תיקון חצות: הבדלים בין גרסאות בדף
(מינ.) |
(לשון) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''תקון חצות''' הוא סדר מזמורי תהלים ותפילות שאומרים יהודים יראי שמים המשתתפים בצער ה[[שכינה]] הקדושה בגלותה, בשעת חצות הלילה ככתוב בהלכות ה[[שולחן ערוך]]: "ראוי לכל ירא שמים שיהא מצטער על צער השכינה". | '''תקון חצות''' הוא סדר מזמורי תהלים ותפילות שאומרים יהודים יראי שמים המשתתפים בצער ה[[שכינה]] הקדושה בגלותה, בשעת חצות הלילה ככתוב בהלכות ה[[שולחן ערוך]]: "ראוי לכל ירא שמים שיהא מצטער על צער השכינה". | ||
אצל החסידים, המשתתפים תמיד עם צער השכינה, תיקון חצות היה ועדיין הינו מנהג נפוץ, אשר נהגו בו כל תלמידי הבעל שם טוב. | אצל החסידים, המשתתפים תמיד עם צער השכינה, סדר תיקון חצות היה ועדיין הינו מנהג נפוץ, אשר נהגו בו כל תלמידי הבעל שם טוב הקדוש. | ||
בראשית תקופת ה[[התנגדות לחסידות]] הוותה אמירת תיקון חצות דבר המייצג את ההשתייכות לתנועת החסידות, ושימשה עילה לרדיפות מצד ה[[מתנגדים]]. | |||
==הכנה לתיקון== | ==הכנה לתיקון== | ||
לפני התקון על האדם להתבונן עמוקות בחטאיו אשר פגם וגרם לגלות ה[[שכינה]] ולהתמרמר עמוקות ולשוב בתשובה על חטאיו כדי שלא יעכבו את גלות השכינה{{הערה|[[אגרת התשובה - פרק ז']] ופרק י'}}. ה[[סבא משפולי]] היה נוהג לנגן לפני התיקון את [[ניגון קול ביער]]. | לפני התקון על האדם להתבונן עמוקות בחטאיו אשר פגם וגרם לגלות ה[[שכינה]] ולהתמרמר עמוקות ולשוב בתשובה על חטאיו כדי שלא יעכבו את גלות השכינה{{הערה|[[אגרת התשובה - פרק ז']] ופרק י'}}. ה[[סבא משפולי]] היה נוהג לנגן לפני התיקון את [[ניגון קול ביער]]. | ||
גרסה מ־21:50, 21 בנובמבר 2022
תקון חצות הוא סדר מזמורי תהלים ותפילות שאומרים יהודים יראי שמים המשתתפים בצער השכינה הקדושה בגלותה, בשעת חצות הלילה ככתוב בהלכות השולחן ערוך: "ראוי לכל ירא שמים שיהא מצטער על צער השכינה".
אצל החסידים, המשתתפים תמיד עם צער השכינה, סדר תיקון חצות היה ועדיין הינו מנהג נפוץ, אשר נהגו בו כל תלמידי הבעל שם טוב הקדוש.
בראשית תקופת ההתנגדות לחסידות הוותה אמירת תיקון חצות דבר המייצג את ההשתייכות לתנועת החסידות, ושימשה עילה לרדיפות מצד המתנגדים.
הכנה לתיקון
לפני התקון על האדם להתבונן עמוקות בחטאיו אשר פגם וגרם לגלות השכינה ולהתמרמר עמוקות ולשוב בתשובה על חטאיו כדי שלא יעכבו את גלות השכינה[1]. הסבא משפולי היה נוהג לנגן לפני התיקון את ניגון קול ביער.
זמן אמירת התיקון
יש שסוברים שזמן אמירת התיקון אינו דוקא בחצות הלילה אלא מחצות הלילה והלאה. בימי בין המצרים יש הנוהגים לומר תיקון גם בחצות היום על פי הוראת האר"י הק'.
בזמן אמירת התיקון יש לאדם לבכות על צער השכינה הקדושה, אך לאחריה עליו להתחזק בשמחה כדי לעבוד את ה' בשמחה, ולכן אומרים לאחר התיקון מזמור נ"א בתהלים בה נאמר "תשמיעני ששון ושמחה"[2], אך אין אומרים מזמור זה בימים שאין אומרים בהם תחנון.[3]
לאחר התיקון
אמר אדמו"ר הרש"ב: "כשמנגנים את הניגון ארבע בבות בהתעוררות פנימית, זהו זמן המוכשר לתשובה והתקשרות; וכשמנגנים את הניגון בטהרת הלב, אחר תרומת הדשן נכונה בתיקון חצות לאחר קריאת שמע שעל המיטה באמיתיות ואחר תפילה במאמץ עמוק, אפשר לפעול ישועה פרטית בבנים וחיים."
אמירתו בדורותינו
הגם שאמירת התיקון נועדה לכל לילה, בדורות האחרונים נתמעטו אומרי התיקון בכל לילה, והוא שייך לעיתים מזומנות בלבד.
חסידים ששאלו אם לנהוג באמירת התיקון, הופנו על ידי הרבי לדברי אדמו"ר הרש"ב בקונטרס התפילה[4]: "ענין המרירות והשפלות.. רק לעיתים ובעת וזמן המוכשר לזה.. בתיקון חצות.. אבל אין-צריך בכל יום, הגם שבזוהר כתב, שבכל לילה צריכים להיות ממארי דחושבנא.. רז"ל דברו בצדיקים שהם בצלמנו כדמותנו.. אבל שאר בני אדם אינם-צריכים בכל לילה כי-אם לעיתים, וגם שיהיה ביחידות דוקא שלא בפני אדם" .
לגבי רגש המרירות באופן כללי מציין הרבי[5], כי "ענין המרירות שבתשובה אינו שייך בדורנו זה האחרון, דרא דעקבתא דמשיחא, כיון שבדורנו אין לנו כח לענין המרירות וכו', וצריכים התחזקות והתעודדות יתירה כו', ולכן בדורנו זה עבודת התשובה היא מתוך שמחה דוקא. . ואין צריך להיות כלל ענין של מרירות" . ומקשר זאת לדברי אדמו"ר הזקן שהזמן המסוגל למרירות בתיקון חצות הוא בליל שישי, ואילו כעת הזמן הוא כבר יום השישי לאחר חצות היום, ו"אם-כן פשיטא שהעבודה בזמן זה היא מתוך שמחה דתשובה עילאה".
לקריאה נוספת=
- הרב חיים שלום דייטש, על מה בוכים בתיקון חצות, גליון כי קרוב פרשת בלק תשפ"א, עמוד 12
קישורים חיצוניים
- פסקי הסידור של אדמו"ר הזקן - תיקון חצות באתר ספריית חב"ד - ליובאוויטש
- יחסנו לעניין אמירת 'תיקון חצות', מתוך התקשרות
הערות שוליים
- ↑ אגרת התשובה - פרק ז' ופרק י'
- ↑ ליקוטי אמרים - פרק כ"ו
- ↑ היום יום כ"ח אדר א'.
- ↑ פרק י"א
- ↑ מאמר דיבור המתחיל "מרגלא בפומי' דרבא" תשמ"ו