יחי המלך (ספר): הבדלים בין גרסאות בדף
(←כתיבת הספר: .) |
|||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
החיבור כולל 53 פרקים. | החיבור כולל 53 פרקים. | ||
הספר זכה להסכמתם של גדולי ישראל, פוסק הדור הרב [[משה פיינשטיין]], הרב [[עובדיה יוסף]], הרב [[מנשה קליין]] (הקטן) הרב [[פנחס הירשפרונג]], הרב [[משה שטרן]] מדברעצין, הרב [[אברהם שפירא]] והרב [[מרדכי אליהו]]. | הספר זכה להסכמתם של גדולי ישראל, פוסק הדור הרב [[משה פיינשטיין]], הרב [[עובדיה יוסף]], הרב [[מנשה קליין]] (הקטן) הרב [[פנחס הירשפרונג]], הרב [[משה שטרן]] מדברעצין, הרב [[אברהם שפירא]] והרב [[מרדכי אליהו]] ומכל חברי [[בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש]]. | ||
הספר מכיל 320 עמודים. | הספר מכיל 320 עמודים. | ||
גרסה מ־20:02, 31 ביולי 2023
יחי המלך הינו ספר העוסק בעיונים וביאורים בהלכות מלכים לרמב"ם. הלכות מלכים לרמב"ם עוסק בגדר מלכות בית דוד ובעניין משיח צדקנו "המחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה". מטרת הספר לבאר בבהירות את שיטת הרמב"ם בעניין סדר התגלות משיח.
כתיבת הספר
בשנת תשד"מ החל הרב שלום דובער וולפא לכתוב חיבור על הלכות מלכים ברמב"ם שהרעיון העומד בבסיסו הוא הצורך בקבלת המלכות של מלך המשיח בשעה שישנו כבר בחזקת משיח כשבחיבור לא הודגש שהדברים מכוונים כלפי הרבי. הרב וולפא שיגר אל הרבי את הקונטרס וכן שלח את ההסכמות שנתנו לו הרב משה פיינשטיין והרב זלמן שמעון דווארקין כשכל העת העת לא התקבלה מהרבי תגובה, לא שלילית ולא חיוביות[1]. הקונטרס כונה בשם "קול מבשר" והיה מוכן לדפוס לקראת קיץ תשד"מ.
במהלך חודש סיון תשד"מ הוא קיבל טלפון מהרב חדקוב שהקריא באוזנו את תשובת הרבי: "לטלפנו בשמי: כנראה עושה עצמו אינו מבין מה שעניתי מאז שאפשר להזיק כמה רחמנא ליצלן לחב"ד ולהפצת המעינות על ידי כתיבה בענין כו' – שכוונתי היתה בעיקר אליו וד"ל. הנני מזהירו שיפסיק לדבר או לכתוב, ועל אחת כמה וכמה להפיץ, ועל אחת כמה וכמה להדפיס, בענייני משיח, הן בשמו והן בשם אחר, על ידי שליח וכיוצא בזה – או באיזה קונץ שיהיה, ובאיזה סגנון ואופן שיהיה. ואם ח"ו יעשה משהו בזה, יידע ברור שזהו מלחמה נגדי בפרט ובכלל. פשוט שהנ"ל כולל פירוש על עניני משיח שברמב"ם או ספרים אחרים ומאמרי דא"ח וכל כיו"ב."[2].
בתמוז תשד"מ בעת ששהה ב770, כתב הרב וולפא אל הרבי מכתב בו ביקש מחילה ושהעגמת נפש שגרם לא תזיק לו בגשמיות וברוחניות וכן טען שמצד אחד לא נכתבו בחיבור דברים מפורשים ומה שכן כתב זוהי ההלכה. על מכתב זה השיב הרבי: "פשוט – שבכל המכתב ודיבורַי בכל הנ"ל לא הי' בזה כלל וכלל משהו דהיפך הברכה ח"ו וח"ו ואין גם עתה ח"ו וח"ו. ב) שבדבר "שמתפרסם" ובפרט בדבר שבדפוס – נוגע איך מפרשו הקורא ולא המחבר. ג) וראו בפועל שע"י פעולותיו (בדיבור, דפוס ומעשיו) – הלהיב מחלוקת וכו' ומאות (ויותר) מבנ"י פסקו מללמוד דא"ח, נלחמים בהבעש"ט ותורתו בפועל וכו' וכו'. ד) ביניהם כאלו שעד שהתחיל הנ"ל – התעסקו בהפצת המעינות. ה) הם מצפים לכל רמז שהוא שיוכלו לנצלו להגדיל המדורה וכו'. ו) בהגליונות שצירף – אין צריך לחפש רמזים – כי כולן חדורות רעיונות הנ"ל ובמילא – עלולות המשך תוצאות הנ"ל מלחמה נוספת בהפצה עוד כו"כ יפסיקו לימוד דא"ח הי' לא תהי' וכו'. כל הנ"ל פשוט – ולפלא גדול שמנסה להסבירני ההיפך. כתבי לא הי' מפני חשש אולי כו' כי אם מיוסד על המפורסם שאלפים ויותר הפסיקו לימוד דא"ח ונלחמים בתורת הבעש"ט וכו' – ע"י הדבור ופרסום הנ"ל לחוד. לשאלת "תם"! היתכן שלא לפרסם הלכה (לפי השערתי כשמדבר עם גביר פלוני בארצות הברית אינו מודיעו שהמדליק גפרורית בשבת קודש מחויב סקילה, וכשיהי' סנהדרין – שהוא מקוה על זה יהי' הוא בתוך העם שיסקלו אותו ר"ל – כדין מפורש בתורתנו הקדושה אפי' באם יבקרו בערב ש"ק אחר חצות) ודאי יענני על שאלתי בחצע"ג ואז בלי נדר אענהו"[3].
לאחר שבשיחת ליל יו"ט הראשון של חג הסוכות תשמ"ה רמז הרבי קצרות לשלילת העיסוק בקבלת המלכות של מלך המשיח על ידי העם באומרו שהעבודה המוטלת היא להראות דוגמא חיה של חסיד ואילו בעניין זה יש לסמוך על הקב"ה, הגיעה התוועדות שבת בראשית תשמ"ה בה נשא הרבי שיחה חריפה שנאמרה בהתרגשות ובצעקות על פעולותיהם של אי–אלו חסידים שמרחיקים יהודים מחב"ד ותורת החסידות ושעל ידי זה מרחיקים את בוא הגאולה ועיקר הדברים היו כלפי החיבור שכתב הרב וולפא. אמנם בסיום ההתוועדות החל הרבי בחלוקת כוס של ברכה, וכאשר הגיע הרב וולפא חייך אליו הרבי ואמר: "במלאכיו ישים תהלה"[4][5]
בקיץ תנש"א בעצתם של רבנים ועסקנים שאל הרב וולפא את הרבי האם הגיע הזמן לפרסום הספר, וזאת לאור שיחותיו הרבות של הרבי בהם רמז על היותו משיח, והמענה היה: "באם ישמיט, לדעת ידידים מבינים, הקטעים שעלולים לרחק אחדים מבני ישראל מלימוד דא"ח – כדאי. אזכיר על הציון". בעקבות הוראה זו הושמטו קטעים בודדים בספר כשהספר מקבל את השם 'יחי המלך' בעקבות שיחת ב' ניסן תשמ"ח שתואמת לתוכנן הספר. כשהוכנס הספר אל הרבי להתקבל המענה בי"ט חשוון תשנ"ב "נתקבל ותשואות חן תשואות, מצורף בזה שיוציא לאור שיחליפו במכורך – ותשואות חן מראש". לגבי בקשת ברכה ובקשה שאם כעת הספר גורם נחת הרי שימחול הדבר על עגמת הנפש שבעבר השיב הרבי: "ויהא בהצלחה ולבשורות טובות. אזכיר על הציון להנ"ל"[6].
תוכן הספר
בספר מבואר עפ"י נגלה שביאת והתגלות המשיח היא עי"ז שהעם רואים שהנצר מבית דוד שנמצא בדור שלהם, יש בו התכונות שמונה הרמב"ם ואז העם בטלים אליו באופן שיודעים שבחזקת שהוא משיח כרבי עקיבא שהכריז "דין הוא מלכא משיחא" [=זה המלך המשיח] ועי"ז מתגלה המשיח עד שנעשה משיח בודאי[7].
החיבור כולל 53 פרקים.
הספר זכה להסכמתם של גדולי ישראל, פוסק הדור הרב משה פיינשטיין, הרב עובדיה יוסף, הרב מנשה קליין (הקטן) הרב פנחס הירשפרונג, הרב משה שטרן מדברעצין, הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו ומכל חברי בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש.
הספר מכיל 320 עמודים.
חיבורי המשך לספר
לאחר הוצאת הספר לאור הכין הרב וולפא קונטרס על סדר התגלות המשיח על פי הרמב"ם כתמצית מתוך הספר. בקונטרס זה נכללו בתחילה דברים וביטויים במשמעות אקטואלית יותר אולם כשהקונטרס הוכנס לרבי ע"י נשי חב"ד קראון הייטס כשהן מבקשות את הסכמת הרבי להדפסתו והפצתו כתב הרבי: "מכבר עניתי לו שמאמרים כאלו מרחיקים כמה וכמה מלימוד דא"ח - היפך הפצת המעיינות חוצה". לרגל י"א ניסן תשנ"ב הוציא הרב וולפא את הקונטרס 'קבלת פני משיח צדקנו'[8].
בחורף תשנ"ג הוציא הרב וולפא את הספר 'יחי המלך המשיח'.
קישורים חיצוניים
- פרסום זהות הגואל: הרבי שאסר הוא הרבי שהתיר ראיון עם הרב שלום דוב וולפא בעיתון בית משיח, שהתפרסם ב
.
הערות שוליים
- ↑ מבשר טוב, מאת הרב שלום דובער הלוי וולפא, הוצאת ופרצת כפר חב"ד, תשנ"ד, ע' עב, ראיון הרב וולפא לבית משיח 'זהות הגואל: הרבי שאסר הוא הרבי שהתיר'.
- ↑ ליקוט מענות קודש תשד"מ ע' 86.
- ↑ ליקוט מענות קודש תשד"מ ע' 118
- ↑ איוב, ד, י"ח
- ↑ הרבי שאסר הוא הרבי שהתיר ב.
- ↑ ליקוט מענות קודש תשנ"ב ע' 32
- ↑ תימצות המחבר במדור 'מכתבים למערכת' של גליון בית חיינו מס' 116
- ↑ קונטרס קבלת פני משיח צדקנו לקריאה בארכיון גאולה ומשיח