חיים אברהם דובער לוין: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(שכתוב הפרת זכויות יוצרים מהאתר האנציקלופדיה היהודית)
שורה 1: שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=אברהם בער איליער המכונה "המלאך"|אחר=ר' אברהם המלאך בן המגיד|ראו=[[אברהם המלאך|ר' אברהם המלאך]]}}
{{פירוש נוסף|נוכחי=אברהם בער איליער המכונה "המלאך"|אחר=ר' אברהם המלאך בן המגיד|ראו=[[אברהם המלאך|ר' אברהם המלאך]]}}
ר' '''חיים אברהם דובער הכהן לוין''' (מכונה גם '''המלאך'''; ? – [[ז' סיוון]] [[תרח"צ]]) היה [[חסיד]] של [[אדמו"ר הרש"ב]] מקהילת המלאכים מספרים שהוא היה תלמיד של הרבי מקאפוסט זי"ע. ומלמד ב[[ליובאוויטש]]. בעקבות סכסוך עזב את [[ליובאוויטש]], נסע ל[[ארצות הברית]] והקים קהילה שכונתה [[המלאכים]].
ר' '''חיים אברהם דובער הכהן לוין''' (מכונה גם '''המלאך'''; ? – [[ז' סיוון]] [[תרח"צ]]) היה [[חסיד]] של [[אדמו"ר הרש"ב]], ולדעה נוספת של ה[[אדמו"ר]] מ[[קאפוסט]]. שימש כמלמד ב[[ליובאוויטש]]. בעקבות סכסוך עזב את [[ליובאוויטש]], נסע ל[[ארצות הברית]] והקים קהילה שכונתה [[המלאכים]].


==תולדות חייו==
==תולדות חייו==
נולד לפני שנת [[ה'תר"י]] או בשנת [[ה'תרכ"א]] לר' שניאור זלמן לוין אב"ד ב[[קרסילוב]] . בגיל אחת עשרה התייתם מאביו. התגורר בעיר איליה שבבלארוס והיה מחסידי הרבי [[מהר"ש]] ובנו הרבי [[הרש"ב]]{{הערה|ראו אגרת אליו מהרש"ב: '''אגרות קודש''', חלק ב', עמ' קצ"א.}}, לפי מקורות אחדים היה מחסידי [[קאפוסט]]{{הערה|קובץ '''אהל יוסף''', חלק ד', ניו יורק תשע"א, עמ' כ"ו.}}, בזמן הנהגתו של הרבי הרש"ב עזב את ליובאוויטש.
===בליובאוויטש===
נולד לפני השנים [[תר"י]] - [[תרכ"א]] לר' שניאור זלמן לוין אב"ד [[קרסילוב]]. אביו נפטר כאשר היה בגיל אחת עשרה. לאחר נישואיו התיישב באיליה שבבלארוס, והיה מחסידי [[אדמו"ר מהר"ש]] ולאחר מכן של [[אדמו"ר הרש"ב]]{{הערה| '''אגרות קודש הרש"ב''', חלק ב', עמ' קצ"א.}}, לפי דעה נוספת היה מחסידי [[קאפוסט]]{{הערה|קובץ '''אהל יוסף''', חלק ד', ניו יורק תשע"א, עמ' כ"ו.}}.


ר' אברהם דובער הובא ל[[עיירה]] [[ליובאוויטש]] על ידי הנגיד ר' [[מנחם מאניש מונסזון]] כמלמד לבנו לייב ולצעירים נוספים. דרכו הייתה בלתי-שגרתית; הוא חינך את תלמידיו להיבדלות ממשפחתם, מחבריהם, למעט ב[[דיבור]], באכילה ובשינה.
ר' אברהם דובער הובא ל[[עיירה]] [[ליובאוויטש]] על ידי הנגיד ר' [[מנחם מאניש מונסזון]] כמלמד לבנו לייב ולצעירים נוספים. דרכו הייתה בלתי-שגרתית; הוא חינך את תלמידיו להיבדלות ממשפחתם, מחבריהם, למעט ב[[דיבור]], באכילה ובשינה.
שורה 9: שורה 10:
יש אומרים שהיה לר' אברהם דובער קשר עם אביו של הרבי הרב [[לוי יצחק שניאורסאהן (אב אדמו"ר שליט"א)|לוי יצחק שניאורסאהן]]{{הערה|המלאך, אדר תשע"ו, ע' ש"א}}.
יש אומרים שהיה לר' אברהם דובער קשר עם אביו של הרבי הרב [[לוי יצחק שניאורסאהן (אב אדמו"ר שליט"א)|לוי יצחק שניאורסאהן]]{{הערה|המלאך, אדר תשע"ו, ע' ש"א}}.


בחב"ד הוערך בתחילה כמעמיק גדול בחסידות, אם כי לפי מקור מסוים דעתו של "הרשב" לא הייתה נוחה ממנו כבר אז{{הערה|שניאור זלמן ברגר, '''ישראל נח הגדול''', ישראל תשס"ו, עמ' 252.}}.
הוערך אז כ[[משכיל (תורת החסידות)|משכיל גדול]] בחסידות. כבר בהתחלה דעתו של ה[[רשב]] לא הייתה נוחה עמו{{הערה|שניאור זלמן ברגר, '''ישראל נח הגדול''', ישראל תשס"ו, עמ' 252.}}. מאוחר יותר גם [[אדמו"ר הריי"צ]] התנגד בחריפות לדרכו הקנאית ולדרך הפרישות הקיצונית מעולם הזה שלא בדרכי חב"ד, והביע את ביקורתו בפניו. בתגובה, התלונן ר' אברהם דובער על אדמו"ר הריי"צ בפני [[אדמו"ר הרש"ב]] לאחר [[התוועדות]] [[י"ט כסלו]] [[תרס"ב]], על כך שראה אצלו בביתו עיתוני חולין{{הערה|יהודה חיטריק, '''רשימות דברים''', ניו יורק תשמ"ה, חלק ב', עמ' רנ"ד; יוסף אשכנזי, '''הרב מרדכי שמואל אשכנזי''', עמ' 355.}}.
 
לאחר שפרש, היחס אליו הפך להיות שלילי. בחב"ד הגדירו את שיטתו כ"חיצוניות", והצביעו על הדרכתו לתלמידיו לפרוש מהעולם הזה בניגוד לשיטת חב"ד.
 
[[אדמו"ר הריי"צ]] התנגד בחריפות לדרכו הקנאית ולדרך הפרישות הקיצונית מעולם הזה שלא בדרכי חב"ד, והביע את ביקורתו בפניו. בתגובה, התלונן ר' אברהם דובער על אדמו"ר הריי"צ בפני [[אדמו"ר הרש"ב]] לאחר [[התוועדות]] [[י"ט כסלו]] [[תרס"ב]], על כך שראה אצלו בביתו עיתוני חולין. {{הערה|יהודה חיטריק, '''רשימות דברים''', ניו יורק תשמ"ה, חלק ב', עמ' רנ"ד; יוסף אשכנזי, '''הרב מרדכי שמואל אשכנזי''', עמ' 355.}}.


בעקבות זאת עזב ר' אברהם דובער את ליובאוויטש והחל מסתובב ב[[רוסיה]]{{הערה|בין היתר נפגש עם ר' [[חיים מבריסק]]. בפגישתם התעניין 'המלאך' לדעת אם רבי חיים לומד את הספר [[מורה נבוכים]]. השיב רבי חיים כי הוא החל ללמוד את הספר, אך בפרק כ"א יש קטע שלא הבין, ולכן הוא לא מסוגל להמשיך הלאה. השיב לו המלאך כי [[אדמו"ר הצמח צדק]] בספרו [[דרך מצוותיך]] מבאר את הענין, והסביר אותו לרבי חיים. נענה רבי חיים בהתפעלות ואמר: "איהר זענט אן עילוי" (אתה עילוי)! שאל המלאך: והלא אין זה תירוץ שלי אלא תירוץ של אדמו"ר הצמח צדק? השיב לו רבי חיים: אכן, אבל "איהר לייגט דאס אראפ ווי אן עילוי (אתם מסבירים את הענין כעילוי)!}}.
בעקבות זאת עזב ר' אברהם דובער את ליובאוויטש והחל מסתובב ב[[רוסיה]]{{הערה|בין היתר נפגש עם ר' [[חיים מבריסק]]. בפגישתם התעניין 'המלאך' לדעת אם רבי חיים לומד את הספר [[מורה נבוכים]]. השיב רבי חיים כי הוא החל ללמוד את הספר, אך בפרק כ"א יש קטע שלא הבין, ולכן הוא לא מסוגל להמשיך הלאה. השיב לו המלאך כי [[אדמו"ר הצמח צדק]] בספרו [[דרך מצוותיך]] מבאר את הענין, והסביר אותו לרבי חיים. נענה רבי חיים בהתפעלות ואמר: "איהר זענט אן עילוי" (אתה עילוי)! שאל המלאך: והלא אין זה תירוץ שלי אלא תירוץ של אדמו"ר הצמח צדק? השיב לו רבי חיים: אכן, אבל "איהר לייגט דאס אראפ ווי אן עילוי (אתם מסבירים את הענין כעילוי)!}}.
== בארצות הברית ==
לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] בשנת תרפ"ד נסע ל[[ארצות הברית]] והחל מקבץ סביבו בחורים, הוא חינכם באותה השיטה בה החזיק קודם: ניתוק מהסביבה וענייני העולם ו[[מרירות]]. לעיתים היו תלמידיו עוזבים את בני משפחתם ושוהים בית מדרשם שבויליאמסבורג מספר שבועות תוך כדי לימוד ועבודת ה' סביב השעון. הוא אסר עליהם ללמוד [[דא"ח]] מ[[רבותינו נשיאנו]] שאחרי [[אדמו"ר הצמח צדק]]. שיטתו זו זכתה בתחילה לתמיכה כי סברו הר"י אשר זה ימנע בחורים מלבוא לחב"ד (על ידי ר' [[ישראל ג'ייקובסון]]) ולאידך יישארו בדתם, אך לאחר מכן זכה לביקורת קשה מראשי הישיבות שהיו אז ב[[ארצות הברית]] כאשר ראו אשר "הגולם קם על יוצרו" ושיטתו הקנאית יצרה אי-סדר מיותר בישיבות.
התגורר ב[[ברונקס]], והיה רב בבית המדרש "נוסח האר"י".
בתקנות החבריא שלו, מופיע סעיף בה מתחייבים לתרום עבור ישיבת תומכי תמימים.
זוגתו בזיווג שני, הייתה אחותו של ה[[משפיע]] וה[[חוזר]] בליובאוויטש, ר' [[משה רוזנבלט]] (מאשע דער חוזר).


בזמן [[מלחמת העולם הראשונה]] עבר להתגורר ב[[מינסק]].
בזמן [[מלחמת העולם הראשונה]] עבר להתגורר ב[[מינסק]].
=== בארצות הברית ===
לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] בדנת תרפ"ד נסע ל[[ארצות הברית]] והחל לקבץ סביבו בחורים, הוא חינכם באותה השיטה בה החזיק קודם: ניתוק מהסביבה וענייני העולם ו[[מרירות]]. לעיתים היו תלמידיו עוזבים את בני משפחתם ושוהים בית מדרשם שבויליאמסבורג מספר שבועות תוך כדי לימוד ועבודת ה' סביב השעון. הוא אסר עליהם ללמוד [[דא"ח]] מ[[רבותינו נשיאנו]] שאחרי [[אדמו"ר הצמח צדק]]. שיטתו זו זכתה בתחילה לתמיכה כי סברו הר"י אשר זה ימנע בחורים מלבוא לחב"ד (על ידי ר' [[ישראל ג'ייקובסון]]) ולאידך יישארו בדתם, אך לאחר מכן זכה לביקורת קשה מראשי הישיבות שהיו אז ב[[ארצות הברית]] כאשר ראו אשר "הגולם קם על יוצרו" ושיטתו הקנאית יצרה אי-סדר מיותר בישיבות.


ב[[שבת]]ות וב[[חגי ישראל ומועדיו|חגים]] היה מונע את עצמו משינה. בין היתר סופר עליו כי היה עומד למעלה מ-10 שעות אחוז מחשבות ומתבונן בשתיקה עקב תכונות אלו כונה "המלאך". את תלמידיו ושומעי לקחו הדריך ללבוש [[ציצית]] גדולה ולגדל [[פיאות]] ארוכות, שלא כדרך חב"ד, וכך גם לבושם היה חריג מהמקובל: חליפות ארוכות. הורה לתלמדיו ללמוד רק מהתלמוד הבבלי של [[דפוס סלאוויטא]] ולא בש"ס מ[[דפוס וילנא]] - דבר שהרגיז כמה ראשי ישיבות בארצות הברית.
התגורר ב[[ברונקס]], ושימש כרב בבית המדרש "נוסח האר"י".
 
פרישתו מחסידות חב"ד החשיבה אותו כמתנגד לה, ורבי שרגא פייבל מנדלוביץ' עודד את תלמידיו מישיבת [[תורה ודעת]] ללמוד עמו, כתריס בפני ההשפעה החב"דית הגוברת{{הערה|{{אוצר החכמה|[[ישראל ג'ייקובסון]]|זכרון לבני ישראל|27824|ניו יורק תשנ"ו, עמ' קצ"ב||עמוד=207}}.}},
אך בשנת [[תרצ"ה]] לאחר חילוקי דעות ותקריות עם הרב מנדלוביץ' ותלמידיו, כמו החבאת כרכי התלמוד בבלי של תלמידי הרב לוין (שהיו מדפוסי סלאוויטא וזיטומיר), עזבו תלמידיו את ישיבת תורה ודעת, והקימו את ישיבת "נתיבות עולם" ב[[ויליאמסבורג (ברוקלין)|וויליאמסבורג]] בראשות תלמידו הרב יעקב שור.


היה נמנע משבתות וחגים משינה. מסופר, שפעם עמד למעלה מ10 שעות שהוא אחוז מחשבות. בין השאר כונה על כך בשם "הלאך". לתלמידיו הורה ללכת עם חליפות ארוכות, לגדל [[פאות]] ארוכות וללבוש [[ציצית]] גדולה, שלא כמקובל בחב"ד. בין השאר הורה להם שלא ללמוד מש"ס דפוס וילנא, מה שהעלה את חמתם של מספר ראשי ישיבות באיזור. בתקנות החבריא שלו, מופיע סעיף בה מתחייבים לתרום עבור ישיבת תומכי תמימים{{מקור}}.


בשל הסכסוך עם חב"ד, הוא נחשב כמתנגד לה, ובשל כך עודד רבי שרגא פייבל מנדלוביץ' שנחשב כמתנגד לחסידות את תלמידיו מישיבת תורה ודעת ללמוד עמו{{הערה|{{אוצר החכמה|[[ישראל ג'ייקובסון]]|זכרון לבני ישראל|27824|ניו יורק תשנ"ו, עמ' קצ"ב||עמוד=207}}.}}. בשנת [[תרצ"ה]] בעקבות חילוקי דעות בין השניים, עזבו תלמידיו של הרב לוין את ישיבת "תורה ודעת", והקימו את ישיבת "נתיבות עולם" בראשות הרב יעקב שור.
===פטירתו===
נלב"ע בו' סיון, [[חג השבועות]] [[תרח"צ]]. לאחר פטירתו היו מתלמידיו שהגיעו ל[[חב"ד]] (משפחת בלסופסקי), היו שעברו ל[[חסידות סאטמר]] והיו שנשארו עם בנו ר' רפאל ונכדיו למשפחת פאהלער.
נלב"ע בו' סיון, [[חג השבועות]] [[תרח"צ]]. לאחר פטירתו היו מתלמידיו שהגיעו ל[[חב"ד]] (משפחת בלסופסקי), היו שעברו ל[[חסידות סאטמר]] והיו שנשארו עם בנו ר' רפאל ונכדיו למשפחת פאהלער.


שורה 39: שורה 29:


==משפחתו==
==משפחתו==
זוגתו בזיווג שני, הייתה אחותו של ה[[משפיע]] וה[[חוזר]] בליובאוויטש, ר' [[משה רוזנבלט]] (מאשע דער חוזר).
* בנו ר' רפאל זלמן - נפטר בשנת [[תשנ"א]].
* בנו ר' רפאל זלמן - נפטר בשנת [[תשנ"א]].
*נכדתו נשואה לר' [[משה שקלאר]], מבורו פארק
*נכדתו נשואה לר' [[משה שקלאר]], מבורו פארק
*הרב [[דובער ליווי]] הינו בן אחותו{{הערה|ראה זכרון לבני ישראל פרק לז}}.
*הרב [[דובער ליווי]] הינו בן אחותו{{הערה|ראה זכרון לבני ישראל פרק לז}}.


==כתביו==
==ספריו==
מכתביו, הכתובים - רובם ב[[יידיש]] - בשפה חריפה ובסגנון תובעני, הוצאו לאור לאחר פטירתו בספר בשם "אוצר אגרות קודש", ירושלים תשי"ב (מהדורה נוספת: ניו יורק תשל"ג). רוב מכתבים אלו לבנו, וחלק מהם לחסידיו. הספר הודפס בעילום שם המחבר, והוא מתואר כ"אחד מהמיוחדים שבדורו, אחד מן הרמתיים ושמו טמיר ופלאי". שמו מרומז בתיאור תוכן הספר: "עֹלות בקנה א'ח'ד' (=[[ראשי תיבות|ראשי התיבות]] של שמו הפרטי) כפתור ופרח".
*'''אוצר אגרות קודש''' - אוסף ממכתביו, הספר יצא בעילום שם. יצא לאור בשנת [[תשי"ב]], ובמהדורה נוספת בשנת [[תשל"ג]].
 
==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==
*'''המלאך - שערי השגות''', יצחק הרשקוביץ, בני ברק תשע"ז.
*'''המלאך - שערי השגות''', יצחק הרשקוביץ, בני ברק תשע"ז.
שורה 56: שורה 44:


{{הערות שוליים}}
{{הערות שוליים}}
{{ערך חסר}}


{{מיון רגיל:לוין, חיים אברהם דובער}}
{{מיון רגיל:לוין, חיים אברהם דובער}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הרש"ב]]
[[קטגוריה:צוות ישיבת תורה ודעת]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תרצ"ח]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תרצ"ח]]

גרסה מ־17:22, 1 במרץ 2022

ר' חיים אברהם דובער הכהן לוין (מכונה גם המלאך; ? – ז' סיוון תרח"צ) היה חסיד של אדמו"ר הרש"ב, ולדעה נוספת של האדמו"ר מקאפוסט. שימש כמלמד בליובאוויטש. בעקבות סכסוך עזב את ליובאוויטש, נסע לארצות הברית והקים קהילה שכונתה המלאכים.

תולדות חייו

בליובאוויטש

נולד לפני השנים תר"י - תרכ"א לר' שניאור זלמן לוין אב"ד קרסילוב. אביו נפטר כאשר היה בגיל אחת עשרה. לאחר נישואיו התיישב באיליה שבבלארוס, והיה מחסידי אדמו"ר מהר"ש ולאחר מכן של אדמו"ר הרש"ב[1], לפי דעה נוספת היה מחסידי קאפוסט[2].

ר' אברהם דובער הובא לעיירה ליובאוויטש על ידי הנגיד ר' מנחם מאניש מונסזון כמלמד לבנו לייב ולצעירים נוספים. דרכו הייתה בלתי-שגרתית; הוא חינך את תלמידיו להיבדלות ממשפחתם, מחבריהם, למעט בדיבור, באכילה ובשינה.

יש אומרים שהיה לר' אברהם דובער קשר עם אביו של הרבי הרב לוי יצחק שניאורסאהן[3].

הוערך אז כמשכיל גדול בחסידות. כבר בהתחלה דעתו של הרשב"ץ לא הייתה נוחה עמו[4]. מאוחר יותר גם אדמו"ר הריי"צ התנגד בחריפות לדרכו הקנאית ולדרך הפרישות הקיצונית מעולם הזה שלא בדרכי חב"ד, והביע את ביקורתו בפניו. בתגובה, התלונן ר' אברהם דובער על אדמו"ר הריי"צ בפני אדמו"ר הרש"ב לאחר התוועדות י"ט כסלו תרס"ב, על כך שראה אצלו בביתו עיתוני חולין[5].

בעקבות זאת עזב ר' אברהם דובער את ליובאוויטש והחל מסתובב ברוסיה[6].

בזמן מלחמת העולם הראשונה עבר להתגורר במינסק.

בארצות הברית

לאחר מלחמת העולם הראשונה בדנת תרפ"ד נסע לארצות הברית והחל לקבץ סביבו בחורים, הוא חינכם באותה השיטה בה החזיק קודם: ניתוק מהסביבה וענייני העולם ומרירות. לעיתים היו תלמידיו עוזבים את בני משפחתם ושוהים בית מדרשם שבויליאמסבורג מספר שבועות תוך כדי לימוד ועבודת ה' סביב השעון. הוא אסר עליהם ללמוד דא"ח מרבותינו נשיאנו שאחרי אדמו"ר הצמח צדק. שיטתו זו זכתה בתחילה לתמיכה כי סברו הר"י אשר זה ימנע בחורים מלבוא לחב"ד (על ידי ר' ישראל ג'ייקובסון) ולאידך יישארו בדתם, אך לאחר מכן זכה לביקורת קשה מראשי הישיבות שהיו אז בארצות הברית כאשר ראו אשר "הגולם קם על יוצרו" ושיטתו הקנאית יצרה אי-סדר מיותר בישיבות.

התגורר בברונקס, ושימש כרב בבית המדרש "נוסח האר"י".

היה נמנע משבתות וחגים משינה. מסופר, שפעם עמד למעלה מ10 שעות שהוא אחוז מחשבות. בין השאר כונה על כך בשם "הלאך". לתלמידיו הורה ללכת עם חליפות ארוכות, לגדל פאות ארוכות וללבוש ציצית גדולה, שלא כמקובל בחב"ד. בין השאר הורה להם שלא ללמוד מש"ס דפוס וילנא, מה שהעלה את חמתם של מספר ראשי ישיבות באיזור. בתקנות החבריא שלו, מופיע סעיף בה מתחייבים לתרום עבור ישיבת תומכי תמימים[דרוש מקור].

בשל הסכסוך עם חב"ד, הוא נחשב כמתנגד לה, ובשל כך עודד רבי שרגא פייבל מנדלוביץ' שנחשב כמתנגד לחסידות את תלמידיו מישיבת תורה ודעת ללמוד עמו[7]. בשנת תרצ"ה בעקבות חילוקי דעות בין השניים, עזבו תלמידיו של הרב לוין את ישיבת "תורה ודעת", והקימו את ישיבת "נתיבות עולם" בראשות הרב יעקב שור.

פטירתו

נלב"ע בו' סיון, חג השבועות תרח"צ. לאחר פטירתו היו מתלמידיו שהגיעו לחב"ד (משפחת בלסופסקי), היו שעברו לחסידות סאטמר והיו שנשארו עם בנו ר' רפאל ונכדיו למשפחת פאהלער.

לבנו רבי רפאל זלמן היו קשרים עם הרבי, והרבי אמר לו אודות אביו כי הוא היה "א שטיק פייער" (חתיכת אש)![8].

משפחתו

זוגתו בזיווג שני, הייתה אחותו של המשפיע והחוזר בליובאוויטש, ר' משה רוזנבלט (מאשע דער חוזר).

ספריו

  • אוצר אגרות קודש - אוסף ממכתביו, הספר יצא בעילום שם. יצא לאור בשנת תשי"ב, ובמהדורה נוספת בשנת תשל"ג.

לקריאה נוספת

  • המלאך - שערי השגות, יצחק הרשקוביץ, בני ברק תשע"ז.
  • זכרון לבני ישראל עמ' קצ"ב–קצ"ד

ראו גם

הערות שוליים

  1. אגרות קודש הרש"ב, חלק ב', עמ' קצ"א.
  2. קובץ אהל יוסף, חלק ד', ניו יורק תשע"א, עמ' כ"ו.
  3. המלאך, אדר תשע"ו, ע' ש"א
  4. שניאור זלמן ברגר, ישראל נח הגדול, ישראל תשס"ו, עמ' 252.
  5. יהודה חיטריק, רשימות דברים, ניו יורק תשמ"ה, חלק ב', עמ' רנ"ד; יוסף אשכנזי, הרב מרדכי שמואל אשכנזי, עמ' 355.
  6. בין היתר נפגש עם ר' חיים מבריסק. בפגישתם התעניין 'המלאך' לדעת אם רבי חיים לומד את הספר מורה נבוכים. השיב רבי חיים כי הוא החל ללמוד את הספר, אך בפרק כ"א יש קטע שלא הבין, ולכן הוא לא מסוגל להמשיך הלאה. השיב לו המלאך כי אדמו"ר הצמח צדק בספרו דרך מצוותיך מבאר את הענין, והסביר אותו לרבי חיים. נענה רבי חיים בהתפעלות ואמר: "איהר זענט אן עילוי" (אתה עילוי)! שאל המלאך: והלא אין זה תירוץ שלי אלא תירוץ של אדמו"ר הצמח צדק? השיב לו רבי חיים: אכן, אבל "איהר לייגט דאס אראפ ווי אן עילוי (אתם מסבירים את הענין כעילוי)!
  7. ישראל ג'ייקובסון, ‏זכרון לבני ישראל, ניו יורק תשנ"ו, עמ' קצ"ב, באתר אוצר החכמה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד).
  8. המלאך, אדר תשע"ו, ע' שב
  9. ראה זכרון לבני ישראל פרק לז