוהים כהר סיני, ולא הרגיש מאומה, כתב הרבי בחורף תשי"ז ^[23]:

בקשר למה שכותב שכשעלה על ההר שאומרים עליו שהוא הר סיני לא הרגיש שזהו אותו ההר, בטח לדכוותיה [=שלאדם ברמתו] למותר להדגיש שכל חשיבותו של הר סיני הוא שקבלו תורה מסיני, וחשיבות זו בעינה היא כששומרים את התורה כדבעי, שהיא תורת חיים, זאת-אומרת הוראה בחיים היום יומיים, ותורת עולם היינו נצחית, המחייבת את איש היהודי בכל מקום וזמן, ושעל ידה נעשה עמנו עם עולם, עם נצחי.
ועל פי תורת החסידות, אחד מיסודותי' הוא - ההכרה שכל יהודי בנפשו פנימה קשור הוא קשר של קיימא בתורה, תורת חיים, ובמצוותי', אף שבחיצוניותו עושה לפעמים דברים שאינם מתאימים לזה. שלכן שיטת החסידות היא לקרב את כל איש הישראלי מתוך אהבת ישראל להחזירו לתורה מסיני [...]

בספריית חב"ד מצויה תמונת אויר של הר סיני, עליה נרשם בכתב-יד-קודש הרבי: "הר סיני – אורי ע"ה שעני, אשקלון קיץ תשכ"ו". הרב מרדכי מנשה לאופר משער, שכנראה אודות תמונה זו כותב הרבי את תודתו לאלמנת הצלם בעשרת ימי תשובה תשל"ח^[24]:

"מובן שתודה מיוחדת על שימת לבבה לשלוח לי תשורה יקרה מצילומי בעלה ז"ל, צילום ממדבר סיני ומההר שקוראים לו "הר סיני", המראה לא רק כשרון מיוחד באמנות הצילום, אלא גם על ידי קביעת הנושא שיש בו ענין לבבי השייך לכל-אחד-ואחת מישראל, ש"כל הנשמות היו במעמד הר סיני" כשניתנה התורה לישראל".

כמו כן, בחודש אדר א' תשנ"ב קיבל הרבי אבן מהר סיני, והרבי רשם בפתק המצורף אליה: "אד"ר [=אדר ראשון] התשנ"ב".

ראו גם

לקריאה נוספת

ד"ר אפרים וחנה הראובני, השמות הר סיני, הר חורב, הצמח סוף וים סוף, מכתב העת התורני 'סיני' גיליון ט"ז, כרך ל"ב, באתר 'דעת'
הרב מרדכי מנשה לאופר, הר סיני – ומעמד נתינת התורה

קישורים חיצוניים

מנחם פוזנר, 13 עובדות מרתקות על הר סיני שאתם צריכים להכיר
אלי וולף, איפה זה בדיוק הר סיני?
סיפור מתן תורה בחמש דקות

הערות שוליים

↑ שמות ג, א.
↑ שמות ג, יב
↑ שמות יט, א - ב.
↑ דברים ט, ט.
↑ תהלים סח, יט.
↑ מדרש רבה שמות, כח.
↑ אור החיים על שמות יט, ג.
↑ כמו שכתוב בבמדבר ג, ד: "וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי יְהוָה בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְהוָה בְּמִדְבַּר סִינַי".
↑ במדבר ט, א.
↑ במדבר ט,ט.
↑ במדבר א, א - ב.
↑ דברים א - ו ורש"י.
↑ ספר מלכים א' יט, ח.
↑ שמות יט, יב - יג ופירוש רש"י
↑ לקוטי שיחות כרך כא עמודים 151 - 150. כרך כו עמוד 266.
↑ ראו דבר מלכות בהר בחוקותי.
↑ ראו ספר השיחות תשמ"ח כרך ב' עמ' 464; התוועדויות תנש"א כרך ג' עמ' 354.
↑ מסכת סוטה ה, א. מדרש תהלים סח.
↑ מדרש שוחר טוב סח, ט.
↑ מסכת שבת פט, א.
↑ תנחומא במדבר ז; מדרש רבה שמות ב, ו.
↑ במדרש^[21] מובא כי ההר נקרא בחמישה או ששה שמות, אך השם העיקרי הוא סיני או חורב (מחלוקת שם ובגמרא).
↑ אגרות קודש ה'רעט (כרך יד, עמודים תצה - ו). הובא כאן.
↑ לקוטי שיחות כרך י"ט עמוד 516

[1] שמות ג, א.

[2] שמות ג, יב

[3] שמות יט, א - ב.

[4] דברים ט, ט.

[5] תהלים סח, יט.

[6] מדרש רבה שמות, כח.

[7] אור החיים על שמות יט, ג.

[8] כמו שכתוב בבמדבר ג, ד: "וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי יְהוָה בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְהוָה בְּמִדְבַּר סִינַי".

[9] במדבר ט, א.

[10] במדבר ט,ט.

[11] במדבר א, א - ב.

[12] דברים א - ו ורש"י.

[13] ספר מלכים א' יט, ח.

[14] שמות יט, יב - יג ופירוש רש"י

[15] לקוטי שיחות כרך כא עמודים 151 - 150. כרך כו עמוד 266.

[16] ראו דבר מלכות בהר בחוקותי.

[17] ראו ספר השיחות תשמ"ח כרך ב' עמ' 464; התוועדויות תנש"א כרך ג' עמ' 354.

[סוטה-18] מסכת סוטה ה, א. מדרש תהלים סח.

[19] מדרש שוחר טוב סח, ט.

[20] מסכת שבת פט, א.

[21] תנחומא במדבר ז; מדרש רבה שמות ב, ו.

[22] במדרש^[21] מובא כי ההר נקרא בחמישה או ששה שמות, אך השם העיקרי הוא סיני או חורב (מחלוקת שם ובגמרא).

[23] אגרות קודש ה'רעט (כרך יד, עמודים תצה - ו). הובא כאן.

[24] לקוטי שיחות כרך י"ט עמוד 516

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[22]

[23]

[24]

[21]

@@ שורה 36: / שורה 36: @@
 *ג'בל חשם א-טריף (או: ג'בל האשם א-טריף; בעברית: "הר השם"), הר במזרח חצי האי סיני. ההר מרוחק מגבול ישראל-מצרים כ-20 קילומטר, צפונית מערבית ל[[אילת]].
 *אמי קוסי, הר געש השוכן בקצה הדרום מזרחי של הרי טיבסטי במרכז סהרה.
+ליהודי שהשתתף ב'מבצע קדש' כחייל [[צה"ל]] ועלה על אחד מההרים המזוהים כהר סיני, ולא הרגיש מאומה, כתב הרבי בחורף תשי"ז {{הערה|[[אגרות קודש]] [https://chabadlibrary.org/books/1200880538 ה'רעט] (כרך יד, עמודים תצה - ו). הובא [http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=10474&CategoryID=1843 כאן].}}:
+{{ציטוט|תוכן=בקשר למה שכותב שכשעלה על ההר שאומרים עליו שהוא הר סיני לא הרגיש שזהו אותו ההר, בטח לדכוותיה [=שלאדם ברמתו] למותר להדגיש שכל חשיבותו של הר סיני הוא שקבלו תורה מסיני, וחשיבות זו בעינה היא כששומרים את התורה כדבעי, שהיא תורת חיים, זאת-אומרת הוראה בחיים היום יומיים, ותורת עולם היינו נצחית, המחייבת את איש היהודי בכל מקום וזמן, ושעל ידה נעשה עמנו עם עולם, עם נצחי.
+ועל פי תורת החסידות, אחד מיסודותי' הוא - ההכרה שכל יהודי בנפשו פנימה קשור הוא קשר של קיימא בתורה, תורת חיים, ובמצוותי', אף שבחיצוניותו עושה לפעמים דברים שאינם מתאימים לזה. שלכן שיטת החסידות היא לקרב את כל איש הישראלי מתוך אהבת ישראל להחזירו לתורה מסיני [...]}}
 ב[[ספריית חב"ד]] מצויה תמונת אויר של הר סיני, עליה נרשם בכתב-יד-קודש הרבי: {{ציטוטון|הר סיני – אורי ע"ה שעני, אשקלון קיץ תשכ"ו}}. הרב [[מרדכי מנשה לאופר]] משער, שכנראה אודות תמונה זו כותב הרבי את תודתו לאלמנת הצלם ב[[עשרת ימי תשובה]] [[תשל"ח]]{{הערה|[[לקוטי שיחות]] כרך י"ט עמוד 516}}: